בש"פ 6843/07 מדינת ישראל נ. פלוני

הערר שבפני עניינו החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ד"ר ע' מודריק), לפיה שוחרר המשיב לחלופת מעצר.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אשום המייחס לו עבירות שונות הנובעות ממערכת היחסים שניהל עם המתלוננת. כתב האישום כולל עבירות של בעילה אסורה בהסכמה, חטיפה, כליאת שווא, תקיפת בת זוג, תקיפת בת זוג הגורמת חבלה ממשית, איומים והיזק בזדון.

2.

על פי עובדות כתב האישום, ניהל המשיב, יליד 1980 מערכת יחסים רומנטית עם המתלוננת, ילידת 1991, החל משנת 2004, עת היתה המתלוננת כבת 14, ואילו המשיב כבן 24. על פי הנטען, נהג המשיב לבעול את המתלוננת באופן תדיר לאורך כל שנות חברותם, תוך שהוא מודע לגילה. מקריאת האישומים עולה כי לאורך שנות חברותם נהג המשיב במתלוננת בשתלטנות, וביקש להשית את מרותו עליה ולשלוט בחייה. כך למשל מנע המשיב מהמתלוננת לצאת מביתה ולהיפגש עם חבריה והגביל את לבושה. כמו כן נהג לעקוב אחר המתלוננת, ולאיים עליה כי אם תעזבו, יפגע בה ובבני משפחתה. באחד המקרים מצא המשיב את המתלוננת כשהיא בחברתו של גבר אחר. הדבר עורר את חמתו של המשיב, ומשכשל ניסיונו לפגוע באותו גבר זר, תפס את המתלוננת בחוזקה, הכניסה בכוח למכוניתו והיכה אותה, תוך שהוא מקלל אותה ומאיים על חייה. כל זאת, כשהמתלוננת ממררת בבכי, ומפצירה במשיב שיניח לה.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו, בטענה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו וכי מעשיו מקימים נגדו חזקת מסוכנות. המשיב לא חלק בשלב זה על עצם קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אולם טען כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

4.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד"ר ע' מודריק) קיבל כי יש מסוכנות מסוימת במשיב, אך קבע, לא בלי היסוס, כי יש לשחררו לחלופת מעצר. תנאי שחרורו של המשיב נקבעו כדלהלן: מעצר בית בבית דודתו ובפיקוחה, הפקדה כספית בסך 20,000 ₪, ערבות צד ג' בסך 10,000 לכל ערב, איסור יציאה מהארץ והפקדת דרכון ואיזוק אלקטרוני. בית המשפט קמא ביסס את החלטתו על העובדה שלא ניתן היה לקבל תסקיר משירות המבחן, נוכח העיצומים שנקט באותה עת. כמו כן, התחשב בית המשפט בעברו הנקי של המשיב. דגש מיוחד הושם על העובדה שלכל אורכה של מערכת היחסים בין המשיב והמתלוננת נטען רק ל"התנהגות אחת שאופיינה באלימות".

4.

לטענת המדינה, טעה בית המשפט קמא שלא עמד על עוצמת מסוכנותו של המשיב. לדבריה, מערכת היחסים בין המשיב ובין המתלוננת התאפיינה באובססיביות וברכושנות מצידו של המשיב, ולוותה לא פעם באיומים ובהתרסות. מוסיפה וטוענת המדינה, כי ניתן להצביע על מגמת הסלמה והידרדרות בהתנהגותו של המשיב, ככל שיחסיו עם המתלוננת התקרבו לקיצם. לא זו אף זו. לטענת המדינה, טעה בית המשפט קמא שעה ששחרר את המשיב ממעצרו, בטרם ניתן תסקיר מבחן בעניינו. לדידה, הדעת לא מעלה שהמתלוננת היא זו שתישא במחיר עיצומי שירותי המבחן, וקיים סיכון שתשלם על כך מחיר יקר.

5.

המשיב טוען כי יש להותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה. לטענתו, הגשת התלונה מצד המתלוננת נבעה מלחצים ואיומים שהפעיל עליה אביה. לדבריו, גם אם קיימת עילת מעצר נגדו, לא מתקיימת בעניינו חזקת המסוכנות, ועל כן ניתן להסתפק בחלופת מעצר. בא כוח המשיב הדגיש את עברו הנקי של המשיב ואת אישיותו הנורמטיבית ואת העובדה ששירת כחייל המצטיין במשמר הגבול. הוסיף בא כוח המשיב וטען כי גם מצבו הרפואי של המשיב, שנפצע לפני מספר שנים בתאונת דרכים, מצדיק את שחרורו למעצר בית.

6.

לאחר שעיינתי בערר שהגישה המדינה ובנספחיו והאזנתי לטענות הצדדים בדיון בפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל. בשלב זה אין חולק באשר לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה המעידות על סיכוי סביר להרשעה. עילת המעצר לה טוענת המדינה היא מסוכנותו של המשיב. מקריאת כתב האישום וההודעות שניתנו במשטרה בעניין זה, וביניהן הודעת המשיב והודעת המתלוננת, עולה כי מדובר במערכת יחסים אובססיבית, בה ביקש המשיב להפוך את המתלוננת לרכושו, ולקיים שליטה מלאה על כל צעדיה. נמצא כי המשיב מסרב להשלים עם רצונה של המתלוננת להיפרד ממנו, ומשכך מוכן הוא לעשות כל שאל ידו למנוע זאת ממנה. דא עקא, דפוסי הפעולה של המשיב נושאים אופי אלים, הן מילולית – איומים עליה ועל ביני משפחתה, הן פיזית – מעשי אלימות כלפיה, ועל כן יש בהם לסכן את שלומה של המתלוננת. לא מצאתי בעובדה שטרם עלה בידו של המשיב לממש את איומיו, או שהם טרם לבשו כסות חמורה יותר, כדי להפחית ממסוכנותו ולהצדיק את שחרורו. ניסיון החיים מלמד כי במערכות יחסים מעין אלה, בהן קנאה, אהבה, כעס ושתלטנות משחקים בערבוביה, המרחק בין האיומים ומימושם עלול להיות קצר. מה גם שהמשיב אף חרג מאיומים למעשים כלפיה, שאינם ברף העליון. יחד עם זאת, קיים חשש ממשי להתדרדרותם. לאור האמור, אני סבורה כי יש בהתנהגותו של המשיב כדי לסכן את המתלוננת ואולי אף את הסובבים אותה.

באשר לחלופת המעצר. מבלי להקל ראש בנסיבות הקשות של המשיב, וביניהן מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו, ובעובדה כי זה לו מעצרו הראשון, על הקשיים הנובעים מכך, מצאתי כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר בעניינו. התנהגותו של המשיב מעידה עליו כי הוא מסוכן ביותר למתלוננת, ומוכיחה כי יצריו שולטים בו ומונעים ממנו את היכולת לעמוד בפני קנאתו הרבה למתלוננת. משכך, הרי שככל שהדברים נוגעים למתלוננת ולמערכת היחסים עמה, קשה ליתן בו אמון כי יעמוד בתנאי השחרור שייקבעו. לא עלה בידו של המשיב ובא כוחו להוכיח כי חל שינוי בהתנהגותו של המשיב, ובאופן בו הוא תופס את הקשר בינו ובין המתלוננת. יצויין, כי אף במקרים דומים לענייננו, בהם מצא בית המשפט כי מדובר במערכת יחסים אובססיבית וכי לא ניתן לצפות את התנהלותו של הנאשם לא הסתפק בית המשפט בחלופת מעצר (ראו למשל: בש"פ 7988/03 זאדה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.9.03)). נוכח המכלול האמור, איני רואה בחלופת המעצר שנקבעה על ידי בית המשפט קמא, כמהווה חלופה ראויה למעצרו של המשיב.

7.

האם העובדה כי לא ניתן היה להגיש תסקיר שעה שהתקיים הדיון בעניינו של המשיב בבית המשפט המחוזי יש בה כדי להצדיק את התוצאה אליה הגיע? אני סבורה כי במקרה זה התשובה לשאלה זו שלילית. ברי, כי תסקיר המבחן מאפשר לבית המשפט לתהות בצורה מעמיקה ויסודית יותר על קנקנו של הנאשם הניצב בפניו (ראו למשל: 727/06

מדינת ישראל נגד פלוני (טרם פורסם, 25.0.06)). אף בית המשפט קמא קבע כי באופן רגיל לא היה מגבש את ההחלטה בעצמו, אלא היה מפנה את העניין לבחינה של שירות המבחן שיבדוק מהי עוצמתם של רגשות הקנאה שחש המשיב כלפי המתלוננת, ומהי מידת הסיכון הצומחת מהם בהנחה שהמשיב יהיה נתון לפיקוח בתנאי מעצר בית. כאמור, נוקט שירות המבחן בעיצומים, ומשכך לא ניתן להשיג כעת תסקיר ממנו.

במצב הנתון נדרשים אנו לאזן בין ערך החרות של המשיב, שעלול להיפגע בשל החזקתו במעצר, כשמועד סיומה של השביתה בשירות המבחן אינו ידוע, ובין שלומה של המתלוננת שעלולה להיפגע כתוצאה משחרורו של המשיב למעצר בית. בניגוד לתוצאה אליה הגיע בית המשפט, אני סבורה כי בנסיבות המקרה דנן, הכף נוטה למעצרו של המשיב. נוכח המסוכנות הגבוהה שמצטיירת בעניינו של המשיב, אני סבורה כי נקודת המוצא הינה כי כל עוד לא ניתן תסקיר מבחן בעניינו המעיד על יכולתו לכבד את תנאי חלופת המעצר, לא ניתן להורות על שחרורו למעצר בית.

לאור האמור, אני מקבלת את הערר. המשיב יוותר במעצר עד להחלטה אחרת. יחד עם זאת, לכשתתאפשר הגשת תסקיר, יוכל לחזור המשיב אל בית המשפט המחוזי לבחינה מחודשת של הדברים לאורו של התסקיר.