בש"פ 6969/05 בש"פ 6969/05 – מדינת ישראל נ' יצחק עופר ואח'

בפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים ), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), המשיב 1 החל מיום 29.7.05 והמשיב 2 החל מיום 28.8.05 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1141/04 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם. ביום 30.7.04 הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום כנגד המשיב 1 ועוד שלושה נאשמים נוספים ( תפ"ח 1141/04) . ביום 11.8.04 הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום כנגד המשיב 2 באותו תפ"ח. שני כתבי האישום הנ"ל אוחדו בכתב אישום מתוקן, שהוגש כנגד כל חמשת הנאשמים. כתב האישום המתוקן מייחס למשיבים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות , הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, כליאת שווא ואיומים. למשיב 1 מייחס כתב האישום גם עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, אינוס והדחה בחקירה; ומשיב 2 מייחס כתב האישום גם סחר בבני אדם לעיסוק בזנות בנסיבות מחמירות . בד-בבד עם הגשת כתבי האישום , הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. ביום 12.9.04 הורה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) על מעצרם של המשיבים ושל נאשם 4, דב אברהם, עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם, זאת לאחר שבהחלטה אחרת שוחררו שניים משותפיהם לכתב האישום המתוקן (נאשמים 2 ו- 3) בערבות. בית-המשפט המחוזי בהחלטתו מצא צדק מסוים בטענת האפליה שהעלו המשיבים, אך לנוכח עוצמת מסוכנותם, הורה בית-המשפט על מעצרם , בין היתר, בהתחשב בחלקם הדומיננטי יותר. משעברו תשעה חודשים והמשיבים במעצר , הגישה המדינה, ביום 10.4.05, בקשה להארכת מעצרם של המשיבים ושל נאשם 4, דב אברהם, בתשעים ימים נוספים. ביום 15.4.05 האריך בית-משפט זה (כבוד השופטת א' חיות) את מעצרו של המשיב 1, בהסכמתו, בתשעים ימים מיום 30.4.05. ביום 15.4.05 האריך בית-משפט זה (כבוד השופטת א' חיות) את מעצרו של הנאשם 4, בשלושים ימים בלבד מיום 30.4.05, לאחר שבא-כוחו הסכים להארכה לתקופה זו בלבד. ביום 27.4.05 האריך בית-משפט זה (כבוד השופטת א' חיות) גם את מעצרו של המשיב 2 בשלושים ימים בלבד וקבע, כי: "אודה על האמת, הקצב שבו התנהלה שמיעת ההוכחות בתיק זה רחוק מלהשביע רצון ובעיקר אמורים הדברים לגבי פרק הזמן שחלף מאז דצמבר 2004 ועד אפריל 2005 שבמהלכו לא נקבעה ולו ישיבה אחת, בשל חופשת השתלמות של חלק משופטי ההרכב . העובדה כי מדובר בפרשה מורכבת ובנאשמים ועדים לא מעטים יש בה כדי להמעיט ממסקנה זו. אדרבא, ככל שהזמן הדרוש לשמיעת ההוכחות ארוך יותר כך ניתן לצפות כי לוח הזמנים שייקבע, כשהנאשמים נתונים במעצר , יהיה רצוף וצפוף יותר. עם זאת אכן מדובר בפרשה חמורה והבקשה להארכת המעצר שבפני מתייחסת לאחד המעורבים המרכזיים בה המואשם בעבירות קשות של סחר בבני אדם והעסקה בזנות תוך כליאת שווא ואיומים. בנסיבות אלה ובהתחשב במכלול השיקולים הצריכים לעניין, אני מורה בשלב זה על הארכת המעצר למשך 30 ימים נוספים, החל מיום 30.4.05.". ביום 1.5.05 תיקן בית-משפט זה, ביוזמתו, טעות שנפלה בהחלטתו מיום 27.4.05, וקבע, שמעצרו של המשיב 2 מוארך בשלושים ימים החל מיום 11.5.05 ולא מיום 30.4.05, כפי שנקבע בהחלטה. ביום 29.5.05 הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרם של המשיב 2 ושל נאשם 4 בתשעים ימים נוספים. ביום 29.5.05 האריך בית-משפט זה (כבוד השופט י' עדיאל) את מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים נוספים, החל מיום 30.5.05. כמו-כן, מעצרו של נאשם 4 הוארך אף הוא בתשעים ימים נוספים, החל מיום 30.5.05, אולם לגביו קבע בית-משפט זה, כי יוכל להשתחרר ממעצרו קודם למועד זה, אם תימצא לו חלופת מעצר הולמת, בתנאים ובהגבלות שנקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי . יש לציין, כי ביום 8.6.05 החליט בית-המשפט המחוזי , כי הנאשם 4 ישוחרר בתנאים מגבילים שבמרכזם ניצב מעצר בית. משעברו תשעה חודשים נוספים והמשיבים עדיין במעצר , הגישה המדינה בקשה זו להארכת מעצרם בתשעים ימים נוספים. ביום 26.7.05 החלטתי להאריך את מעצרו של המשיב 1 בתשעים ימים נוספים החל מיום 29.7.05, וזאת בהסכמתו. טוען בא-כוח המדינה, כי משפטם של המשיבים מתנהל ביעילות רבה ופרשת התביעה עומדת בפני סיומה ועל אף מורכבותו וריבוי הנאשמים, התקדמה שמיעת התיק בקצב מהיר. עוד טוען בא-כוח המדינה, כי לאור העבירות החמורות המיוחסות למשיבים, נסיבות ביצוע העבירות, היקפן ועומק מעורבותם ולאור העובדה, כי המשיבים הם שתי הדמויות הדומיננטיות ביותר בכתב האישום , עוצמת מסוכנותם עדיין מחייבת את המשך המעצר עד הכרעה במשפטם, ולכן יש להאריך גם את מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים נוספים. מנגד, טוען בא-כוח המשיב 2, כי למרות שטענתו באשר להפליה בעבר נדחתה, כיום ראוי להעריכה מחדש ולשקול את השיקולים משקל רב. כמו-כן, טוען בא-כוח המשיב 2, כי הוא אינו קשור לפרשה ואין לייחס לו כל מסוכנות. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המשיב 2, כי הארכת מעצר נוספת לא תביא לסיום המשפט וגם מטעם זה, אין הצדקה להאריך את מעצרו של המשיב 2. לעניין הארכת מעצר לאחר תום תשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים , קבע בית-משפט זה, כי "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים ), התשנ"ו-1996 , כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר , אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר " (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג, תק-על 2002(4) 48; בש"פ 7833/99 מדינת ישראל נ' אלפקיר, תק-על 99(3) 585; בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני, תק-על 2002(2) 2746; בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס, תק-על 2003(1) 20). הסמכות להארכת מעצר בתשעים יום, בכל פעם, ניתנה לשופט בית-המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי-דופן, כאמור לעיל, ואולם יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה. המשיב 2 מואשם בעבירות חמורות של סחר בנשים, אשר במסגרתן רכש נשים והביאן לישראל. כמו-כן, הוא מואשם בעבירות של סרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות , הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, כליאת שווא ואיומים. אין חולק על חומרת המעשים המיוחסים למשיב 2 בכתב האישום ונראה, כי מעשיו מעידים על מסוכנותו. יחד עם זאת, הקצב בו התנהל המשפט עד כה אינו משביע רצון ועל כך גם עמדה חברתי השופטת א' חיות בהחלטתה מיום 27.4.05, הגם שמדובר בפרשה מורכבת ובנאשמים רבים. כיום, קבועה רק ישיבה אחת בחודש ספטמבר ו- 4 ישיבות נוספות בחודש נובמבר 2005, ולדברי בא-כוח המבקשת, אין כל סיכוי, כי המשפט יסתיים במהלך תקופת המעצר המבוקשת. בנסיבות אלה, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב 2 למשך 30 ימים נוספים בלבד, החל מיום 28.8.05. בתוך פרק זמן זה, מתבקש בית-המשפט המחוזי לקבוע, ככל שניתן, תאריכים נוספים על התאריכים שכבר נקבעו, על-מנת לקדם את שמיעת ההוכחות בתיק ולהביא לסיומו.