בש"פ 6941/11 עבד גרבאן נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דין שניתן בעניינו של המערער על-ידי בית המשפט המחוזי מרכז, ביום 21.7.2011. על המערער נגזר בין היתר עונש של מאסר בפועל לתקופה של 80 חודשים, זאת לאור הרשעתו בעבירות של סחר בנשק, נשיאת והובלת נשק, וקשירת קשר לביצוע פשע.

לאחר ששקלתי בדבר החלטתי – לא בלי היסוס – להיעתר לבקשה.

כלל הוא, כי הגישה בבקשות להארכת מועד בפלילים מקלה יותר בהשוואה להליכים אזרחיים; עם זאת, גם כשמדובר בערעור פלילי יש להקפיד על המועדים הקבועים בחוק, ועל מבקש הארכה להציג "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור בהגשת ההליך. בהקשר זה ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו למשל : בש"פ 5988/06

נגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.7.2006)).

בענייננו, נטען בבקשה כי בא-כוח המערער נזקק לאישור הסנגוריה הציבורית להגשת הערעור, ועד שניתן האישור חלף כחודש ימים. בכך כמובן אין כדי ליתן ארכה אוטומטית להגשת הערעור, ובענייננו, ברי כי למצער היה על בא-כוח המערער להגיש בקשת ארכה עובר לחלוף המועד הקבוע בדין. אלא שלפי האמור בבקשה, בא-כוח המערער, שהיה נתון תחת עומס עבודה כבד, הבחין בטעות רק בדיעבד. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ונתתי את דעתי גם לאורך תקופת המאסר, החלטתי – חרף המשֹוכה הגבוהה בערעור – שלא לסגור את הדלת בפני המבקש בשל הטעות האמורה שנפלה אצל בא-כוחו.

על כן – המועד להגשת הערעור מוארך עד מועד הגשתו בפועל. המזכירות מתבקשת לפתוח תיק ערעור פלילי, ולתייק בתיקי השופטים את החלטתי-זו.