בש"פ 6768/04 מדינת ישראל נ. באדר אבו עצרה

לגבי המשיבים 2 ו- 3

בפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים 2 ו- 3 בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 30.7.04 או עד למתן פסק-דין, לפי המוקדם מבין המועדים.

ביום 30.10.03 הוגש כנגד המשיבים כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בו הואשמו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין; שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; חטיפה לפי סעיף 369 לחוק העונשין; כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין. המשיבה 3 הואשמה אף בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל לפי סעיפים 12 ו- 1 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם. ביום 17.11.03 הורה בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט צ' גורפינקל), בהסכמת המשיב 1, על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים נגדו. ביום 11.12.03 הורה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' כבוב) על מעצרם של המשיבים 2 ו- 3 עד תום ההליכים נגדם.

משעברו תשעה חודשים והמשיבים במעצר, ומשלא נסתיים המשפט, הגישה המבקשת לבית-משפט זה בקשה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. על-פי האמור בבקשתה, פרשת התביעה הסתיימה ביום 11.7.04 והחלה פרשת ההגנה. כמו-כן נאמר בבקשה, כי בית-המשפט המחוזי קבע, כי במועד הקבוע ליום 19.7.04 תסתיים פרשת ההגנה והסיכומים יוגשו בכתב במהלך פגרת בתי המשפט.

ביום 19.7.04 ניתנה החלטתי בנוגע למשיב 1, לפיה בהסכמת בא-כוחו, הוארך מעצרו לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בתשעים ימים נוספים, שמניינם מיום 30.7.04 או עד למתן פסק-דין בעניינו בת.פ. 1172/03 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

לטענת בא-כוח המבקשת, נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיבים עקב המעשים החמורים המיוחסים להם, אין מנוס מהארכת מעצרם.

לטענת באת-כוח המשיב 2, אין להשוות בין מסוכנותו של המשיב 1 לעומת מסוכנותו של המשיב 2. שכן, המשיב 1 החזיק נשק לאורך כל האירוע ואף יש לו עבר פלילי, זאת לעומת המשיב 2, שהודה בעבירת השוד שיוחסה לו ואין לו כל עבר פלילי. כמו-כן מציינת באת-כוח המשיב 2, כי הוא נשוי ואב לשלושה ילדים ומסיבות אלה, ניתן, לטענתה, להסתפק בחלופת מעצר, אשר תבטיח את שלום הציבור.

לטענת באת-כוח המשיבה 3, המשיבה 3 הינה בחורה צעירה, אם לילד עיוור בן שנתיים, הגיעה לישראל על-מנת לממן את הניתוח של בנה ואין לה עבר פלילי. כמו-כן טוענת באת-כוח המשיבה 3, כי ככל הנראה, פרשת ההגנה לא תסתיים עד התאריך שנקבע על-ידי בית-המשפט המחוזי. בשל טעמים אלה, לטענת באת-כוח המשיבה 3, ניתן להסתפק בחלופת מעצר, אשר תבטיח את שלום הציבור, וזאת במיוחד לאור הצורך של המשיבה 3 לעבוד על-מנת לממן את ניתוח בנה.

לעניין הארכת מעצר לאחר תום תשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, קבע בית-משפט זה, כי "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג , תק-על 2002(4) 48; בש"פ 7833/99 מדינת ישראל נ' אלפקיר , תק-על 99(3) 585; בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני , תק-על 2002(2) 2746; בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס , תק-על 2003(1) 20).

הסמכות להארכת מעצר בתשעים יום, בכל פעם, ניתנה לשופט בית-המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי-דופן, כאמור לעיל, ואולם יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה. במקרה שבפנינו, שוכנעתי, כי לאור חומרתם המופלגת של המעשים המיוחסים למשיבים - המעידים על מסוכנותם הרבה, שכן אם מעשים אלה יוכחו, כי אז לא יהיה מנוס מן המסקנה, כי אינם מהססים לעשות שימוש בנשק קר ואף לנסות לגרום לקיפוח חיי אדם - המשיבים נמנים עם אותם מקרים המצדיקים הארכת מעצר. בשלב זה, הכף נוטה לזכות האינטרס המחייב הגנה על שלום הציבור, וטרם הגיעה השעה להעדיף על פניו את אינטרס המשיבים ואת זכותם להתהלך חופשי.

יש לציין, כי מאחר והן פרשת התביעה והן פרשת ההגנה תמו, ובית המשפט הורה לתביעה להגיש סיכומים תוך שלושה שבועות, והורה להגנה להגיש סיכומים שבועיים אחריה, וכן מאחר ולבקשת ההגנה נקבע מועד להשלמת טיעונים בעל-פה ליום 23.9.04, עתה נראה, כי משפטם של המשיבים עומד בפני סיומו, כך שיש יסוד לתקווה שיסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת.

לפיכך, אני מחליט איפוא לקבל את הבקשה, ומעצרם של המשיבים 2 ו- 3 מוארך בתשעים ימים, החל מיום 30.7.04 או עד למתן פסק-הדין בת.פ. 1172/03 של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.