בש"פ 6685/13 אייל ליאור נ. מדינת ישראל

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' השופט ד' סעדון מבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בהליך המתנהל נגד המבקש.

יצוין כי החלטה הדוחה בקשת פסלות ניתנה על ידי כב' השופט סעדון ביום 22.8.2013 אך המבקש ציין כי מבקש הוא להשיג על החלטה מיום 16.9.2013 אשר בה אין אמנם התייחסות מפורשת לשאלת הפסלות, אך היא ניתנה בהמשך לבקשת פסלות נוספת שהגיש המבקש.

עיון באתר "נט המשפט" מלמד כי ההחלטה מיום 16.9.2013 הומצאה לידי המבקש ביום 24.9.2013, ומכאן כי חמשת הימים אשר עמדו לו להגשת הערעור (סעיף 147(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב 1982) חלפו ביום 29.9.2013. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 7.10.2013 ובגדרה ביקש מתן ארכה עד ליום 13.10.2013 להגשת ההליך.

לטענת המבקש הערעור הוגש תחילה בטעות לבית המשפט המחוזי וכן סבר הוא כי עומדים לו 45 ימים להגשתו. עוד טוען המבקש כי הארכה נדרשת גם בשל העובדה שהיה בחופשה לרגל חג הסוכות.

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

המבקש טוען כי טעה טעות שבדין, בהדגישו כי אינו מיוצג, אך לא פירט אילו פעולות עשה כדי לנסות ולהימנע מטעותו, וממילא לא הוכיח כי עשה פעולות סבירות הנדרשות מבעל דין המבקש להגיש הליך ערעורי. כמו כן הטענה בדבר יציאתו של המבקש לחופשה וודאי אינה מצדיקה מתן ארכה להגשת הליך, שהרי אין מדובר בנתון מפתיע אשר לא היה תלוי במבקש עצמו.

הדברים יפים במשנה תוקף בשים לב לכך שההליך שהגשתו מתבקשת הינו ערעור פסלות, הליך אשר על פי טיבו יש לבררו במהירות האפשרית על מנת להימנע משיבושים אפשריים של הדיון בערכאה הדיונית. נוכח אופיו זה של הליך הפסלות נקבעה בדין תקופת זמן קצרה ביותר להגשת הליך ערעורי (בפלילים - חמישה ימים) וכן ננקטת גישה מצמצמת וזהירה לעניין בקשות להארכת מועד לצורך הגשת ערעורי פסלות (ראו: בש"א 1635/09 דונבוק נ' מדינת ישראל , פסקה 2 (3.3.2009); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 332 (2006)). לכך יש להוסיף כי לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט קמא, הרי שעל פני הדברים גם בסיכויי ההליך אין כדי להצדיק להיעתר לבקשה, וזאת נוכח המבחן המנחה בבחינת בקשה לפסלות שופט - חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים כמשמעו בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

אשר על כן, הבקשה נדחית.