בש"פ 7273/00 מדינת ישראל נ. מוחמד אבו דהאש

1.על המשיב ועל נאשם נוסף הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס להם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. לפי הנטען בכתב האישום דקר המשיב בסכין שהחזיק ברשותו אדם שהיה מעורב בויכוח, שפרץ בין אותו אדם לבין הנאשם הנוסף, וכן דקר אדם אחר שנחלץ לעזרתו של הנדקר הראשון. את הראשון דקר בחזהו פעם אחת ואת השני דקר בחזהו שתי פעמים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ס' ג'ובראן), דחה את הבקשה לצוות על מעצרם של המשיב ושל הנאשם הנוסף עד תום ההליכים, ובהחלטותיו מיום 6.10.00 ו- 11.10.00 הורה לשחררם בערובות ובתנאי שישהו "במעצר בית מלא" עד תום ההליכים. לפי בקשת בא כוח המדינה עיכב את השחרור למשך 24 שעות.

המדינה עררה על ההחלטה לשחרר את המשיב בערובה.

2.בא כוח המדינה, בטיעוניו שבכתב הערר וכן בטיעוניו לפני, עמד על נסיבותיה של הפרשה המעידות על מסוכנותו היתירה של המשיב. כפי שהדגיש נהג המשיב לצאת בחוצות ובכליו סכין. בעקבות הויכוח שבו השתתף חברו, הנאשם הנוסף, התערב בריב לא לו ובלי היסוס נעץ את סכינו בחזם של שני אנשים. עוד ציין כי למשיב, שהוא כבן 25 שנים, הרשעה קודמת בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, שנעברה לפני שנים מעטות.

כנגדו טען הסניגור כי המשיב אינו מסוכן, הוא אדם נורמטיבי העובד לפרנסתו ואינו עבריין. המעשים שעשה היו תוצאה של התגרות מילולית חמורה ולפיכך ראוי לנקוט לגביו דרך של חלופה למעצר. עוד טען שאם ייעצר ולא ישוחרר בערובה ובתנאים תהיה בכך משום הפליה בינו לבין הנאשם הנוסף, ששוחרר, כאמור, בערובה ובתנאים והמדינה אינה משיגה על כך.

2.אין חולקים כי יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וכי מתקיימת כאן עילת מעצר, והשאלה העומדת להכרעה היא אם יש לנקוט כאן דרך של חלופה למעצר, כפי שעשה בית המשפט המחוזי.

בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה היתירה שבמעשי אלימות, שהעבריין מבצע אותם תוך שימוש בסכין, ועל הסכנה שבהם ליחיד הנפגע ולציבור העלול להיפגע. מעשים כאלה יש לעקור ולשרש ביד חזקה. יידע כל עבריין בכוח כי בהניפו את סכינו נועל הוא מאחוריו, במו ידיו שלו, את בריחי הכלא; וכי, בהעדר נסיבות יוצאות מן הכלל, המצדיקות התחשבות מיוחדת במצבו, לא תתגלגל עליו מידת הרחמים. במקרים כאלה על בתי המשפט להעדיף את השיקול של ההגנה על הציבור ולדחות מפניו שיקולים העומדים, במקרים אחרים, לזכותו של העבריין. (עיינו, בין היתר, בש"פ 1319/97 מדינת ישראל נגד מוגרבי איאד ואח' (לא פורסם) בש"פ 7326/96 נסים בן רפיק ח'טיב ואח' נגד מדינת ישראל , (לא פורסם) בש"פ 5451/97 ליהאם אג'א נגד מדינת ישראל , תקדין-עליון, 97(3), 556).

כך בדרך כלל, ועל אחת כמה וכמה במקרה הנדון, שעל נסיבותיו - מבחינת המעשה ומבחינת העושה - עמדתי למעלה. המשיב דקר שני אנשים בחזותיהם, את האחד פעם אחת ואת השני פעמיים, כתגובה לדברים שהוטחו בחברו, הנאשם הנוסף. התנהגות כזאת מעידה על המשיב שהוא מסוכן, שאין לבטוח בו ואין להפיג את סכנתו על ידי חלופה למעצר. אעיר כאן כי לא מצאתי ממש בטענת בא כוח המשיב בדבר הפליה בינו לבין הנאשם הנוסף. אין דמיון בין מעשיהם בפרשה הנדונה ואין דמיון בין המעשים שעליהם נתנו את הדין בעבר.

3.לפיכך אני מבטל את החלטותיו של בית המשפט המחוזי ומורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.