בש"פ 6030/07 מדינת ישראל נ. שלום אלמליח

בפניי ערר על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל), מיום 11.6.07 ומיום 8.7.07 לפיהן שוחרר המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

ביום 15.4.07 הוגש כנגד המשיב ו-14 נאשמים נוספים כתב אישום המייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע של סחר בסמים, לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; עבירות של עסקה בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); שלוש עבירות של הספקת סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודה; וכן עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) לפקודה.

לפי הנטען בכתב האישום, המשיב היה מעורב בסחר בסמים בהיקף גדול שהתבצע ביזור המרכז בשנים 2007-2005. האישום הרלוונטי למשיב הינו האישום ה-11 לכתב האישום, אשר בו נטען כי בין התאריכים 25.12.06 ו- 8.2.07 מכר או סיפק המשיב לאנשים שונים סמים מסוכנים מסוג קוקאין או MDMA . האישום כולל מספר עסקאות סמים: ביום 7.1.07 נפגש המשיב עם נאשם 1 בתיק (להלן: שאוקי) וקשר איתו קשר לפיו הם יבצעו ביניהם עסקאות של החלפת סמים. יומיים לאחר מכן, קיבל המשיב מנאשם 5 בתיק מנה של סם מסוכן מסוג קוקאין, שנשלחה מטעמו של שאוקי; ביום 10.1.07 ביקש שאוקי מנאשם 2 בתיק כי יספק 200 גרם סם מסוכן מסוג קוקאין למשיב והעסקה יצאה לפועל באזור בית החולים וולפסון בחולון; ביום 13.1.07 העביר המשיב סם מסוכן מסוג MDMA

בכמות של 1,796 לשאוקי באמצעות נאשם 15 בתיק.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ביום 11.6.07 קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל), לאחר שסקר בפירוט את האישומים המיוחסים למשיב ואת הראיות הקיימות כנגדו, כי אין בעוצמתן של הראיות לכאורה בעניין עבירות הספקת הסם, החזקת הסם שלא לצריכה עצמית ועסקאות אחרות בסמים, כדי להצדיק את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן אשר יבחן האם ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב בחלופת מעצר הולמת. ביום 5.7.07 הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר משלים אשר בו תיבחן האפשרות לפיה אחיו וחמותו של המשיב ישמשו כמפקחים. ביום 8.7.07 החליט בית המשפט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בתנאים המגבילים הבאים: מעצר בית מלא בפיקוחם של אחיו, אשתו וחמותו, כאשר כל אחד מהם יוכל לפקח עליו, ובתנאי שיהיה נתון לפיקוח 24 שעות ביממה; הפקדת 10,000 ש"ח במזומן, אשר תחולט באופן מיידי בעקבות הפרת תנאי השחרור; ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 30,000 ש"ח כל אחת. ארבעת המפקחים יתחמו אף הם על ערבות צד ג' בסך של 30,000 ש"ח; צו איסור יציאה מהארץ; איסור על יצירת קשר, במישרין או בעקיפין, עם מי מהמעורבים בפרשה.

מכאן הערר שבפניי.

לטענת העוררת, שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי עוצמתן של הראיות לכאורה כנגד המשיב אינן מצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים. לטענתה, ניתן ללמוד משיחות טלפוניות שקיים המשיב עם מעורבים אחרים בפרשה, אשר התנהלו בלשון של קודים ורמזים, כי היה שותף לעסקאות בסמים אסורים, וזאת בעזרת הפרשנות לאותם קודים שנמסרה על ידי עד המדינה בתיק, פאוזי חמאדן (להלן: פאזי). עמדתו של בית המשפט המחוזי, לפיה בהיעדר ראייה חזותית להעברה בפועל של הסמים לא מדובר בראיות לכאוריות בעוצמה מספקת, הינה שגויה לטענת העוררת. בנוסף, טוענת העוררת, כי העובדה שהמשיב שתק ולא סיפק הסבר לאותן שיחות מהווה אף היא חיזוק לאותן ראיות לכאורה. לאור ההלכה לפיה מעורבות בעסקאות סחר בסמים מעידה על מסוכנות אשר ניתן לאיינה בחלופת מעצר בנסיבות חריגות בלבד, טוענת העוררת כי מקרה זה אינו מצדיק את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, וכי אין בתנאים המגבילים שהוטלו עליו בכדי להסיר את מסוכנתו, וזאת בייחוד לאור היקפן הגדול של העסקאות בהן היה מעורב ועברו הפלילי.

מנגד, סומך המשיב את ידו על החלטתו של בית המשפט המחוזי ומסתמך על ההלכה לפיה אף אם ישנן ראיות לכאורה יש צורך לבדוק האם עוצמתן של ראיות אלו מחייבות את מעצרו של הנאשם עד לסיום ההליכים המשפטיים בעניינו. לטענתו, לא ניתן ללמוד מהשיחות בין המשיב לשאר המעורבים בפרשה על קיומן של עסקאות סמים, וזאת אף אם נעזרים בפרשנותו של עד המדינה למילות הקוד, היות ופרשנותו לא תמיד עקבית. למשל, טוען המשיב, לא ברור כיצד מבדילה העוררת בין סם מסוכן מסוג הרואין לבין סמים מסוגים אחרים, וזאת למרות שהנאשמים משתמשים באותה מילת קוד. כמו-כן טוען העורר, כי יש לקחת בחשבון את העובדה שההליכים המשפטיים בענייננו עתידים להימשך זמן רב, עקב ריבוי הנאשמים והעדים.

לאחר עיון בערר ובהחלטותיו של בית המשפט המחוזי ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להדחות.

אמנם, ניתן ללמוד משיחותיו של המשיב עם שאוקי ועם נאשמים אחרים בתיק, כי ככל הנראה הוא מעורב במידה זו או אחרת בקשר שקשרו הנאשמים בפרשה. יחד עם זאת, נראה כי ראיות אלו אינן בעוצמה מספקת על-מנת להביא למעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים בעניינו. בעניין זה מקובלת עלי מסקנתו של בית משפט קמא, לפיה לא ניתן ללמוד מתמלולי השיחות ומיתר הראיות לכאורה כי המשיב העביר או קיבל סמים בפועל. בבש"פ 7298/05 יחזקאל נקש נ' מ"י (לא פורסם) נאמרו הדברים הבאים, אשר רלוונטיים לענייננו:

"לא די בעצם קיומן של ראיות לכאורה כדי לעצור עד תום ההליכים – יש גם לשקול את עוצמתן של אותן ראיות... אכן קיימת אפשרות כי יהיה די בשיחות אלה כידי להביא להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו. אולם הן לא מקימות בשלב זה, תשתית ראייתית בעוצמה כזו שתצדיק מעצר עד תום ההליכים" (ראו גם בש"פ 5073/05 שמעון בן דוד נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)).

אשר על-כן, היות והראיות לכאורה המיוחסות למשיב לא מקימות תשתית ראייתית עוצמתית, היה טעם לבחון האם ניתן לשחררו לחלופת מעצר ראויה, וזאת בייחוד לאור העובדה שההליך המשפטי צפוי להימשך במשך זמן רב. בנוגע לשני הנאשמים הנוספים בפרשה, אשר עניינם נידון בפני בית משפט זה והוחלט להשאירם במעצר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם, נראה כי ניתן לאבחן את הראיות לכאורה אשר עמדו כנגדם לבין הראיות לכאורה אשר קיימות במקרה שבפניי. בעניינו של חמדאן אזברגה (בש"פ 4233/07) ניתן לראות כי האישומים המיוחסים לו בכתב האישום כוללים מגע ישיר עם פאוזי, שהינו עד מדינה מטעם התביעה, ובעניינו של דוד אדוט (בש"פ 4352/07) ישנה אמירה במהלך חקירה במשטרה של אדם שאישר שהוא רכש ממנו סמים. לבסוף אציין, כי שתיקתו של המשיב במהלך חקירתו, והעובדה שלא סיפק הסבר לשיחותיו אמנם יש בה כדי לחזק במקצת את הראיות לכאורה העומדות כנגדו, אך אין בה בכדי להביאן לכדי ראיות לכאורה המצדיקות את השארתו במעצר. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הערר נדחה.