בש"פ 7298/05 יחזקאל נקש נ. מדינת ישראל

כתב האישום כנגד העורר ייחס לו עבירות של קשרית קשר ליצוא וליבוא סם מסוכן מסוג קוקאין ועשיית עיסקה אחרת בסם מסוכן. בכתב האישום נטען, כי במחצית השניה של שנת 2004 ועד לסוף חודש מאי 2005 קשר העורר, ביחד עם אחרים קשר לייצוא ממדינות העולם ולייבוא לישראל ולמדינות אחרים של סמים מסוכנים מסוג קוקאין, או סם מסוכן אחר ולבצע עסקאות אחרות בסם מסוכן. לפי הנטען, העורר היה בתקופה הרלבנטית בקשר טלפוני עם אלכס אלטשולר, נאשם אחר בתיק (להלן: אלכס ), שהיה אסור בכלא באותה עת, בעניין הוצאתן לפועל של עסקאות בסם מסוכן, וייצוא וייבוא של סם מסוכן. מיוחסות לעורר מספר שיחות טלפון עם אלכס, בהן אלכס ביקש ממנו להפקיד עבורו כספים לצורך מימוש דחוף של עסקת סמים מסוכנים; העורר הודיע לאלכס בדבר ביטולה של עסקת סמים אחרת; העורר הציע לאלכס לייצא ולייבא סמים מסוכנים מאקוודור; ונקשר קשר בין העורר לבין אלכס לייבא סם מסוכן מסוג קוקאין מאקוודור לארץ.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים במשפטו, וטענה כי בידיה די ראיות לכאורה למעצרו של העורר, יחד עם נאשמים אחרים באותה פרשה. ראיות אלה הסתכמו, בכל הנוגע לעורר, בתמלילי שיחות הטלפון בינו לבין אלכס. משיחות אלה בית המשפט קמא למד, כי "מתוכן הדברים של [העורר], בהעדר הסבר אחר מצידו, עולה שהוא ביקש עזרתו של [אלכס] בגיוס אדם שייסע לחו"ל ויביא עבורו סמים ואם הדבר ייצא לפועל יעבור כספים ל[אלכס]", וכי פרשנות זו היא "פרשנות סבירה יחידה" לשיחות שבין העורר לאלכס.

על החלטה זו מלין בפניי העורר. הוא טוען, כי הפירוש שנתן בית המשפט קמא לשיחות אינו חד משמעי, וכי אין כל אפשרות לקבוע כי העורר שוחח עם אלכס על סמים דווקא. לדידו, גם אם יש בשיחות כדי להחשיד את העורר בביצוע עבירות, הרי שאלה חשדות בלבד, בלא כל ראיה או הוכחה כי מדובר על סמים דווקא. עוד מוסיף העורר, כי אין בדברים שנאמרו בשיחות בינו לבין אלכס כדי להוכיח כי השניים הגיעו להסכמה הדדית בדבר ביצועה של עבירה או כי נקשר בינם קשר, יהא אופיו אשר יהא, ולכן אין בידי המשיבה ראיות לכאורה לקשירתו של קשר. כמו כן, העורר מציין כי כתב האישום הוגש נגד 11 נאשמים וכי רוב רובם של האישומים אינם נוגעים כלל לעניינו של העורר, כך שהותרתו של העורר במעצר תחייב אותו להמתין זמן ממושך עד לסיומו של משפט, שמרבית ההליכים בו אינם נוגעים לו. המשיבה טוענת, מנגד, כי העורר לא הציג בפני חוקריו גרסה שתסביר את פשר שיחותיו הטלפוניות עם אלכס, לא שיתף פעולה עם החקירה, וכי יש לו הרשעות קודמות. בהסתמך על אלה, טוענת המשיבה כי מסוכנותו של העורר מחייבת להותירו במעצר.

דין הערר להתקבל. כנגד העורר אמנם קיימת תשתית של ראיות לכאורה. קיימת אפשרות ממשית, כי ראיות אלה ונוספות יתגבשו, בתום המשפט, לכלל ראיות שדי בהן כדי להצביע על אשמתו של העורר. עם זאת, לא די בעצם קיומן של ראיות לכאורה כדי לעצור עד תום ההליכים – יש גם לשקול את עוצמתן של אותן ראיות. עיינתי בתמלילי השיחות בין העורר לאלכס – השניים דיברו בסיסמאות, שאותן יהא צורך לגבות בראיות המלמדות, כי עניינן בקשירת קשר לביצוען של עבירות. אכן קיימת אפשרות כי יהיה די בשיחות אלה כדי להביא להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו. אולם, הן לא מקימות, בשלב זה, תשתית ראייתית בעוצמה כזו שתצדיק מעצר עד תום ההליכים (ראו גם בש"פ 6955/05 לולחי נ' מדינת ישראל , טרם פורסם). הלכה היא כי ככל שהראיות כנגד הנאשם בפלילים הן חלשות יותר, "על אף קיומן, מהוות הן טעם אותו ראוי לשקול לעניין חלופת מעצר" (בש"פ 8320/00 אשואל נ' מדינת ישראל , טרם פורסם). משכך, ובהתחשב גם בעובדה כי המשפט כנגד העורר עתיד להימשך פרק זמן ממושך בשל ריבוי הנאשמים והעדים, שרובם אינם קשורים ישירות לאישומים בהם הוא הואשם, יש לשקול בעניין העורר חלופת מעצר הולמת.

התיק יוחזר איפוא לבית המשפט המחוזי בתל-אביב לבחינתם של תנאים מתאימים לחלופת מעצר לעורר.