בש"פ 7355/19 דרור תורגמן נ. מדינת ישראל

1.

החלטתי זו ניתנת בעקבות בקשתו של המבקש לחזור בו מהצהרתו בדבר כוונתו להודות במיוחס לו בכתב האישום בגדרו של תת"ע 2589-10-19.

2.

כפי שקבעתי בהחלטתי בבש"פ 6395/18 ויין נ. מדינת ישראל (12.9.2018) ובשורה ארוכה של החלטות שבאו בעקבותיה, ככלל, במשפטי תעבורה אין מקום להעברת דיונים אשר מצריכים את עדותו של שוטר תעבורה. בכפוף לנסיבות חריגות של ממש, העברה כאמור תתאפשר לבקשת הנאשם רק כשהלה מצהיר כי בכוונתו להודות בעובדותיו של כתב האישום שהוגש נגדו ועל ידי כך לייתר את הצורך בהוכחות. כלל זה (להלן: כלל ויין ) גובש על ידי בהתבסס על פסיקתו הקודמת של בית משפט זה, ומטרתו העיקרית היא למנוע פגיעה ביעילות עבודתם של שוטרי תעבורה ושל בתי המשפט לתעבורה.

3.

המבקש דכאן הוא הנאשם בתיק תעבורה 2589-10-19 הנ"ל, אשר מכיל כתב אישום שהוגש תחילה לבית משפט השלום לתעבורה תל אביב-יפו. לפני כשנה, הניח המבקש על שולחני בקשה להעברת מקום דיון בתיק זה לבית משפט השלום לתעבורה עכו, הקרוב למקום מגוריו, כאשר הוא מציין כי הינו מודה במיוחס לו בכתב האישום.

בקשתו נתקבלה בהתאם לכלל ויין , והדיון בתיק הועבר לבית משפט השלום לתעבורה עכו.

4.

מהבקשה שהוגשה לבית משפט זה ביום 8.10.2020 עולה כי המבקש שינה כעת את טעמו ובדעתו לנהל הוכחות במקום להודות. למבקש, כמו לכל נאשם, נתונה הזכות לעמוד על חפותו ולנהל משפט. המבקש רק הצהיר על כוונתו להודות בכתב האישום. הוא עדיין לא מסר שום הודאה פורמאלית לערכאה הדיונית; ומשכך, הוא איננו זקוק לרשותי כדי לכפור באישום. הזכות לכפור בעובדותיו של כתב האישום עודנה מצויה בידו.

5.

דא עקא, הזכות לבחירת בית המשפט שבו המבקש יישפט איננה נתונה בידו. מקום השיפוט נקבע בחוק (ראו סעיף 6(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), והעברת הדיון, לה זכה המבקש מכוחו של כלל ויין , היא בגדר חריג לכלל (ראו בש"פ 11637/04 מדינת ישראל נ' זוזיאשווילי , פ"ד נט(4) 229 (2005);

בש"פ 3064/07 מזרחי נ' מדינת ישראל (23.4.2007); בש"פ 1379/15 יהודאי נ' עירית ירושלים (23.3.2015) ). המבקש נהנה מחריג זה בזכות הצהרתו בדבר כוונתו להודות בכתב האישום, שאותה, כאמור, הוא אינו מתכוון לקיים.

6.

כפי שפסקתי בבש"פ 994/19 סולמאן נ' מדינת ישראל (16.8.2020), בהתבסס על שיקולים ואסמכתאות שפורטו באותה החלטה, סבורני כי יש להשאיר את הדיון בבית המשפט שאליו הוא הועבר.

7.

לצד זאת, בית המשפט אשר דן בעניינו של נאשם יהא חייב, בנסיבות כגון אלה, לשקול ולהחליט האם יהא זה נכון לחייב את הנאשם, בשל התקלה שגרם, בהוצאות המדינה בהתאם לאמור בתקנה 21 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, אשר קובעת כדלקמן: "... נדחה מועד המשפט בשל מעשה או מחדל של בעל דין, רשאי בית המשפט אם ראה הצדקה לכך, להטיל על בעל הדין שבעטיו נגרמה הדחיה, הוצאות בפועל לטובת הצד שכנגד". לחלופין, במקרה של הרשעה, ישקול בית המשפט ויחליט האם מן הדין לחייב את הנאשם בהוצאות מכוח האמור בסעיף 79 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

8.

הסמכות להטיל הוצאות כאמור ולקבוע את שיעורן נתונה בידה של הערכאה הדיונית, וזו תחליט בעניין כחוכמתה לאחר שקילתו.

9.

הדיון בתת"ע 2589-10-19 יתקיים אפוא בבית משפט השלום לתעבורה עכו, כפי שנקבע בהחלטתי מיום 7.11.2019. המבקש יהא רשאי לכפור בעובדותיו של כתב האישום ולקיים הוכחות בתיק.