בש"פ 6669/07 מדינת ישראל נ. גבריאל קוסשוילי

1.

בקשה שניה המוגשת על ידי המדינה להארכת מעצרם של שני המשיבים בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

כתב האישום נגד המשיבים (ושלושה נאשמים נוספים) הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 7.8.06, ובו מיוחסות להם עבירות רבות של סחר בבני אדם, הבאת אדם לעיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות למעשי זנות וכליאת שוא.

למשיב 2 מיוחסות גם שתי עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות.

המשיבים נעצרו עד תום ההליכים (בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.8.06) וערר שהגיש על כך המשיב 1 לבית המשפט העליון נדחה בהחלטה מיום 15.11.06.

בהסכמת המשיבים, האריך בית משפט זה (בהחלטות מ-3.5.07 ו-6.5.07) את מעצרם בתשעים ימים, החל מיום 7.5.07.

2.

במהלך הדיון בבקשה זו התברר, כי עד כה לא נתקיימה אף לא ישיבת הוכחות אחת במשפטם של המשיבים וטרם נקבעו מועדים עתידיים לתחילת שמיעת ההוכחות. אמנם בישיבה מיום 21.1.07 נקבעו חמישה מועדים לשמיעת הראיות במהלך חודש נובמבר 2007, אולם ביום 29.4.07 הודיע בית המשפט המחוזי לצדדים כי "בשל שינוי בסדרי העבודה של בית המשפט, לא ישמע המותב בהרכבו הנוכחי את הראיות בתיק והמועדים שנקבעו לשמיעת ראיות מתבטלים".

בתום הדיון החלטתי להמתין בהחלטה לגופה של הבקשה עד לקיום ישיבת התזכורת בבית המשפט המחוזי (שהתקיימה ביום 16.9.07), ובה אמורים היו להקבע סדרי בירור המשפט ומועדי הדיון. ואמנם, ביום 17.9.07 הודיעה נציגת המשיבה כי נקבעו חמישה מועדים לשמיעת פרשת הראיות במחצית הראשונה של דצמבר 2007.

3.

בכתב האישום מיוחסים לשני המשיבים מעשים ועבירות חמורים וקשים של סחר בבני אדם, הבאת אדם לשם עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות למעשי זנות וכליאת שוא, זאת ביחס למספר מתלוננות שהוברחו למטרות אלה מארצותיהן לישראל, נרכשו ונמכרו חליפות על ידי המשיבים ומהמשיבים לאחרים, והכל תוך החזקתן בישראל בתנאים משפילים ומבזים ותוך ניצול מצוקתן ותנאי קיומן והימצאותן בישראל.

המשיב 2 מואשם בנוסף כי ביצע מעשי אינוס ומעשה סדום בכפיה באחת מהמתלוננות ש"נרכשו" על ידו ועל ידי המשיב 1, כי ביחד עם המשיב 1 הורו לאותה המתלוננת – על אף סירובה – לקיים יחסי מין מכל הסוגים על פי דרישת הלקוחות אליהן נשלחה, ולאחר תקופה קצרה מכרו אותה המשיבים ל"בעלים" אחרים.

בהחלטה על מעצר המשיבים עד לתום ההליכים, נקבע כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס להם, כי האישומים מקימים את חזקת מסוכנותם וכי לא ניתן להסתפק בעניינם בחלופת מעצר.

יצויין, כי המעשים הרבים המיוחסים למשיבים ארעו בתקופה שמיוני 2002 ועד מרץ 2003. לאחר שנעצרו ונחקרו מעורבים שונים בפרשה, יצאו שני המשיבים את ישראל וחזרו אליה במהלך 2006. לאחר ששבו לישראל התחדשה החקירה, וכתב האישום הוגש כאמור באוגוסט 2006.

4.

בבקשה שבפני טוענת המדינה כי עילת המעצר – מכוחה נעצרו שני המשיבים עד תום ההליכים – שרירה ותקפה גם לעת הזו. זאת, הן מחמת המסוכנות הנודעת מהם נוכח המעשים והאישומים המיוחסים להם והן מחמת יציאתם את המדינה לשלוש שנים סמוך לאחר תחילת החקירה בפרשה. נתון זה מלמד, על פי הטענה, כי בנוסף לעילת המעצר בשל מסוכנותם קמה בעניינם העילה הנוספת של החשש הממשי לשיבוש מהלכי המשפט וההימלטות מאימת הדין.

סנגורי המשיבים טוענים לעומתה, כי העובדה שהשניים עצורים מאז אוגוסט 2006 בלא שהחל משפטם לגופו, די בה לשלול הצדקה להארכה נוספת של המעצר. יתירה מזו, עתה, משנקבעו מועדי ההוכחות הראשונים לחודש דצמבר 2007, ברור הוא כי במהלך תקופת הארכת המעצר המתבקשת בבקשה זו, לא תחול התקדמות במשפטם שכן תקופת ההארכה המתבקשת עתה תסתיים בתחילת נובמבר 2007.

5.

אין חולק כי בעניינם של המשיבים קיימות שתי עילות מעצר מובהקות. מסוכנותם לשלום הציבור והחשש הנודע בעניינם מההימלטות מאימת הדין. עם זאת, התנהלות ההליכים במשפטם מטרידה במיוחד. העובדה כי יחלפו 16 חודשים מאז הגשת כתב האישום ועד שישמעו ראשוני העדים, מציבה אותנו שוב בפני בעיית העומס המערכתי בו מצויים בתי המשפט בישראל, ובמיוחד בית המשפט המחוזי בתל אביב.

מצוקה ועומס מערכתיים אלה גורמים בהכרח לפגיעה בזכות הנאשמים לבירור משפטם תוך פרק זמן סביר ולמתווים שנקבעו לעניין זה בהוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

מנגד, שילוב שתי עילות המעצר בעניינם של שני המשיבים ובעיקר החשש הממשי להמלטותם מהדין אם ישוחררו, מטים את הכף גם בשלב זה של הדברים, להורות על המשך מעצרם.

עם זאת, אבקש את בית המשפט קמא לבחון פעם נוספת את החלטתו מיום 16.9.07 ולשקול ככל הניתן את האפשרות לקבוע מועדי דיון נוספים ככל הניתן עוד במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר השתא.

לסיכום – אני נעתר לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 4.8.07, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1091/06 בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, לפי המוקדם.