בש"פ 7144/19 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בפני בקשה עשירית להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. בקשה זו, כקודמתה, מכוונת להארכת מעצרם של המשיבים ב-150 ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 48914-08-16, לפי המוקדם.

2.

אפתח בכך שאציין שזהו אחד מאותם מקרים קשים שבהם נוצרת התנגשות ישירה בין שיקולים התומכים בהמשכו של מעצר ארוך עד תום ההליכים מטעמים רבים וטובים שעניינם מסוכנות, חשש מהימלטות ואף חשש מפני שיבוש הליכי משפט, לבין הערך שיש לייחס לזכות לחירות ולחזקת החפות. מעצרם של המשיבים נמשך זה כשלוש שנים וארבעה חודשים, ובשלב זה סופו מי ישורנו.

3.

בשלב זה, ולנוכח החלטות מפורטות קודמות שניתנו בעניינם של המשיבים, די יהיה בכך שאציין בקצרה כי כתב האישום נגדם הוגש ביום 21.8.2016, והוא כולל אישומים חמורים המייחסים להם עבירות של רצח ולצדן עבירות חמורות נוספות של אלימות וקשירת קשר לביצוע פשע. ההחלטה האחרונה בעניין ניתנה על-ידי השופט י' עמית, שהורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-150 ימים (בש"פ 3707/19). החלטה זו עמדה על הקושי של מערכת המשפט ואכיפת החוק בניהול תיקים רחבי היקף, שבא לידי ביטוי בעיכוב מסירתם של חומרי חקירה בשלביו המקדמיים של ההליך, דבר הגורר תקופות מעצרים ארוכות אף כאשר התיק העיקרי מתנהל בקצב משביע רצון. החלטה זו אף עמדה על הצורך באיזון בין זכותם של נאשמים לחירות לבין הצורך בהגנה על שלום הציבור וביטחונו. לגופו של עניין, נקבע בהחלטה כי בינתיים הכף נוטה לעבר המשך המעצר. בהקשר זה צוינו רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת משלושת המשיבים, הנאשמים בעבירות רצח במסגרת סכסוך בין חבורות פשע, וכן החשש להימלטותם מן הדין ולשיבושם של הליכי משפט, תוך התייחסות לעדויותיהם של עדי המדינה שעודן נשמעות.

4.

בבקשה הנוכחית להארכת מעצרם של המשיבים פירטה המדינה כי בשלב זה מעיד עד המדינה השני (לאחר שזה מכבר הסתיימה עדותו של עד המדינה הראשון). עם זאת, וחרף העובדה שהסתיימה חקירתו הראשית, ההערכה היא שלצורך השלמת חקירתו הנגדית יידרשו עוד עשרות ישיבות.

5.

אין ספק כי בשלב זה, לנוכח העובדה שטרם הסתיימה העדתם של עדי המדינה, אין מקום לשנות מנקודת האיזון בהחלטתו של השופט עמית . עם זאת, בהתחשב בחלוף הזמן וחרף חומרת העבירות, סברתי כי יש מקום להשאיר פתח להזמנת תסקיר לבחינת האפשרות של פיקוח אלקטרוני, חרף ההיסוס המובן הנלווה לכך מטעם המבקשת, ומבלי לנקוט עמדה בדבר ההיתכנות לביצוע מעצר בדרך זו. יצוין כי באי כוח המשיבים הביעו את נכונותם להסכים להארכת המעצר המבוקשת בכפוף לכך שעם תום חקירתו של עד המדינה המעיד כעת (וממילא תום שלב העדות של עדי המדינה) תתאפשר הזמנת תסקיר, וזאת תוך שמירת האפשרות לטעון לגופו של תסקיר זה. מנגד באי-כוח המדינה סירבו לכך וטענו כי יש מקום להורות על הארכת המעצר הנוכחית ללא כל תנאים נוספים, ומבלי שתהא הסכמה אף על מתווה דיוני בנושא.

6.

לאחר ששקלתי את הנושא סברתי כי נקודת האיזון שהסכימו לה באי-כוח המשיבים מבטאת בצורה נכונה יותר את האופן שבו יש לשקול את האינטרס הציבורי מול זכויותיהם של המשיבים. באומרי זאת אני רחוקה מלומר כי בתיק מורכב וקשה זה יש מקום להורות על פיקוח אלקטרוני. אני מסתפקת באמירה כי לנוכח התמשכות המעצר יהיה זה לא נכון שלא לפתוח את הדלת לבדיקתה של אפשרות זו (ראו והשוו: בש"פ 2935/15 דלו נ' מדינת ישראל (21.5.2015 ); בש"פ 1680/17 מדינת ישראל נ' פלוני (24.4.2017)).

7.

להשלמת התמונה יצוין כי שניים מן הנאשמים האחרים אינם שוהים כעת במעצר מאחורי סורג ובריח – הנאשם 5 שוהה החל מיום 24.9.2017 במעצר בפיקוח אלקטרוני, ואילו הנאשם 6 שוחרר ביום 3.11.2016 לחלופת מעצר בביתו בהסכמת הצדדים, והחל מיום 23.3.2017 הותרה לו יציאה לעבודה. כן יצוין כי נאשם נוסף, נאשם 3, מצוי במעצר החופף לעונש מאסר שבו הוא נושא, אשר בשלב זה הוארך עד ליום 20.1.2020.

8.

אשר על כן, אני מוצאת לנכון להורות על הארכת המעצר המבוקשת, בכפוף לכך שעם תום שלב העדות של עד המדינה א' א' המעיד כעת (על כל חלקיה) יוכלו באי-כוח המשיבים לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר שבמסגרתה יעתרו להזמנתו של תסקיר מבחן לבדיקת האפשרות של מעצר בפיקוח אלקטרוני.

9.

בנתון לאמור בפסקה 8 אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-150 ימים החל מיום 11.11.2019 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 48914-08-16 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.