פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
7161/00
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
ה
עוררת:
מדינת ישראל
נגד
המשיבים
:
1. אלכסנדר רחלין
2.
אברהם בוטראשווילי
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי
תל-אביב-יפו מיום
4.10.2000 בב"ש
092238 שניתן על ידי כבוד
השופטת ר'
לבהר שרון
תאריך
הישיבה: ז' בתשרי התשס"א (6.10.00)
בשם
המבקשת: עו"ד אריה פטר
בשם
המשיב 1: עו"ד ישראל קליין, עו"ד י'
זילברברג
בשם
המשיב 2: עו"ד בנימין נהרי
החלטה
המשיבים עומדים לדין לפני בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והוצאת שיקים ללא כיסוי. עם הגשת כתב-האישום, ביקשה המדינה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים, אך בית-משפט השלום (מפי כב' השופטת דניאלה שריזלי) דחה את הבקשה והורה על שחרורם של המשיבים ממעצר בתנאים אלה ואחרים, ביניהם התנאים של "מעצר בית" מלא וערבויות כספיות.
המדינה לא השלימה עם החלטה זו ועררה על החלטת השחרור לפני בית-המשפט המחוזי. ואולם גם כאן לא שפר גורלה, ובית המשפט המחוזי (מפי כב' השופטת רות לבהר שרון) החליט לאשר את החלטתו של בית-משפט השלום ואף הורה על הפחתת הערבות הכספית שהמשיבים חוייבו להפקידה במזומן.
על החלטה זו האחרונה הערר שלפניי, ובקשת המדינה היא כי אהפוך את הקערה על-פיה ואורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.
הכל מסכימים כי יש ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיבים, והוא כהוראת סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996- (חוק המעצרים). משידענו כן, עוברים אנו אל השאלה השניה בנושא מעצרים, והיא: האם הוכח קיומה של עילת מעצר?
ענייננו הוא בעבירות רכוש, ואין צורך לחזור על הידוע לכל, כי לאחר היות חוק המעצרים - ושלא כעבירות אלימות נגד גופו של אדם וכעבירות אחרות - אין עבירות רכוש מעלות, כשהן לעצמן, לא עילה למעצר ולא חזקת מסוכנות. עבירות רכוש עשויות לשמש תשתית למעצר, אם באות הן בגדרי הוראת סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, ולפיו "קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה." ענייננו הוא, כמובן, בסיכון בטחונו של אדם או בטחונו של הציבור.
אימתי תבואנה עבירות רכוש בגידרי סיכון בטחונו של אדם או בטחון הציבור? אף אתה אמור: מקום שמבוצעות הן "באורח שיטתי או בהיקף ניכר או תוך התארגנות של מספר עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים" (מדברי השופטת ביניש בבש"פ 5571,5431 רוסלן פרנקל ויורי ריביץ נ' מדינת ישראל; לא פורסם). במקרים מעין-אלה "עלולות [העבירות] לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור" (שם,שם). פירוש הדבר הוא, שבכל מקרה ובכל עניין שומה על בית-המשפט לבחון ולבדוק את מכלול הנסיבות, ורק כך יוכל להגיע לכלל מסקנה אם היתר לנאשם להלך חופשי עלול לסכן אדם וציבור כהוראת חוק המעצרים.
שומה עלינו איפוא לבחון את נסיבות ענייננו שלנו, וזאת נעשה עתה.
על-פי האמור הכתב-האישום - וכאמור, אין חולקים כיום על קיומן של הוכחות לכאורה לאמור בכתב האישום - הקימו שני המשיבים משרד פיקטיבי למכירת מכוניות משומשות, והציעו ללקוחות תמימים שהגיעו לאותו משרד- כביכול - תוך שהציגו עצמם בפני הלקוחות בשמות בדויים שונים - כי יקנו מהם מכוניות משומשות במחירים מוזלים. מדברים אנו כיום בעשרים ואחד אנשים תמימים שנפלו בפח, ואשר לדרישת המשיבים שילמו להם - עבור מכוניות משומשות שלא יקבלו לעולם - סך של למעלה מ- 375,000 ש"ח. היו אלה תשלומים עבור דמי טיפול ומקדמות עבור כלי הרכב שביקשו אותם לקוחות תמימים לרכוש.
מעשי המשיבים נעשו, על פי הנטען, במרמה; הם נטלו כספים מן המתלוננים ולא סיפקו להם את כלי-הרכב כפי שהתחייבו. משלא זכו לקבל תמורה לכספם, ביקשו שמונה מן הלקוחות מן המשיבים כי ישיבו להם את כספם. המשיבים נתנו בידי אותם לקוחות שיקים המשוכים על חשבונות בנק שאינם על שמם, ביודעם כי השיקים לא ייפרעו בידי הבנקים. המגעים שהיו בין המשיבים לבין הלקוחות לוו במעשי-מירמה נוספים מצד המשיבים, אך נספק עצמנו בדברים שאמרנו.
משסקרנו את עיקרי האישומים נגד המשיבים, נעמוד ונשאל: האם האישומים ונסיבות ביצוע המעשים בכוחם להקים עילה למעצרם של המשיבים? הבה נשוב להלכה הקובעת - זו הלכה שסוכמה ונקבעה בידי השופטת ביניש - ונבחן את הדברים אחד-לאחד. האם בוצעו העבירות "באורח שיטתי"? התשובה היא בחיוב נמרץ: העבירות בוצעו באורח שיטתי. האם היקפן של עבירות הרכוש "היקף ניכר" הוא? התשובה היא בנענוע-ראש נמרץ: כן. האם בוצעו העבירות "תוך התארגנות של מספר עבריינים"? התשובה היא: כן תקיף. האם בוצעו העבירות "תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים"? על שאלה זו נשיב בשאלה: האם היה עולה בידי המשיבים להונות כל-כך הרבה לקוחות ולהוציא מהם עשרות אלפי שקלים לולא השתמשו באמצעים מיוחדים ומתוחכמים? השאלה שאלה, והתשובה בה.
לולא ידעתי כי האירועים נושא כתב-האישום ארעו לאחר ההחלטה של השופטת ביניש בפרשת רוסלן פרנקל , הייתי אומר כי הלכה שקבעה בנתה עצמה על מערכת האשמות שלפנינו. יתר-על-כן: על פי ההלכה שנקבעה, די באחד מאותם יסודות (שיטתיות, היקף ניכר וכו') כדי להקים עילה למעצר, והנה בענייננו נתקיימו כל היסודות כולם, איש לא נעצר. כשאני לעצמי, אין ולו ספק קל בליבי כי המשיבים הוכיחו עצמם כאנשים מסוכנים - מסוכנים ביותר - לבטחונו של אדם ולבטחון הציבור, וכי יש לעשות כל שניתן כדי להרחיקם מן הציבור (לעת הזו, כמובן, על-פי הראיות לכאורה המצדיקות מעצר עד תום ההליכים).
אם אין די בכל דברים שאמרנו - ולטעמנו די בהם, די והותר - הנה עיון קל ברשימת הרשעותיהם הקודמות של המשיבים, יש בו כדי לחתום את הדין. נמצא כי המשיב מס' 1 הורשע בשנת 1996 בחמישים ואחת עבירות של קבלת דבר במירמה. אשר למשיב מס' 2, לחובתו שתי הרשעות קודמות - עבירת סרסרות למעשה זנות ותקיפת עובד ציבור ואיומים. מעמדו של המשיב מס' 1 קשה אמנם ממעמדו של המשיב מס' 2, אך גם זה האחרון הוכיח עצמו כמסוכן לבטחונו של אדם ושל הציבור.
דבר אחרון: בא-כוח המדינה הציג לפניי - במעמד צד אחד - חומר מודיעין בעניינו של המשיב מס' 1, וממנו למדתי כי יש סכנה שמשיב זה עלול להימלט מן הדין אם ישוחרר ממעצרו. ניתנת האמת להיאמר, כי גם לולא חומר המודיעין, שוכנעתי כי ראוי הוא משיב זה - וכמותו המשיב מס' 2, אשר לעניינו אין חומר מודיעין - כי ייעצר עד תום ההליכים. כך המשיב מס' 1 וכמותו המשיב האחר, אף הוא.
סוף דבר: אני מחליט לקבל את ערר המדינה, ואני מורה על מעצרם של שני המשיבים עד תום ההליכים.
היום, ז' בתשרי תשס"א (6.10.2000).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00071610. G03