בש"פ 7085/12 מדינת ישראל נ. רפאת אבו-סהיבאן

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

נגד המבקש הוגש ביום 19.1.2012 כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, שוד בנסיבות מחמירות, נשיאת נשק, חבלה בכוונה מחמירה וחבלה במזיד לפי סעיפים 499(א)(1), 402(ב), 144(ב) רישא, 329(א)(2) ו-413ה לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בהתאמה.

על פי כתב האישום, השתתף המשיב ביום 22.4.2011 בשוד מזוין במהלכו התפתח קרב חילופי יריות עם כוח שוטרים שהגיעו למקום. עובדות כתב האישום פורטו בתמצית בהחלטתה של כב' השופטת ארבל בבש"פ 3046/12 (לא פורסם, 2.5.2012) בו הורתה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ואביא את הדברים כלשונם:

על פי הנטען בכתב האישום קשר המשיב יחד עם אחרים לשדוד בעל בית קפה. לצורך השוד שיתף המשיב בקשר עובד בבית הקפה בשם מוחמד. בהתאם לסיכום ביניהם באחד הלילות התקשר מוחמד למשיב ודיווח לו כי בבית הקפה נותרו לקוחות אחרונים. סמוך לכך נכנס המשיב יחד עם אחר לקפה כשהם לבושים חרמוניות, עוטים כפפות וכובעי גרב על פניהם. אחד מהשודדים אחז אקדח, כיוון אותו ליושבי בית הקפה והורה להם להתכנס יחד ולהרים ידיים. השודד דרך את האקדח וכדור חי נפל ממנו על הרצפה. השודד הורה לבעל בית הקפה להביא לו את הכסף שברשותו והלה מסר לו כ-15,000 ₪ שהוציא מכיסי מכנסיו ועוד 700 ₪ מהקופה. כן מסר לשודדים את מפתחות רכבו ואת הקוד לרכב. השודד הלא חמוש עשה סיבוב ברכב וחזר, אך בינתיים הצליח אחד מבניו של בעל בית הקפה להזעיק את המשטרה. בהגיע המשטרה התפתח קרב יריות בין השודדים לשוטרים שבחסותו הצליחו השודדים להימלט ברכב שנשדד, שלאחר מכן ננטש ואותר.

למען שלמות התמונה, נספר לקורא כי המשיב נעצר רק כעבור מספר חודשים, וביני לביני, לפי כתב אישום אחר שהוגש נגדו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 25164-08-11), היה מעורב באירוע שוד נוסף שהתרחש ביום 4.8.2011. במסגרת האישום האחר, אשר עדיין תלוי ועומד, שוחרר המשיב בתנאי חלופת מעצר, עד שנעצר בגין הפרשה מושא כתב האישום דכאן.

2.

הליכי המעצר : בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת להאריך את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. לסופן של מספר ישיבות, במהלכן התחלף ייצוגו של המשיב, ניתנה החלטתו של בית המשפט (כב' השופט נסר אבו טהה) ביום 30.4.2012 בה הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. על החלטה זו הוגש ערר של המבקשת. בהחלטתה של כב' השופטת ארבל מיום 2.5.2012 בבש"פ 3406/12 הנ"ל נתקבל הערר ומעצרו של המשיב הוארך עד לתום ההליכים.

אציין כי המשיב הגיש ביום 24.6.2012 בקשה לעיון חוזר ובקשה לגילוי ראיה אך עד עתה טרם ניתנו החלטות בבקשות אלה.

3.

ההליך בתיק העיקרי : הקראת כתב האישום התקיימה ביום 2.2.2012, ולבקשת בא כוח המשיב נדחה הדיון ליום 9.2.2012 למתן תשובה מפורטת ולדיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ ). לבקשת בא כוח המשיב, ניתנה דחייה נוספת למתן תשובה לכתב האישום ליום 22.2.2012, אלא שאז הוחלף ייצוגו, ובא כוחו החדש ביקש שהות ללמוד את חומר החקירה. הדיון נדחה ליום 13.3.2012 ולאחר מכן נדחה שוב לבקשתו של ב"כ המשיב ליום 22.3.2012. בישיבה זו ביקש ב"כ המשיב לדחות מתן תשובתו לכתב האישום מאחר שלא קיבל לידיו תעודת חיסיון ובשל רצונו לוודא כי כל חומר החקירה הועבר אליו. הדיון נדחה ליום 18.4.2012, ואחר כך ליום 9.5.2012, אך גם בשתי ישיבות אלה הודיע בא כוח המשיב כי טרם קיבל את תעודת החיסיון. ביום 9.5.2012 מסר המשיב את תשובתו הכללית לכתב האישום ואת האליבי הנטען על ידו ו בית המשפט קבע מועדי הוכחות ליום 10.6.2012 ו-17.6.2012.

הדיון שנקבע ליום 10.6.2012 בוטל לבקשת בא כוח המשיב, אשר היה צריך להופיע בדיון אחר שהייתה לו נגיעה אישית לגביו. ביום 17.6.2012 נשמעו ארבעה עדי תביעה, וכן נחקר בעדות ראשית עד נוסף. בית המשפט קבע דיון תזכורת ליום 3.7.2012, אשר נדחה ליום 11.7.2012 לבקשתו של בא כוח המשיב. כמו כן, נקבע דיון לתחילת החקירה הנגדית של עד התביעה ליום 6.9.2012. ביום 11.7.2012 הודיע המשיב כי הוא מוותר על מספר עדי תביעה, ונקבעו מועדי הוכחות נוספים לימים

10.10.2012, 22.10.2012, 25.10.2012 ו-29.10.2012. עם חלוף תשעה חודשים מהגשת כתב האישום, עתרה המבקשת בבקשה שבפנינו להארכת מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים.

4.

בדונו בבקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרש בית המשפט לאזן בין האינטרסים הנוגדים של חזקת החפות והזכות לחירות של הנאשם מול מידת המסוכנות הנשקפת ממנו אם ישוחרר. השיקולים הצריכים לעניין הם: קצב התנהלות המשפט; המסוכנות הנשקפת מהנאשם לציבור בכלל ולקורבנותיו בפרט; החשש מפני הימלטות הנאשם ושיבוש הליכי המשפט. עם חלוף הזמן נקודת האיזון נוטה מזכותו של הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם לעבר זכות הנאשם לחירות.

המערער הוא צעיר לימים (יליד 1991) ובן למשפחה נורמטיבית, אך תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו אינו חיובי ושירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרורו לחלופת המעצר. אכן, אין לכחד כי התיק לא התנהל בקצב משביע רצון, אך חלק מהעיכובים נופלים לפתחו של המשיב וחלק לפתחה של המבקשת בגין העיכובים בהמצאת תעודת החיסיון. עם זאת, כיום התיק מצוי בעיצומו של שלב ההוכחות, ונקבעו מספר מועדים נוספים.

ועיקרו של דבר. אין צורך להכביר מילים על חומרת המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום. מי שמנהל קרב יריות עם המשטרה בעיצומו של שוד מזוין, מעיד על עצמו כי אין עליו מורא החוק וכי הוא מהווה סכנה לציבור. נוסיף על כך שכנגד המשיב תלוי ועומד כתב אישום נוסף בגין עבירות דומות של שוד מזוין, מה שמחזק עוד יותר את מסוכנותו.

בהתחשב במסוכנותו היתרה של המשיב, אני סבור כי בשלב זה נקודת האיזון נותרה נטועה עמוק בזכותו של הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם ואין בחלוף הזמן כדי להזיז את נקודת האיזון לעבר זכות הנאשם לחירות. אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום החל מיום 19.10.2012 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 39816-01-12 ב בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם ביניהם.