בש"פ 7043/07 מדינת ישראל נ. נור עראר

בקשת המדינה להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע שתי עבירות של רצח ועבירה נוספת של נסיון רצח. על-פי העובדות הנטענות בכתב האישום, ביום האירוע פרצה בישוב ג'לגוליה קטטה בה היה מעורב דודו של המשיב. בהמשך אותו יום, הגיע המשיב, כשהוא מצויד באקדח ובמחסנית, עם רכבו אל בית דודו, שהצטרף אליו לנסיעה. כאשר חלף במקום רכב אחר שבין יושביו אדם אשר הפליל את אחיו של המשיב במשפט שהתנהל נגדו (להלן: עד התביעה ) ואדם נוסף שהינו אחיו התאום של אחד מהמעורבים בקטטה (להלן: מג'די ), נסע המשיב לאחור, התנגש ברכב וחסם את דרכו. או אז, יצאו המשיב ודודו מרכבם, ניגשו אל הרכב והמשיב שלף את אקדחו וירה לעבר מג'די בכוונה להמיתו. אז פנה המשיב אל עד התביעה ואל האדם הנוסף שישב ברכב, וירה לעברם - לרבות בגבם דרך השמשה האחורית של הרכב - עד שרוקן את מחסנית האקדח שברשותו, ותוך שהוא מטיח בעד התביעה האשמות בדבר הפללת אחיו. לאחר מכן, נמלט המשיב מן המקום ורק כחודש לאחר האירוע הסגיר עצמו למשטרה. כתוצאה מהירי, נפטרו עד התביעה והנוסע הנוסף ואילו מג'די אושפז ונותח.

2.

במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. לאחר שנתקבלה חוות דעת פסיכיאטרית לפיה לא נמצאו אצל המשיב סימנים המעידים על קיומה של מחלת נפש בעת ביצוע העבירות או לאחריהן, ובהעדר מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר נגד המשיב, האריך בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' רוזן) את מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו, בהסכמתו, ותוך שמירה על זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה גם בהעדר שינוי נסיבות.

3.

משחלפה תקופה של 9 חודשים – היא תקופת המעצר הסטטוטורית – ומשפטו של המשיב לא בא על סיומו, מבקשת המדינה כעת להאריך את מעצרו ב-90 ימים נוספים. את הצורך בהמשך מעצרו של המשיב מנמקת המדינה בשני טעמים עיקריים, המסוכנות הנשקפת מן המשיב והחשש מהימלטותו. לטענת המדינה, מן המשיב, אשר ביצע את המעשים המיוחסים לו בקור רוח וללא מעצורים, נשקפת מסוכנות רבה וממשית, שאינה מאפשרת שחרורו לחלופת מעצר כלשהי. יתר על כן, הימלטותו של המשיב מזירת הפשע והעובדה כי הסגיר עצמו רק בחלוף חודש, מלמדת על חשש ממשי כי ינסה להתחמק מאימת הדין, וזאת בפרט לאור העונש הכבד הצפוי לו אם יורשע. המבקשת ערה לכך ששמיעת הראיות בתיק טרם החלה וכי מועדי ההוכחות נדחו למועד לא ידוע בשל החלפת המותב הדן בתיק, אך מציינת כי מרבית הדחיות בתיק נגרמו עקב בקשות שונות מצידו של המשיב, בעיקר על-רקע הסדרת ייצוגו וחילופי הסנגורים בתיק. כמו כן, מדגישה המבקשת כי העומס המוטל על בתי המשפט אינו יכול להוות נימוק לשחרורם של נאשמים ממעצר עד תום ההליכים, מקום בו האינטרס הציבורי מחייב את המשך מעצרם, וכי המקרה שבפנינו הינו מקרה מובהק בו נוטה הכף לעבר השארת המשיב במעצר בשל מסוכנתו הרבה.

4.

מנגד, טוען בא-כח המשיב כי למרות חומרת כתב האישום נגד מרשו, הארכת מעצר מעבר לתום התקופה הקבועה בחוק הינה החריג לכלל, ובפרט כאשר משפטו של המשיב טרם החל ולא ידוע אם יחל בחודשים הקרובים. בא-כח המשיב מוסיף כי אין לתלות את הדחיות במשפט לפתחה של ההגנה בלבד, ומציין כי נתקל בקשיים בגיבוש כתב ההגנה לאור העובדה כי עד למועד זה לא הועבר אליו מלוא חומר החקירה, בשל עיכובים שונים מצד המשטרה ושירות בתי הסוהר.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל. המקרה שבפניי הינו אחד מן המקרים הרבים בהם מתבקשת הארכת מעצר של נאשמים בעבירות חמורות, מעבר לתקופת המעצר שקבע המחוקק, כאשר לצערנו כבר במועד זה ניתן להניח כי ההליך לא יסתיים במסגרת תקופת ההארכה המבוקשת. במקרים אלו מתחדד הקושי שבעריכת איזון בין זכותו של הנאשם לחירות לבין האינטרס הציבורי בהגנה על בטחונו ושלומו של הציבור ובניהולו התקין של ההליך המשפטי. בית משפט זה נדרש פעמים רבות לקושי הטמון בעינוי הדין הנגרם לעיתים לנאשמים בשל העומס המוטל על מערכת בתי המשפט וקרא לכל הנוגעים בדבר לעשות כל מאמץ לצמצמו. לצד זאת, נאמר לא אחת כי לא בכל מקרה יטה שיקול זה את הכף לטובת שחרורו של נאשם שמשפטו לא הסתיים במסגרת תקופת המעצר הראשונה (ראו למשל: בש"פ 1407/07 מדינת ישראל נ' סנדקה (טרם פורסמה, 26.2.2007), וההפניות שם (להלן: עניין סנדקה )).

6.

במקרה שבפניי נאשם המשיב בחמורה שבעבירות – עבירת הרצח, אשר כשלעצמה מצמיחה חשש ממשי ממסוכנותו לציבור. יתר על כן, מן המיוחס לנאשם עולה כי ביצע את המעשים בקור רוח ובאכזריות, תוך שהוא יורה למוות במי שהיה עד תביעה במשפט אחיו, וכן באדם נוסף אשר ככל הנראה שילם בחייו רק משום ששהה ברכב באותו הזמן. המשיב אף ירה לעבר אדם נוסף, אותו ככל הנראה חשב למי שהשתתף בקטטה עם דודו, תוך שהוא גורם לפציעתו. זאת ועוד, העובדה כי המשיב בחר לפגוע במי שהפליל את אחיו מצמיחה גם חשש כבד משיבוש הליכי המשפט והחקירה, ובפרט מפני פגיעה בעדים, והעובדה כי נמלט מזירת הפשע מיד לאחר האירוע מוסיפה חשש שינסה להימלט מן הדין במידה וישוחרר, ובפרט בידעו את העונש הצפוי לו במידה ויורשע. ברקע הדברים יצוין, כי על-פי הנטען בבקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, למשיב עבר פלילי מגוון, הכולל ביצוע עבירות חמורות, ואף נגזר עליו מאסר על תנאי על כל עבירת אלימות המהווה פשע.

אשר להתמשכות ההליכים בעניינו של המשיב, כפי שציין בית משפט זה בעבר, קשה להשלים עם מצב בו בחלוף 9 חודשים טרם החל משפטו של נאשם (ראו למשל: עניין סנדקה , בש"פ 6669/07 מדינת ישראל נ' קוסשוילי (טרם פורסמה, 28.2.2007), בש"פ 2585/05 מדינת ישראל נ' חג'ג' (לא פורסמה, 20.3.2005)). עם זאת, במקרה שבפניי נבע חלק משמעותי מן העיכובים בהליך מהתנהלות ההגנה. בנוסף, כעולה מהחלטת בית המשפט קמא, ביום 3.9.07 הייתה אמורה להתקיים תזכורת לקביעת מועדים בתיק, כך ניתן להניח שמשפטו של המשיב יחל במהרה. ככל שטרם נקבעו מועדים לדיון בתיק – ראוי שהדבר יעשה בהקדם האפשרי. בסיכומם של דברים, על אף הקושי הטמון בכך שמשפטו של המשיב טרם החל, וההבנה לעינוי הדין שנגרם לו, אני סבורה כי אין בשלב זה מנוס מהארכת מעצרו של המשיב, וזאת בעיקר על רקע המסוכנות הממשית הנשקפת ממנו, כפי שבאה לידי ביטוי במעשים המיוחסים לו.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים, החל מיום 5.9.07, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1146/06 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.