בש"פ 6957/10 מדינת ישראל נ. פלוני

זוהי בקשה להארכה חמישית של מעצר המשיב בארבעים וחמישה ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער ).

1.

ביום 21.10.2009 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום נגד המשיב ושני אחרים, בו יוחסה להם עבירה של אינוס בנסיבות מחמירות שבוצעה בעת שהמשיב ונאשם נוסף (שניהם ילידי 1992), היו קטינים. על פי המתואר בכתב האישום (שאוחד ביום 3.12.2009 עם כתב אישום נגד נאשם נוסף בפרשה), יצאה

המתלוננת ביום 5.10.2009, בשעת לילה מאוחרת, מבית בן-זוגה שבקרית ים לקיוסק סמוך. באותה עת שהו המשיב, שלושת הנאשמים הנוספים (להלן: הנאשמים 1, 3 ו- 4 ) ואחרים (להלן: האחרים ), סמוך לקיוסק. המתלוננת נכנסה אל הקיוסק ובצאתה ממנו צעק לעברה אחד האחרים: "את רוצה לעשות סקס?", והיא בתגובה ענתה "לא, מה פתאום" והמשיכה ללכת. לאחר מכן החלו המשיב, הנאשמים 1, 3 ו-4 והאחרים לעקוב אחר המתלוננת, ובשלב מסוים תפס אחד מהאחרים בשערה והכה אותה בראשה. המתלוננת נאבקה בו ובמהלך המאבק נפל ארנקה מידיה. האחר הורחק מן המתלוננת על ידי חבריו וכאשר חיפשה המתלוננת את ארנקה ניגשו אליה המשיב ונאשם 1 והעמידו פנים כי הם מבקשים לסייע לה. השניים אחזו בידיה והחלו להוביל אותה אל עבר בניין סמוך, בעוד הנאשמים 3 ו-4 מצטרפים אליהם. המתלוננת שבה ואמרה כל אותה עת כי היא רוצה את ארנקה וכי ברצונה ללכת לביתה, חרף זאת המשיכו המשיב והנאשמים 1, 3 ו-4 להובילה לרחבת הבניין. בשלב זה אחזו הנאשמים 1 ו-3 בכוח בידיה של המתלוננת והשכיבו אותה על כורסא שהייתה במקום על מנת למנוע ממנה להתנגד. המשיב הפשיט את מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת והחדיר, בניגוד לרצונה ותוך הפעלת כוח, את איבר מינו לאיבר מינה עד שבא על סיפוקו. כל אותה העת המשיכו הנאשמים 1 ו-3 להחזיק את המתלוננת בכוח וחיזקו בנוכחותם את מעשי המשיב. לאחר שהניח המשיב למתלוננת אמר נאשם 1 כי "עכשיו תורו". אולם, המתלוננת הצליחה לתפוס בחגורת מכנסיו של המשיב הניפה אותה לכל עבר ופגעה בפניו של הנאשם 1. בתגובה ברחו המשיב והנאשמים 1, 3 ו-4 מן המקום.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרם של המשיב ושל הנאשמים 1 ו-3 עד תום ההליכים נגדם ובית המשפט המחוזי (השופט ר' שפירא) הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינם. בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של המשיב ביום 2.11.2009 העריך שירות המבחן כי חלופת המעצר שהוצעה על ידו (מעצר בית מלא בבית קרובת משפחתו בעכו), אינה הולמת והמליץ להפנותו לחלופה מוסדית ברשות חסות הנוער, אך ציין כי טרם נעשתה פניה מתאימה בהקשר זה. בדיון שהתקיים ביום 3.11.2009 הסכים המשיב כי קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר בעניינו, אך ביקש לדחות את הדיון על מנת לאפשר בחינתה של חלופת מעצר אחרת. משהוגש תסקיר משלים בעניינו של המשיב הורה בית המשפט, בהחלטה מיום 9.12.2009, על מעצרו עד תום ההליכים בציינו כי מן ה תסקיר המשלים עולה שעל מנת לבחון אפשרות לשילובו של המשיב בחלופה מוסדית עליו לשהות במסגרת אבחון נעולה ובשלב זה אין מקום במסגרת כזו. עוד ציין בית המשפט כי לא ניתן לתת אמון במשיב ואין לשחררו לחלופה שאינה מוסדית בפיקוח אימו ובני משפחתו, והוא שב ועמד בהקשר זה על מסוכנותו של המשיב ועל החשש הממשי שיימלט מאימת הדין. בקשה שהגיש המשיב לעיון חוזר בהחלטה זו, בהתבסס על טענה בדבר כרסום בראיות נגדו לאחר עדות המתלוננת, נדחתה ביום 3.4.2010.

3.

משחלפו שישה חודשים ומשפטו של המשיב לא הסתיים עתרה המבקשת פעם אחר פעם להארכת מעצרו בארבעים וחמישה ימים על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער ובית משפט זה נעתר לשלוש בקשות הארכה שהוגשו כאמור (ראו: החלטה מיום 12.4.2010 בבש"פ 2654/10 (השופט י' דנציגר); החלטה מיום 1.6.2010 בבש"פ 4183/10 (השופטת מ' נאור) והחלטה מיום 20.1.2010 בבש"פ 5107/10 (השופט א' גרוניס)). בהחלטותיו אלה עמד בית המשפט על מסוכנותו של המשיב, על החשש שימלט מאימת הדין, וכן על הקצב הסביר שבו מתנהל המשפט. בקשה נוספת, רביעית, שהגישה המבקשת להארכת מעצרו של המשיב, נענתה אף היא אם כי באופן חלקי ובית המשפט הורה על הארכת מעצרו של המשיב בשלושים ימים (החלטה מיום 30.8.2010 בבש"פ 6197/10 (השופט א' רובינשטיין)), בעומדו על כך שהמשיב היה קטין בעת ביצוע העבירה המיוחסת לו וכי המשפט אינו צפוי להסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת. כמו כן ציין בית המשפט כי במשך קרוב לשנה לא נמצאה כל חלופה מוסדית בה יוכל המשיב להשתלב. על כן, הורה כי שירות המבחן יגיש תסקיר מעצר עדכני בעניינו של המשיב "כדי לבדוק שוב את תמונת האפשרויות, לרבות בכל זאת מעון נעול" אך הדגיש "איני נוטע כל מסמרות שהם באשר להכרעתו, נוכח המסוכנות והחשש מהימלטות; ואולם, נוכח הקטינות בשעת מעשה יש מקום, בתום קרוב לשנה , לבדיקה נוספת" [ההדגשות במקור].

4.

בעקבות החלטה זו הוגש ביום 6.10.2010 תסקיר מעצר משלים לבית המשפט המחוזי בו ציין שירות המבחן כי לא נמצאה חלופת מעצר במסגרת רשות חסות הנוער, אך המליץ לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית סבתו בקרית ים בפיקוח בני משפחתו וחברי משפחה, בתוספת איזוק אלקטרוני והעמדתו בפיקוח קצין מבחן. נוכח המלצה זו הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים אך בית המשפט המחוזי (השופט א' טובי) דחה את הבקשה בעומדו על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב. עוד ציין בית המשפט כי "לא ברור על סמך מה קבע שירות המבחן כי ניתן לסמוך על המבקש כי לא יפר את תנאי שחרורו" והוא הוסיף וציין כי החלופה שהוצעה אינה מאזנת נכונה בין זכויותיו של המשיב לבין הצורך להגן על הציבור. לבסוף ציין בית המשפט המחוזי כי אילו היתה מוצעת חלופה מוסדית ניתן היה לבחון את הבקשה בחיוב (ר' ההחלטה מיום 18.10.2010).

5.

משלא הסתיים משפטו של המשיב גם בתום תקופת ההארכה הרביעית, עותרת המבקשת עתה להארכה חמישית של מעצר המשיב לפרק זמן של ארבעים וחמישה ימים. המבקשת טוענת כי המשיב ביצע על פי הנטען עבירת אינוס במתלוננת, אישה בת 40, בנסיבות חמורות ומשכך נשקפת ממנו מסוכנות ברף הגבוה ביותר והיא מדגישה כי המשיב היה על פי הנטען הדומיננטי מבין הנאשמים שנטלו חלק באירוע האלים. המבקשת מוסיפה וטוענת כי קיים חשש כבד להימלטות המשיב מאימת הדין, נוכח העובדה שברשותו דרכון זר ולו בני משפחה בחו"ל וכן נוכח העובדה שבעת ביצוע העבירה שהה בישראל באופן זמני בלבד. עוד מפנה המבקשת להחלטות ההארכה הקודמות בהן צוין כי המשפט מתנהל בקצב סביר והיא מדגישה כי פרשת התביעה הסתיימה וקבועים שני מועדים נוספים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת בהם צפויה להסתיים גם שמיעת פרשת ההגנה. לעניין חלופת המעצר שהוצעה בתסקיר המשלים מיום 6.1.2010 טוענת המבקשת כי הערבים שהוצעו אינם מתאימים והיא מציינת כי סבתו של המבקש אינה תושבת ישראל וכי הגיעה ארצה רק בעקבות הסתבכותו של המשיב באישום דנן. עוד מציינת המבקשת כי לערב נוסף שהוצע יש עבר פלילי הכולל תשע הרשעות והיא מוסיפה וטוענת כי אין בתסקיר המשלים הסבר לפער הקיים בין האמור בו ובין האמור בתסקירים הקודמים באשר לאופן בו נתפסת חומרת המעשים המיוחסים למשיב על ידי המשפחה. כמו כן, מציינת המבקשת כי החלופה המוצעת נמצאת סמוך למקום ביצוע העבירה ולבסוף היא מציינת כי בשונה משני מעורבים נוספים בפרשה אשר שוחררו לחלופת מעצר, נגד המשיב קיימות ראיות מבוססות לכאורה ובהן ממצאי DNA שנמצאו בזירת העבירה.

6.

המשיב מצידו טוען כי הוא אזרח ישראלי ובעל דרכון ישראלי וכי בניגוד לנטען אין לו דרכון זר ומכל מקום, ניתן לטענתו להפיג את החשש להימלטות מאימת הדין בהוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ נגדו, בערבויות כספיות ובאיזוק אלקטרוני. לטענתו בית משפט זה הורה כי יש לבדוק האם קיימות חלופות מעצר ראויות, וכי בהעדר אפשרות לשלבו במסגרת מעון נעול היה מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן. המשיב מדגיש כי בית המשפט המחוזי לא בדק כלל את הערבים, והוא מציין כי סבתו, המוצעת כערבה, היא אזרחית ישראל ובעקבות הפרשה נשוא הבקשה אכן עזבה את מקום מגוריה באוסטריה ועתה היא מתגוררת בישראל. באשר לערב הנוסף שהסתבר כי יש לו עבר פלילי מציין המשיב כי בעקבות מידע זה, שלא נמסר לו על ידי הערב, הוא ויתר על ערבותו וכן ויתר על ערבותה של האם. המשיב מוסיף וטוען כי אין לו עבר פלילי, כי במהלך השנה בה הוא נתון במעצר הוא כיבד את המסגרות בהן שהה, וכי האירוע נשוא כתב האישום הוא אירוע חריג בחייו.

7.

דין הבקשה להתקבל.

המעשה המיוחס למשיב - אונס אלים וברוטאלי בחבורה של אישה שצעדה לתומה ברחוב - אכן מלמד על מסוכנות רבה הנשקפת מן המשיב. מסוכנות זו, כמו גם החשש שיימלט מאימת הדין נוכח קשריו המשפחתיים בחו"ל (אף אם אין ברשותו דרכון זר כטענתו), מצדיקים ככלל את המשך מעצרו על מנת לסיים את המשפט בעודו נתון במעצר. חלופת המעצר המוצעת בבית סבתו של המשיב בקרית ים (עליה המליץ שירות המבחן בתסקיר המעצר המשלים מיום 6.10.2010), אינה חלופה מתאימה בנסיבות העניין, כפי שקבע בצדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 18.10.2010, ולצערי עליי לציין כי התסקיר המשלים שהוגש לאחר המתנה לא מבוטלת, אינו משקף על פניו בדיקה מספקת ויסודית שנערכה על ידי שירות המבחן לגבי החלופה המוצעת ולגבי הערבים שהוצעו במסגרתה. מן האמור בתסקיר לא ברור כלל על מה סומך שירות המבחן את התרשמותו בדבר דיות החלופה והתאמת הערבים (שלאחד מהם כפי שהסתבר בדיעבד יש עבר פלילי לא מבוטל ואילו לגבי האם הודיע המשיב מסיבות השמורות עימו כי הוא מוותר על ערבותה).

מן הטעמים המפורטים לעיל ובהתחשב בעובדה כי משפטו של המשיב קרוב לסיומו, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.

אני מורה, אפוא, על הארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים החל מיום 1.10.2010 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 17649-10-09 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.