בש"פ 7093/00 רפי אוחנה נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות של זיוף מסמך וקבלת דבר במרמה. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט השלום על מעצרו עד תום ההליכים, וערר שהגיש העורר לבית-המשפט המחוזי - נדחה. הערר שלפניי הוא על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, ובקשת העורר היא כי אורה על שיחרורו ממעצר.

האישום שבכתב-האישום - ואשר אין חולק כי יש הוכחות לכאורה לביסוסו - נסוב על מעשה קשה ומכוער שעשה העורר. וזה קיצור הדברים: פרופסור פלוני עומד עתה בחקירת המשטרה בחשד לביצוע עבירות של מרמה, הפרת אמונים, סיכון חיי אדם ושיבוש הליכי חקירה. למותר לתאר את המצוקה בה נתון אותו פרופסור. העורר ניצל מצוקה זו, התקשר לאותו פרופסור, הציג עצמו כקצין חקירות במשטרה, ואמר לבעל-שיחו כי תמורת 20,000 דולר יפעל לסגירת תיק החקירה. הפרופסור ניאות לשלם את הסכום, ואכן נתן לעורר סכום של 20,000 דולר במזומן, בתמורה לסגירת תיק החקירה נגדו. כדי להוכיח - ברמייה, כמובן - את אמיתות דבריו, חיבר העורר מסמך שנחזה להיות מכתב המלצה לסגירת התיק, ונתן אותו מכתב-רמייה בידי אותו פרופסור.

משידענו כי יש ראיות לכאורה להוכחת האמור בכתב-האישום, השאלה היא אם קמה ונתייצבה עילת מעצר. בתי-משפט קמא השיבו לשאלה זו בחיוב, ודעתי כדעתם. אכן, העורר הוכיח עצמו כאדם המסוכן לציבור - מסוכן ביותר - וקיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחרר, יוסיף ויסכן את בטחון הציבור ויחידיו, יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או לפגיעה בראיות בדרך אחרת, הכל כהוראות סעיף 21(א)(1)(א) ו-(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. עברו של העורר עבר מכביד הוא ביותר. לחובתו למיצער שלוש-עשרה הרשעות קודמות בדין, הרשעות שעניינן 52 עבירות רכוש, מירמה, סחיטה, שיבוש הליכי חקירה והשמדת ראייה. העבירות הנזקפות לחובתו של העורר הן מסוג העבירות שלפנינו, ובגינן רצה העורר לא מעט שנות מאסר: בשנת 1985 נדון לשלוש שנות מאסר; בשנת 1987 נדון שתי פעמים לשלושה חדשי מאסר; בשנת 1991 נדון לשמונה-עשר חודשי מאסר; ובשנת 1995 נדון לארבע שנות מאסר. בהרשעה זו האחרונה הוטל על העורר אף מאסר על-תנאי בן שלוש שנים, ומאסר זה הינו בר-הפעלה כהיום הזה.

אכן כן: "עבירות רכוש" אינן מקימות כיום עילת מעצר. בה-בעת, אפשר שתקום עילת מעצר גם בגין "עבירות רכוש" במקום בו מוכח לבית-המשפט כי בנסיבותיו של נאשם ספציפי העומד לדין מתקיימת עילת מעצר מאלו עילות מעצר המנויות בחוק. כך, למשל, כפי שנקבע: "עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר... או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור" (השופטת ביניש בבש"פ 5431/98, 5571 רוסלן פרנקל ויורי ריביץ ; ראו עוד בש"פ 7161/00 אלכסנדר רחלין ואברהם בוטראשווילי ובש"פ 7026/00 סלאמה אבו-סולב ( .

על אחת כמה וכמה זה דין עורר שהוכיח עצמו כמקיים עילות מעצר נוספות, עילות שעניינן יסוד סביר לחשש לשיבוש הליכי משפט או לפגיעה בראיות.

כללם של דברים: העורר הוכיח עצמו כשור מועד הנוגח כל-העת סביבותיו, וראוי הוא הציבור כי יוגן מפניו. העורר מירר בבכי באולם בית-המשפט, בבקשו רחמים על אשתו ועל ששת ילדיו. אני מסכים עימו כי ראויים הם אלה לרחמים, ואולם שומה על בית-המשפט להתגבר על רחמיו בראותו מעשים קשים, מכוערים ומסוכנים כמעשים שעשה העורר.

מאותו טעם של קיום עילת מעצר, לא יהא זה ראוי כי אורה על חלופת מעצר.

אני מחליט אפוא לדחות את הערר.

היום, כ"א בתשרי התשס"א (20.10.00).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

00070930. G02