פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
6955/97
בש"פ 6967/97
בפני:
כבוד השופט א' גולדברג
העורר
ת :
מדינת ישראל
נגד
המשיבים
:
1.
אלדין דאדשב
2.
ולדיסלב (ודים) נסימוב
3.
פלוני
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 23.11.97
בתיק
ב"ש 2027/97 שניתנה על-ידי
כבוד
השופט א' בייזר
בשם
העוררת: עו"ד רות דוד
בשם
המשיב מס' 1: עו"ד צדוק חוגי
בשם
המשיב מס' 2: עו"ד משה סוחמי
בשם
המשיב מס' 3: עו"ד אדי אבינועם
החלטה
בבש"פ 6955/97 עררה המדינה על החלטת בית המשפט קמא לדחות את בקשת המדינה לעצור את שלושת המשיבים עד תום ההליכים, והורה על שחרורם בערובה ובתנאים מגבילים, אשר אחד מהם הוא "מעצר בית" מלא פרט ליציאה להליכים משפטיים.
בבש"פ 6967/97 ערר מי שהוא המשיב מס' 1 בערר המדינה, על קביעת בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה כנגד משיב זה, וכפועל יוצא מכך, עורר הוא על ההחלטה לשחררו בערובה ובתנאים שנקבעו.
כתב האישום שהוגש נגד המשיבים מייחס למשיבים 1 ו2- ביצוע מעשי סדום בנסיבות מחמירות בקטינה בת 15.5 שנים. משיב מס' 1 הואשם גם בעבירה של הדחת הקטינה לשימוש בסם מסוכן, וכן בהחזקה ושימוש בסם מסוכן.
בנוסף לכך הואשמו המשיבים כולם בביצוע של מעשי סדום בקטינה נוספת שהיתה בת 11.5 שנים.
בית המשפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבים. כן קבע כי "העבירות מהוות עילת מעצר וקיים חשש כי המשיבים יבצעו מעשים דומים בנערות אחרות". יחד עם זאת סבר בית משפט קמא כי "אין מקום לעצרם ממש בנסיבות הענין (הזמן שחלף, עברם הנקי, גילם)" וכי "ניתן להשיג את מטרת המעצר גם על ידי השמתם במעצר בית מלא. האמור לעיל חל גם לגבי משיב 3 שהוא קטין ושהמלצה ברוח זו נתקבלה מקצינת מבחן לנוער".
תמים דעים אני עם בית המשפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבים.
מדובר במעשים שביצעו משיבים 1 ו2-, שחומרתם מדברת בעד עצמה, ואין צורך להרחיב הדיבור על כך. במקרה כגון זה לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. כפי שציין השופט זמיר בבש"פ 8977/96 (לא פורסם) "עצם חומרתן (של העבירות - א.ג.) יוצרת עילת מעצר... חומרת העבירות יוצרת חזקת מסוכנות, וחזקה זו משתרעת... לא רק על עילת המעצר אלא גם על חלופת מעצר. לשון אחרת, חזקה היא, במקרה כזה, כי רק מעצר בפועל, ולא חלופת מעצר, יסלק את המסוכנות".
לפיכך, אין בידי לאמץ את גישתו של בית המשפט קמא כי הזמן שחלף עד שהתגבשה התשתית העובדתית להגשת כתב האישום ככל שהוא נוגע לקטינה הראשונה, עברם הנקי וגילם (22 ו24- שנים), מצדיק את שחרורם.
לפיכך אני מקבל את ערר המדינה ומורה על מעצרם של משיבים 1 ו2- עד תום ההליכים נגדם. פועל יוצא מכך כי נדחה עררו של משיב מס' 1.
אשר למשיב מס' 3 לא זו בלבד שהינו קטין, אלא שחלקו בפרשת הקטינה השניה קטן לאין ערוך מזה של משיבים 1 ו2-. על כך גם דנוספים הדברים שבתסקיר שירות המבחן שהוגש. לגבי משיב מס' 3 מתקבל ערר המדינה במובן זה שמשיב זה ייעצר עד לשמיעת עדותה של הקטינה השניה. לאחר מכן ישוחרר משיב מס' 3 בתנאים שייקבע בית המשפט קמא.
ניתנה היום, כ"ה בחשוון תשנ"ח
(25.11.97).
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97069550.
D01