בש"פ 719/03 חיים בן ישי נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש נגד העורר ואחר, אברהם גליקארוב, נטען, כי בחודש אפריל 1997 קשרו השניים ביחד עם אדם שלישי, יחיא טורק (להלן-יחיא), לגרום למותו של אשר אילוז. ביום 26.4.99 הכין יחיא מטען חבלה, אותו מסר לעורר ולגליקארוב, ואלה הצמידו אותו למכוניתו של אילוז שחנתה בחניון הבית המשותף בו הוא מתגורר. בשעות הבוקר של יום 27.4.99, נכנסו אילוז ובנו אביב בן ה-3 למכונית, ומשזו החלה בנסיעה ארע פיצוץ, שכתוצאה ממנו נגרם מותו של אביב ז"ל ולפציעתו של אביו. בגין עובדות אלו יוחסו לעורר עבירות רצח, ניסיון לרצח והיזק בחומר נפץ, עבירות לפי סעיפים 300(א)(2), 305(1) ו-454 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

המשיבה, שעתרה בבית משפט קמא למעצרם של העורר ושותפו עד תום ההליכים, טענה כי יש בידיה ראיות להוכחתו של כתב-האישום, ואלו מתבססות על הודאתו של יחיא טורק ועדים אחרים, שגם הם קשרו את העורר ושותפו לפרשת הרצח. השקפה זו של המשיבה אומצה על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל), אשר הוסיף וקבע כי מתקיימת בעניינו של העורר עילת מעצר, ובכל אלה עוסק הערר שבפני.

2.בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד נ' רוטנברג, הסבור כי בית משפט קמא טעה בהחלטתו לעצור את שולחו, הניח בפני חוברת עבת-כרס של טיעונים במתכונת של סיכומים בתיק גופו, ובה ניתח בפרוטרוט את עדויותיהם של עדי המשיבה, מתוך כוונה להראות כי עדים אלה אינם ראויים לאמון. לטענתו, מדובר באנשים בעלי עבר פלילי, אשר פעלו מתוך מניעים זרים, ושגרסאותיהם רצופות בסתירות וחלקן אף בלתי קביל.

לאחר שעיינתי בראיות שהובאו בפני, שוכנעתי כי אין צורך לעסוק בראיות המשיבה בצורה המפורטת בה עשה זאת בא-כוח העורר, הואיל ולהשקפתי די בגרסתם של שניים מהעדים כי לבסס את טענת המשיבה לפיה יש בידיה ראיות לכאורה להוכחתו של כתב האישום. להלן אבהיר את דברי.

3.תחילתה של החקירה היתה בכך שבין יחיא טורק לאחיו סמי וכמאל טורק, פרץ ריב על רקע משפחתי, שבמהלכו נורה יחיא ואושפז בבית חולים, ונראה ששם גמלה בלבו ההחלטה לפנות למשטרה כדי לחשוף בפניהם מעשים פליליים בהם היו מעורבים שני אחיו ואנשים נוספים. בתאריך 18.6.02 חתם יחיא על הסכם בו הוענק לו מעמד של עד-מדינה, ובהמשך החקירה קוימו עימותים בינו לאחיו, במהלכם הטיחו בו האחרונים את הטענה כי יש לו ידע בהרכבתן של פצצות, ושהיה מעורב ברצח של ילד. סמי הוסיף ומסר שמות של אנשים שהיו מעורבים בפרשת רצח הילד, וביניהם את שמו של אחד, שלומי טליאס, חברו של העורר.

בעקבות כך זומן טליאס לחקירה, והוא מסר כי לבקשת העורר רכש עבורו שתי אנטנות לרכב שבבסיסן יש מגנט. ביום שקדם לפיצוץ במכוניתו של אילוז, הסיע טליאס את העורר לביתו של יחיא, ולטענתו ראה את יחיא מחזיק במה שהוגדר על ידו בהודעה מיום 7.8.02 כ"קופסה ואליה היה מחובר מגנט בצבע צהוב". יחיא התרעם על כך שהעורר הביא עמו את טליאס, ובעקבות כך עזב האחרון את המקום. ביום המחרת הגיע טליאס לביתו של יחיא, וזה התוודה בפניו כי היה מעורב בפיצוץ שארע במכוניתו של אילוז. לטענת טליאס (ראו ההודעה מיום 25.7.02) הוא הבין כי יחיא מצר על מותו של הילד ורואה בכך "תקלה". טליאס הוסיף ומסר שיחיא נראה בעיניו כסהרורי, ולטענתו הבין באותה שיחה כי "יחיא מעורב בפרשייה של הפיצוץ של הרכב, של הפגיעה בילד" (בלשונו של טליאס באותה הודעה). בהודעה נוספת שנרשמה מפיו בתאריך 11.8.03, טען טליאס כי שמע מפיו של יחיא את אלה: "שהוא זה הכין [את המטען]... וביאליק [העורר] ואבי גליקארוב הם אלה שהטמינו" אותו.

כאשר גרסתו של טליאס בידיהם, חזרו החוקרים לשאול את יחיא בפרשת הרצח, ואף שלא מיהר להודות בחלקו בפרשה, בסופו של דבר שינה את עמדתו והחל לחשוף את פרטיה של הפרשה (ראו תמליל החקירה מיום 29.7.2002). לטענתו, הכול החל בהלוואה שהלווה אילוז לאחד, ציון שרר, ומשזה לא שילם את חובו, הכה אותו אילוז, ועקב כך החליט שרר להמיתו. יחיא הסכים לרתום את עצמו למשימה, ואת מלאכת הנחתו של המטען נטלו על שכמם העורר וגליקארוב. יחיא אישר כי הוא הכין את המטען (עמ' 16 לתמליל), והוא היה גם זה שהסביר לעורר וגליקארוב היכן להניח אותו.

להשלמת התמונה אוסיף כי בידיה של המשיבה ראיות נוספות המחזקות את עדותו המפלילה של יחיא נגד העורר, כמו גרסתם של סמי וכמאל טורק, אך לא ראיתי צורך לעסוק בהן, הואיל וכאמור די בעדותם של יחיא וטליאס כדי לענות על דרישת "הראיות לכאורה" בה חייבת המשיבה כדי לבסס את עתירתה למעצרו של העורר עד תום ההליכים.

העובדות המיוחסות לעורר מקימות עילת מעצר סטטוטורית, ואני שותף לדעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין דרך להבטיח את הצבור מפני מסוכנותו של עורר זה אלא בדרך של מעצר-ממש. מכאן דעתי כי דינו של הערר להידחות, וכך אני עושה.