בש"פ 7029/18 ראיד מחאג'נה נ. מדינת ישראל

1.

בקשה לרשות לערור לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996.

2.

ביום 24.8.2017 הוגש נגד המבקש כתב אישום בגין עבירות של הסתה לטרור ותמיכה בהתאחדות בלתי מותרת. במקביל, הוגשה בקשה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים נגדו. ביום 6.9.2017 קבע בית משפט השלום כי המשיב יישאר במעצר עד לתום ההליכים נגדו.

3.

ביום 5.7.2018, בשים לב להמלצת שירות המבחן ולאחר שהתקבלה חוות דעת עדכנית של המנהל על הפיקוח האלקטרוני, הורה בית משפט השלום על מעצרו של המבקש בפיקוח אלקטרוני בכפר כנא, בפיקוח של אחד מחמישה מפקחים. על החלטה זו הוגש ערעור שנדחה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 6.7.2018.

4.

במהלך דיונים שנערכו בפני בית משפט השלום בנוגע למעצרו של המבקש בפיקוח אלקטרוני, הוצעו על ידי המבקש מפקחים שונים, וביניהם גם אשתו של המבקש. בית משפט השלום דחה את האפשרות כי אשתו של המשיב תשמש כמפקחת עליו, מן הטעם שבשל קרבתה אליו ואמונתה בהתנהלותו לא תוכל להוות גורם פיקוח סמכותי כלפיו.

5.

ביום 12.9.2018 דן בית משפט השלום בבקשת המבקש להוסיף ארבעה מפקחים נוספים לרשימת המפקחים עליו במסגרת מעצרו בפיקוח אלקטרוני. בין המפקחים שהוספתם התבקשה, נכללה גם אשת המבקש, אשר נבדקה על ידי שירות המבחן ונמצאה ככשירה לשמש כמפקחת על המבקש. למרות תסקיר שירות המבחן ולאחר חקירתה בפניו, דחה בית המשפט את הוספתה של אשת המבקש לרשימת המפקחים. בית המשפט חזר על קביעתו כי הדבר נעשה נוכח הקרבה המשמעותית אשר קיימת בין אשת המבקש למבקש ובעקבות התרשמותו כי היא לא תוכל להוות דמות סמכותית כלפיו.

6.

המבקש ערר על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי. בעררו ציין בא כוחו של המבקש כי כל המפקחים שאושרו על ידי בית המשפט הם גברים וטען כי החלטת בית משפט השלום נשענה על תפיסה סטריאוטיפית מפלה של אשת המבקש.

7.

ביום 27.9.2018 דחה בית המשפט המחוזי את עררו של המבקש. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקש לפיהן החלטתו של בית משפט השלום נשענה על תפיסה סטריאוטיפית של אשת המבקש וקבע כי הן נטענו ללא כל בסיס. בנוסף, בית המשפט המחוזי סבר גם הוא כי מינוי אשת המבקש כמפקחת עלול להביא להתרופפות הפיקוח על המבקש, נוכח הקשר האישי ביניהם.

8.

ביום 9.10.2018 הוגשה בקשת הרשות לערור זו, בה המבקש חוזר על טענתו דלעיל.

9.

דין הבקשה להידחות. רשות לערור ב"גלגול שלישי" על החלטה בענייני מעצרים תינתן במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך, או בהתקיים נסיבות חריגות (בש"פ 2173/12 אל גניני נ' מדינת ישראל (22.3.2012); בש"פ 184/16 קלדרון נ' מדינת ישראל (8.1.2016); ולאחרונה ממש בהחלטתי בבש"פ 7149/18 פופוב נ' מדינת ישראל (14.10.2018)).

10.

תנאים אלו לא מתקיימים בבקשה שלפני. עניינה של הבקשה הוא ביישום הדין על נסיבות המקרה הקונקרטי והיא לא מעלה כל שאלה עקרונית המצדיקה רשות ערעור. טענות המבקש בבקשה זו הועלו בפני בית משפט קמא ונדחו על ידו. לאחר שבחנתי את הבקשה גם לגופם של דברים, איני סבור שנפלה שגגה בהחלטת בית המשפט קמא, באשר טענות המבקש נטענו ללא כל ביסוס עובדתי.

11.

אשר על כן, הבקשה נדחית.