בש"פ 7219/07 אדריאן שורץ הרמן נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כב' השופטת נ' אהד) מיום 12.7.07 בתיק ב"ש 94487/07, בגדרה נדחתה בקשת העורר לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1982, לעיון בחומרים שונים, שיפורטו בהמשך, המהווים לטענתו "חומר חקירה" שזכאי הוא לעיין בו.

2.

העורר הועמד לדין בשנת 1991 (תפ"ח 170/91) באשמת ביצועם של שבעה מעשי אונס, רובם בקטינות. העורר הורשע בשניים מאותם מעשי אינוס, וזוכה מחמת הספק מיתר החמישה. בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו גזר על העורר 25 שנות מאסר בפועל (20 שנים על אישום אחד ו-14 שנים, מהן 5 במצטבר, על אישום נוסף). ביום 27.1.97 קיבל בית משפט זה, באופן חלקי, ערעור שהגיש העורר, וזיכה אותו מאחד משני האישומים. ההרשעה שנותרה על כנה נסבה על מעשה אינוס אלים וחמור של ילדה בת 11 שנים, ובית המשפט העמיד את עונשו של העורר בגין הרשעה זו על 20 שנות מאסר בפועל.

3.

כשלוש שנים לאחר מכן ביקש העורר במסגרת הליך אחר (בש"פ 1781/00), כי יימסרו לידיו מוצגי חקירה אחדים, מתוך כוונה לבדוק אותם ובעקבות זאת לשקול הגשת בקשה לקיומו של משפט חוזר. בין יתר המוצגים שביקש העורר לקבל, היו ממצאים שנמצאו בכתמים שעל המזרן והשמיכה בזירת האונס, בהם סימני זרע, רוק ודם. בית משפט זה (השופט מ' חשין) קבע, כי עניינו של העורר אינו בא בגדרי אותן נסיבות ספציפיות המצדיקות מתן זכות עיון בחומר חקירה לקראת אפשרות פתיחתם של הליכי משפט חוזר. יחד עם זאת, לאור הסכמת התביעה לבדוק האם קיימת אפשרות להעתר לבקשת העורר, בכפוף לתנאים מסוימים שהוצבו על ידה, החליט בית המשפט לקבל באופן חלקי את בקשתו. העורר נתן דגימה מדמו, והתביעה התחייבה לבדוק אם ניתן להפיק DNA

מכתמי הדם, הזרע והרוק שנמצאו על המזרן והשמיכה. אלו הועברו לבדיקה במעבדה הביולוגית של המכון הלאומי לרפואה משפטית.

4.

בעקבות בדיקות אלו טען העורר כי ממצאי הבדיקה נתנו בידו ראיה מדעית חדשה שבכוחה לשנות את תוצאות המשפט לטובתו. ביום 5.9.05 קיבל בית משפט זה (השופט א' א' לוי) את בקשת העורר לקיום משפט חוזר בעניינו, בקובעו כי אין מנוס מהשבת הדיון לערכאה הדיונית אשר תבחן ותעריך את משקלן של הראיות החדשות שהונחו בפניו. משכך, הוגש ביום 29.9.05 לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו כתב אישום חדש כנגד העורר.

5.

עם תחילת המשפט החוזר פנו באי כוחו של העורר לבא כוח המשיבה בבקשות מפורטות לעיין בכל חומר החקירה ובכל המוצגים שנמצאו ברשות התביעה. כן ביקשו באי כוחו של העורר לקבל לידיהם את המוצגים השונים, כדי שיוכלו להעבירם לבדיקה של מומחים מטעמם. התביעה איפשרה למומחים מטעם העורר לצפות במוצגים, אולם סירבה לבקשת העורר לעריכת בדיקה פרטית של הבדיקות האמורות, מחשש כי הדבר עלול להביא לפגיעה במוצגים. ביום 7.2.06 עדכנו הצדדים את בית המשפט על הסכמה לעריכת בדיקות משותפות במעבדה בארצות הברית תחת חסותו של בית המשפט.

6.

זמן מה לאחר מכן התברר כי המשיבה השתמשה בדם העורר שהועבר על ידו לתביעה, וביצעה בדיקות DNA עצמאיות לבדיקת ממצאים ששרדו משלושה מקרי אונס נוספים: מקרה אחד (תיק פ"א 9780/90) בו לא הואשם העורר ושלא נפתר מעולם, ושני מקרי אונס שבגינם הוגש כתב האישום המקורי נגד העורר (האישומים החמישי והשביעי) אך הוא זוכה מהם בהעדר ראיות מספיקות להרשעתו. בנוסף נשלחו נעליים של העורר מן האישום הראשון(האישום בו הורשע) לבדיקה.

בדיקת הממצאים מתיק פ"א 9780/90 לא קבעה ממצאים לכאן או לכאן לגבי העורר. עם זאת, בבדיקה של כתמי תאי זרע שנמצאו על המוצגים בשני מקרי האונס מהאישום החמישי והשביעי, אותר, כך נטען בחוות הדעת שהגישה התביעה, הפרופיל הגנטי של העורר. לאור הגילוי האמור, ביקשה התביעה לתקן את כתב האישום, בסוברה כי יש בממצאים החדשים שנתגלו כדי להוכיח דפוס התנהגות פדופילי מצידו של העורר. כמו כן השתמשה המשיבה בנתונים אלו כדי להצביע על מידת מסוכנותו של העורר, וזאת במסגרת ההליכים בבקשות המעצר עם תום הליכי המשפט החוזר. העורר אינו מואשם, כמובן, בכתב האישום החדש בשני הנושאים האמורים - שכן זוכה מהם במשפטו הראשון.

7.

לאור הממצאים הנ"ל של בדיקות התביעה, חזר בו העורר מהסכמתו לערוך את הבדיקות המשותפות בארצות הברית ודרש לקבל לידיו, מכוח זכות העיון המוקנית לו בהתאם לסעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי, את המוצגים שנמצאים בחזקת התביעה. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' אהד) דחה בהחלטתו מיום 11.5.06 את בקשת העורר, בקובעו כי התביעה היא שתערוך תחילה את בדיקותיה במוצגים ורק לאחר מכן יועבר החומר במלואו לבאי כוחו של העורר בכדי שהם יוכלו לערוך את הבדיקות מטעמם. לשם כך התבקשה התביעה לשמר את המוצגים, ככל שביכולתה לעשות כן.

ערר שהגיש העורר על החלטת בית המשפט המחוזי (בש"פ 4077/06) נדחה על ידי בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן). בית המשפט עמד על המקום המרכזי המוקנה לזכות העיון בהליך הפלילי, אך יחד עם זאת קבע כי נוכח החשש מהתכלותם של המוצגים במהלך בדיקתם במעבדה ומהפגיעה ביכולתה של המשיבה לנהל כראוי את מלאכת החקירה, אין להעביר לעורר את המוצגים קודם להשלמת הבדיקה על ידי המשיבה. בית המשפט הוסיף, כי במידה ולאחר ביצוע הבדיקות האמורות יוותר חומר בדיקה גולמי בידי המשיבה, עליה להעבירו לעורר כדי שיוכל לבצע את בדיקותיו שלו.

הבקשה נשוא הדיון שלפנינו – הדרישה לעיון בחומר חקירה

8.

בנוסף לבקשה האמורה הגיש העורר בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. במסגרת בקשה זו ביקש העורר למסור לידיו את הפרטים הבאים: א. בדיקות שנערכו בתיק פ"א 9780/90 – תיק שהעורר לא הועמד לדין בגינו, לא בעבר ולא כיום; ב. קבצי מחשב בהם נתונים של בדיקות DNA

הנוגעות לאישום השביעי בכתב האישום המקורי, ואשר תוצאותיו הועברו על ידי המשיבה כאמור, חרף זיכוי קודם מהם, וזאת על מנת להוכיח דפוס פעולה פדופילי ומסוכנות; ג. טיוטות ומסמכים מתיק העבודה של ד"ר פרוינד מהמעבדה הביולוגית במכון לרפואה משפטית, ותיק העבודה של ד"ר גפני ממז"פ הנוגעים לאישום הראשון.

9.

בית המשפט קמא דחה את בקשת העורר. מכאן הערר שלפני, בגדרו מבקש העורר כי אורה על העברת המסמכים לידיו.

נוכח השוני שבין הפריטים, ייבחנו אלו בנפרד זה מזה.

בדיקות שנערכו בתיק פ"א 9780/90

10.

בשנת 1991 במהלך החקירה נגד העורר, נאספו מספר תיקים לא מפוענחים של מקרי אונס, ובכללם תיק פ"א 9780/90 שעניינו פרשת אונס של ילדה כבת 12. העורר לא הואשם מעולם ביחס לענין זה. לימים, במסגרת הליכי המשפט החוזר ולאחר שנתן העורר דגימה מדמו, ביצעה המשיבה כאמור בדיקת התאמה בין ה- DNA

שהופק מדמו של העורר ובין הממצאים שנותרו מזירת האונס שבתיק פ"א 9780/90 הנ"ל. בדיקות אלו לא העלו כל ממצא ממשי, ולפיכך אינן משמשות באופן זה או אחר בהליכי המשפט החוזר.

11.

העותר מבקש לקבל לידיו את תוצאות הבדיקות שנערכו בתיק הנ"ל, בטענה כי מדובר בחומר חקירה. לטענת העורר, כפי שנטענה בדיון בבית המשפט קמא, חושש העורר כי המדינה תבקש לקשור אותו בעתיד גם לאישום זה. עוד טוען העורר, כי ישנה חשיבות לחומר האמור בשל ההערכה של המדינה כי כל מקרי האונס שלא פוענחו בוצעו על ידי אותו אדם.

12.

המשיבה מצידה מתנגדת לבקשה. לטענת המשיבה, אין כל רלוונטיות בין הבדיקות שנערכו בתיק פ"א 9780/90 ובין המשפט החוזר. המדינה נסמכת על טענת בא כוחו של העורר כפי שהובעה בדיון בביהמ"ש קמא, כי ישנה רלוונטיות לתיקים אלו כל עוד ישנו חשש כי אלו ייקשרו בעתיד לעורר. על כן, ולמען הסר ספק, הצהירה המדינה כי תיק זה אינו קשור לעורר. על כן, כך טוענת המשיבה המדובר בחומר שאיננו "חומר חקירה".

13.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין בקשתו של העורר בעניין זה להידחות. המבחן אשר צריך להובילנו בבחינת השאלה האם מהוות בדיקות אלו "חומר חקירה" הוא מבחן הרלוונטיות. מבחן זה מוכרע באופן פרטני על פי טיב החומר ומידת זיקתו לסוגיות ההליך שבמסגרתו הוא מבוקש (בש"פ 11042/04 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נט(4) 203 (2004)). ויודגש, גם לפי הפירוש המרחיב שניתן בפסיקה למונח "חומר חקירה", אשר אינו מגביל עצמו רק לראיות הקשורות במישרין למעשה העבירה שבגינו נתבקשו, עדיין אין לכלול בגדרו ראיות שמידת הרלוונטיות שלהן רחוקה ושולית (בש"פ 11042/04; בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' מדינת ישראל , פ"ד לט(4) 124, 129 (1985)). סברתו והשערתו של העורר כי בעתיד עשויה המדינה לנסות ולקשור אותו גם לתיק זה אינה נתמכת במעשה או ראיה כלשהם. אשר על כן, דין בקשת העורר בעניין זה להידחות.

קבצי מחשב בהם נתוני

DNA הנוגעים לאישום השביעי

14.

כאמור, לאחר שהעורר נתן דגימה מדמו במסגרת הליכי המשפט החוזר, ערכה המשיבה באופן עצמאי בדיקת מעבדה בממצאים שנותרו בשני תיקי אונס מהם זוכה העורר בשנת 1991 (האישומים החמישי והשביעי). ממצאי הבדיקות, כך לטענת המשיבה, קושרות את העורר למעשי האונס. ביום 21.2.06 העבירה המשיבה את תוצאות הבדיקות לעורר, וביום 3.4.06 ביקשה את תיקון כתב האישום הנוכחי – על דרך הוספתם של עדים הקשורים לבדיקת ה- DNA שערכה (וזאת, כאמור, להוכחת "שיטת ביצוע"). ביום 18.7.06 ביקש בא כוח המבקש את קבצי המחשב המרכזים את תוצאות הבדיקות בקשר לאישום החמישי והשביעי (קבצי ה- genescan וקבצי ה- genotyper ). לטענת העורר, קבצים אלו דרושים לו על מנת לבחון את האפשרות כי אדם אחר הוא שביצע את אותן עבירות האינוס. המשיבה העבירה לבא כוח המבקש את קבצי המחשב הנוגעים לאישום החמישי, אך נמנעה מלעשות כן לגבי קבצי המחשב הנוגעים לאישום השביעי בטענה כי אלו אינם מהווים "חומר חקירה". לטענת המשיבה, העברת קבצי המחשב לידי ההגנה הינה פעולה חריגה, אשר נעשתה בקשר לקבצים הנוגעים לאישומים אחרים לפנים משורת הדין. עוד הבהירה המשיבה, כי תדפיסים מלאים של הקבצים (להבדיל מהקבצים עצמם) הנוגעים לאישום השביעי הועברו לידי ההגנה, וכן כי הועברו תיקי העבודה וחומר החקירה הקשורים לבדיקות, אלא שלגישתה העברת הקבצים עצמם עשויה להקל על דליפת החומר (תוך פגיעה בפרטיות קרבנות העבירה) או מניפולציה בו. בית המשפט קמא קיבל את טענת המדינה לענין זה.

15.

בנושא זה מצאתי לנכון לקבל את עררו של העורר. מרגע שהוסיפה המשיבה לכתב האישום החדש התייחסות מחודשת לענין האישום השביעי של כתב האישום המקורי – אף אם לצורך "הוכחת שיטה" בלבד – הפך ענין האישום השביעי לרלוונטי למשפטו החוזר של העורר. כיוון שכך, קובצי המחשב – גם לענין האישום השביעי – מהווים חומר חקירה שהעורר זכאי לעיין בו.

טענתה של המשיבה למניפולציה אפשרית בקבצים אין די בה על מנת למנוע מן העורר לקבל את הקבצים לידיו. אם ייעשו מניפולציות בקבצים, כחששה של המשיבה, הרי חזקה היא שמומחי המשיבה ידעו להצביע עליהן. אשר לטענתה של המשיבה כי העברת הבדיקות בתצורה של קבצים עשויה לאפשר זליגה של החומר ויש בה כדי לפגוע בפרטיות קורבן העבירה – בטענה זו יש ממש אם כי אין בה די. המשיבה לא הבהירה בטענותיה כיצד יש בהעברת הקבצים כדי לפגוע בפרטיות הקורבן מעבר לפגיעה האפשרית והבלתי נמנעת שנוצרה כבר עם העברת תדפיסי הבדיקות. כמו כן, לא מצאתי מקום להבחין בענין זה בין הקבצים הנוגעים לאישום החמישי לבין הקבצים הנוגעים לענין האישום השביעי.

לאור זאת, אני מורה על העברת הקבצים. עם זאת, יובהר כי ככל שפרטים מזהים נוספים של הקורבן מופיעים בקבצים אלו ואין בהם נגיעה ישירה לבדיקת ה- DNA

או חשש לשינוי החישובים או תוצאות הבדיקה (כגון נתון של מספר תעודת זיהוי), יהא ניתן להסירם מהעותק שיימסר לעיונו של העורר.

טיוטות ומסמכים מתיק העבודה של ד"ר פרוינד מהמעבדה הרפואית וד"ר גפני ממז"פ

16.

לטענת העורר, המסמכים הנדרשים על ידו (12 במספר) הינם רישומי טיוטות של מסמכי עבודה שערכו המומחים, ועל כן הינם חלק מחומר הראיות הרלוונטי לעניין חוות הדעת של אותם המומחים. המשיבה מצידה טענה כי כל חומר גלם שהיה בידיה לענין הבדיקות, תוצאותיהן וחוות הדעת הועבר להגנה, וכי החומרים שלא הועברו הם שירבוטי טיוטות אשר נמצאו בתיק העבודה אך מנותקים מתהליך של בדיקה וגיבוש נתונים ומהתהליך של עיבוד המסקנות והממצאים בחוות הדעת.

לאחר בחינת הדברים, לא מצאתי מקום להיעתר לעורר בענין זה. התרשומות שבנדון אינן בגדר "חומר חקירה", שכן המדובר בתרשומות ביניים לקראת הדפסה בין שלב בחינת ובדיקת הנתונים המעבדתיים לבין סיכום חוות דעתו של המומחה, מתוך הנתונים שנבדקו. בתור שכאלה – אין הטיוטות דנן, על שרבוטיהן, בגדרו של "חומר חקירה".

19.

לסיכום, אני דוחה את הערר לענין חומרי פ.א 9780/90 ולענין טיוטות העבודה של ד"ר פרוינד וד"ר גפני.

אני מקבל את הערר לענין קבצי המחשב ביחס לאישום השביעי (שבכתב האישום המקורי) וזאת כמפורט בסעיף 15 לעיל.