בש"פ 6789/10 מדינת ישראל נ. נתן לייזרזון

זוהי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בפעם התשיעית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

ביום 27.1.2008 הוגש נגד המשיב כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בו מיוחסות לו עבירות של איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין. בתמצית ייאמר כי על-פי כתב האישום המתוקן, בין המשיב לאיגור מיקאוטדזה (להלן: המתלונן ) נתגלע סכסוך בשל תקליטורים שהשאיל המשיב למתלונן, בעטיו איים המשיב על המתלונן. השניים נפגשו ביום 21.1.2008 ובמהלך המפגש תקף המשיב את המתלונן באגרופו ובעט בראשו, ולאחר מכן דקר אותו בסכין בפניו ובגבו. כתוצאה מן התקיפה הובהל המתלונן לבית-חולים ואושפז לצורך קבלת טיפול רפואי. על-פי האישום השני, ביום שבו התרחש האירוע נשוא האישום הראשון התקשר המשיב אל מעסיקו לשעבר ואיים עליו כי יפגע בו כפי שפגע במתלונן. השניים קבעו להיפגש, וכאשר הגיע המשיב אל מקום המפגש כשהוא מצויד בסכין בה עשה שימוש באישום הראשון, הוא נעצר על-ידי המשטרה.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ולאחר שהתקבלה חוות דעת פסיכיאטרית לפיה הוא כשיר לעמוד לדין הורה בית המשפט ביום 18.3.2008 על מעצרו עד תום ההליכים, בהסכמתו. משפטו של המשיב לא הסתיים בחלוף תשעה חודשים, ובית משפט זה האריך את מעצרו פעם אחר פעם למשך תשעים ימים (ההחלטה האחרונה ניתנה על-ידי כב' השופט א' לוי בבש"פ 5001/10). בחלק מן ההחלטות עמד בית משפט זה על המסוכנות הנשקפת מן המשיב ועל כך שהתמשכות ההליכים במשפט רובצת לפתחו, נוכח התנהלותו מול סנגוריו ונוכח האופן שבו בחר לנהל את הגנתו.

3.

כעת עותרת המבקשת להארכה נוספת, תשיעית, של המעצר בתשעים ימים. הבקשה סוקרת את השתלשלות העניינים בתיק העיקרי, ועולה ממנה כי המשיב סירב לשתף פעולה עם סנגוריו ששוחררו מייצוגו בזה אחר זה ועתה הוא מייצג את עצמו. כמו כן, הגיש המשיב בקשות שונות לבית המשפט המחוזי, לרבות בקשות לזימון עדי תביעה שכבר העידו, המצאת למסמכים ולפסילת המותב. המשיב אף סירב לפתוח בפרשת ההגנה לאחר שבאת-כוח המדינה הודיעה על סיום פרשת התביעה, עד שיוכרע ערעור שהגיש לטענתו על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר לו להמשיך ולחקור עדי תביעה. לאחר שלא אותר כל הליך שהוגש על-ידי המשיב כאמור, ציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 5.10.2010 כי ההליך הנזכר לא נתקבל לרישום בבית המשפט העליון משום שלא הוגש בדרך הקבועה לכך בדין. בית המשפט הוסיף וציין בהחלטתו כי הובהר למשיב בעבר שהגשת הערעור על החלטת הביניים כאמור אינה צריכה לעכב את הבאת הראיות מטעמו וכי גם אם יחליט להימנע ממתן עדות או מהבאת עדים מטעמו, תסתיים הבאת הראיות בתיק. לבסוף קבע בית המשפט כי הוא אינו רואה כל טעם ותכלית בדחיות נוספות וכי המשיב "[ש]אינו עושה כל צעד ממשי ומעשי לקידום עניינו, וזאת במשך תקופה ארוכה ביותר, ועל אף אורך רוח מופלג אותו מגלה כלפיו ביהמ"ש". לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי ביום 28.10.2010 תינתן הכרעת הדין וזאת על-פי חומר הראיות הקיים.

4.

בבקשה להארכת המעצר טוענת המבקשת כי התמשכות ההליכים רובצת באופן בלעדי לפתחו של המשיב, שארבעה סנגורים שונים ניסו את כוחם בייצוגו, וכי המשיב אינו בוחל באמצעים על מנת להתיש את המערכת כולה. המבקשת סבורה כי בנסיבות אלו אין זה ראוי שהמשיב ייצא נשכר מהתנהגותו הגורמת להתארכות ההליכים מעבר למידה. עוד טוענת המבקשת כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב לא קהתה עם הזמן והיא נלמדת מן העבירות המיוחסות לו, מכך שהדפוס האלים בו נקט לכאורה כלפי המתלונן חזר על עצמו באישום השני, מעברו הפלילי הכולל עבירות אלימות לרבות כלפי סוהר ומהתנהגותו החריגה והתוקפנית כלפי באי-כוחו במהלך המשפט.

המשיב, מצידו, טוען כי הוא חף מפשע ועותר לשחררו מן המעצר.

5.

דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

אכן, ככל שהמשפט הולך ומתארך נעה נקודת האיזון אל עבר השיקולים המצדיקים את שחרורו של הנאשם מן המעצר. יחד עם זאת, חלוף הזמן אינו מהווה שיקול בלעדי בעניין זה ולפיכך בכל בקשה להארכת מעצר על בית המשפט לשוב ולשקול את מכלול השיקולים הצריכים לעניין (ראו בש"פ 3262/07 מדינת ישראל נ' פלוני , פיסקה 5 (טרם פורסם, 25.4.2007)). בענייננו, המשיב עצור תקופה ממושכת ביותר, ואין ספק כי מדובר במצב דברים שאיננו שגרתי בהתחשב בהיקף התיק שאינו גדול. אולם, כפי שבית משפט זה שב וקבע בהחלטותיו לעניין הארכת המעצר, מקום שבו התמשכות ההליך נגרמת כתוצאה מהתנהלות בעייתית של המשיב המקשה על ניהול יעיל, יש ליתן לכך משקל ממשי באיזון הכולל לטובת הארכת המעצר. בענייננו וכפי שכבר צוין, נגרמו עד כה עיכובים לא מבוטלים בניהול המשפט בעטיו של המשיב, אך עתה עומד משפטו בפני סיום והכרעת הדין צפויה להינתן במועד קרוב ביותר. האלימות הקשה שהפעיל המשיב לכאורה נגד חברו והאיומים שהפנה לכאורה כלפי מעסיקו לשעבר מעידים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו ואם נוסיף לכל האמור לעיל גם את עברו הפלילי הכולל עבירות אלימות נראה כי הכף עודנה נוטה אל עבר המשך מעצרו של המשיב. יחד עם זאת בהינתן המועד הקרוב הקבוע למתן הכרעת הדין בעניינו די בהארכת המעצר למשך ארבעים וחמישה ימים.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים החל מיום 16.10.2010 או עד למתן פסק דין בת"פ 8020/08 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.