בש"פ 6853/07 מדינת ישראל נ. עמאד עלי

1.

בפני בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב זו הפעם השניה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, ס"ח 338 (להלן: חוק המעצרים ).

בכתב אישום שהוגש נגד המשיב בת.פ. 8237/06 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע יוחסו לו עבירות של קשירת קשר לעבירת פשע ועבירה של סחר בנשק. על פי כתב האישום, המשיב שהיה קצין משטרה ברשות הפלסטינית, קשר קשר עם אחרים לספק נשק לארגון החזית העממית לשחרור פלסטין (להלן: הארגון ), תוך ניצול מעמדו וקשריו ברשות. בסך הכל מכר המשיב בתקופה שבין השנים 2001-2002, 65 רובי קלצ'ניקוב, 5,000 כדורי תחמושת ו- 80 ק"ג חומר נפץ. המשיב אף הסיע אחרים ליעד ברצועת עזה על מנת לערוך ניסוי במטען שהורכב מחומר הנפץ שסיפק. בנוסף לאלה סיפק המשיב לארגון לוחות נחושת לצורך ייצור מטעני חבלה, רימוני יד ריקים למילוי בחומרי נפץ, חבילות של "דייט-סוכר" להכנת חומרי נפץ ומדים אשר הזמין את תפירתם ומכר לארגון ברווח. את קשריו עם הארגון סיים המשיב, על פי הנטען בכתב האישום, לאחר ויכוח עם אנשיו על מחיר הסחורה שסיפק.

2.

במקביל להגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביום 28.8.06 הורה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נוכח מסוכנותו הרבה והחשש כי ימלט מן הדין בהיותו תושב עזה, שאין כל דרך לאיינם על ידי חלופת מעצר. בית המשפט קבע כי הראיות הלכאוריות להוכחת אשמו של המשיב מתבססות בעיקרן על הודעתו במשטרה שמסר לאחר חקירות ממושכות בשב"כ, ממנה עלתה תמונה ברורה שהעידה על מודעותו לקשר שבין הסחר באמל"ח לבין פעילות הארגון ופרוץ האינתפאדה. לשיטת בית המשפט עלה מההודעה כי לולא המחלוקת הכספית היה המשיב ממשיך במעשיו. משאלה היו פני הדברים, לא מצא בית המשפט לנכון לשקול חלופת מעצר כלשהי. ביום 8.5.07 הגישה המבקשת בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית לבית משפט זה, וביום 16.5.07 הוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 20.5.07 (ראה בש"פ 4036/07, כב' הש' לוי).

3.

להלן התקדמות ההליכים במשפטו של המשיב בקצרה – ביום 3.9.06 התקיימה הקראה, הוגשו טיעונים מקדמיים ונקבעו שני מועדים לשמיעת ראיות. ביום ה- 26.12.06 הגיש המשיב עתירה לגילוי ראיה ובקשה לעיכוב הדיון בתיק העיקרי. לאור הבקשה נדחו מועדי הדיון שהיו קבועים ופרשת התביעה החלה למעשה ביום 5.3.07. ביום 19.4.07 דחה בית משפט זה את בקשת המשיב לגילוי ראיה. ביום 16.6.07 התקיים דיון בטענות הזוטא של המשיב ונקבעו מועדים להמשך שמיעת הראיות בתיק לתאריכים 20.8.07 ו – 25.10.07.

4.

המבקשת סבורה שמסוכנותו של המשיב נלמדת מן המעשים המיוחסים לו ונסיבות ביצועם ומוסיפה לזאת את חששה מהתחמקותו של המשיב מן הדין. התמשכות ההליכים נבעה לשיטתה מבקשתו של המשיב לדחות את הדיון

עד להחלטה בבקשה לגילוי ראיה. בא כוחו של המשיב טען בפני כי דחייתם והתמשכותם של ההליכים איננה נעוצה בבקשתו אלא בבקשותיה השונות של המבקשת בשל אי יכולתה להביא עד כזה או אחר, או ביוזמת בית המשפט. לשיטתו, המשפט אינו קרוב כלל לסיומו וימשך מעבר לתקופת הארכת המעצר המבוקשת. כמו כן, הלין בפני בא כוחו של המשיב על החתמתו בכפיה של העורר על הודעותיו שנרשמו בעברית (שפה אותה אינו דובר או קורא) באופן שאינו נאמן להודעותיו בערבית. בא כוחו של המשיב סבור כי אין למעשה כל ראיה המלמדת באופן ודאי כי המשיב ידע כי הנשק הנמכר נועד לשם פעילות טרור, שעל כן מסוכנותו נמוכה היא, לשיטתו. לאור האמור, הציע בא כוחו של המשיב כי הוא ישהה בחלופת מעצר אצל חברים או משפחה, תושבי הנגב, בנוסף לערבויות מתאימות. לשיטתו, עצם היות העורר תושב עזה איננה מקימה עילה מידית לחשש מפני הימלטותו מן הדין, תוך שהעדרן של ראיות לכאורה להוכחת אשמו, מביא לכך כי למעשה לא קמה עילה למעצרו.

באת כוח המדינה השיבה כי בידי הרשויות אין היכולת לאכוף את תנאי חלופת המעצר המוצעת שעל כן יש לדחותה.

5.

לאחר שמיעת טענותיהם של הצדדים ועיון בבקשה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. המעשים המיוחסים למשיב נמצאים בליבתן של עבירות הביטחון לגביהן קבע המחוקק חזקת מסוכנות סטטוטורית בסעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. מכירת כלי נשק לארגון שעיקר פועלו מכוון לפגיעה בביטחונה וריבונותה של מדינת ישראל, היא מעשה שאין להקל במידת חומרתו, המעידה מעצם טיבה ומהותה על מסוכנותו הגבוה של המשיב לביטחונו ושלומו של הציבור. הגם כי ההליך המשפטי בעניינו של המשיב התעכב קמעה, נראה כי כעת התקדמותו סבירה בהתחשב בטיב המעשים הנדונים, ובכך שבתיקים מעין אלה מתארכים לעיתים ההליכים בשל הטלת חיסיון על ראיות מסוימות והצורך לדון בבקשות המוגשות באשר לחיסיון זה. נראה כי לאור הערתו של כב' הש' לוי בבש"פ 4036/07 בו הוארך מעצרו של המשיב על ידי בית משפט זה בפעם הקודמת, נעשו מאמצים לקבוע דיונים נוספים בתיק תוך פרקי זמן תכופים יותר. קבועים מועדים קרובים להמשך שמיעת הראיות, המאוחר מביניהם נמצא אף הוא בתוך תקופת הארכת המעצר המבוקשת כעת. באת כוח המדינה העריכה בפני כי פרשת התביעה, שתחל עם סיומו של משפט הזוטא, אמורה להיות קצרה. מכאן, ישנה אפשרות סבירה כי משפטו של המשיב יסתיים אף בתוך שלושת החודשים הקרובים, וברי כי על מערכת בתי המשפט לעשות כל מאמץ שכך יהיה.

בהתחשב בנסיבות ובנתונים אלה, אין מנוס אלא להיעתר לבקשה. לפיכך אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב- 90 ימים, שתחילת מניינם ביום 18.8.07, או עד למתן פסק הדין

בת.פ. 8237/06, לפי המוקדם מביניהם.