בש"פ 7446/09 רמזי אבו סייף נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' כוחן) ב-ב"ש 90743/09, מיום 19.9.2009, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים ב-ת"ד 11296/09.

כתב האישום

1.

לבית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות: עבירת נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה ); עבירת עזיבת מקום תאונה ללא הגשת עזרה לפי תקנה 144(א)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות ) בצירוף סעיף 38(1) לפקודה; עבירת עזיבת מקום תאונה ללא מסירת פרטים מזהים לפי תקנה 144(א)(3) לתקנות בצירוף סעיף 38(1) לפקודה; עבירת נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודה; עבירת נהיגה ללא רישיון

נהיגה

לפי סעיף 10(א) לפקודה; ועבירת נהיגה ללא ביטוח חובה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 14.5.2009, נהג העורר ברכב פרטי בעיר תל אביב-יפו. עוד נטען כי העורר נסע בניגוד לכיוון התנועה ונכנס לצומת מבלי לתת זכות קדימה, ועל כן התנגש ברכב אחר (להלן: הרכב המעורב ). כתוצאה מהתאונה לה גרם העורר, הנוסעת שישבה ברכב המעורב נחבלה בגופה ונזקקה לטיפול רפואי. העורר ברח רגלית ממקום התאונה מבלי להגיש עזרה לנוסעת שנחבלה ומבלי למסור את פרטיו המזהים לנהגת הרכב המעורב. בנוסף, על פי כתב האישום, העורר נהג בהיותו פסול נהיגה, ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח חובה תקף.

הליכי המעצר עד תום ההליכים

2.

ב ד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט לתעבורה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו (ב"ש 1331/09). המדינה טענה בבקשה כי נסיבות המקרה החמורות, עברו הענף של העורר כעבריין תנועה, חומרת העבירה, ועברו הפלילי של העורר בתחום הסמים מעלים חשש כי שחרור העורר ממעצר יסכן הן את בטחון הציבור והן את העורר עצמו. ביום 21.5.2009 קבע בית המשפט לתעבורה (כב' השופט מ' דרורי) כי העורר יישאר במעצר, ובמקביל תבחן אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. בהליכים שהתנהלו מאז, העורר הוצא לראיון בקהילת "אלפטאם", קהילה המוכרת על ידי שירות המבחן כחלופת מעצר. העורר התקבל לקהילה לאחר הראיון ולאחר בדיקות רפואיות שביצע.

3.

ביום 10.9.2009 הרשיע בית המשפט לתעבורה את העורר בעובדות כתב האישום הנזכר לעיל, וכן בעובדותיו של תיק נוסף (ת"ד 41333/09), שעניינו נהיגה בזמן פסילה. ביום 14.9.2009 החליט בית המשפט לתעבורה לשחרר את העורר לתקופה של שנה לקהילת "אלפטאם", שם עתיד היה לעבור הליך לגמילה משימוש בסמים, וזאת בטרם יינתן גזר הדין בעניינו.

4.

כנגד החלטה זו של בית המשפט לתעבורה, ובטרם שוחרר המשיב, הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ביום 16.9.2009 קיבל בית המשפט את ערעורה של המשיבה וקבע כי העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו (כב' השופטת ח' כוחן). בית המשפט קבע כי חומרת המעשים שבהם הורשע העורר מעידים על התנהגות מסוכנת ומופקרת. בנוסף, בית המשפט סבר כי קהילת "אלפטאם" אינה מסוגלת להבטיח כי המטופלים בה לא יפסיקו את הטיפול באיבו ויעזבו את הקהילה על דעת עצמם. עוד קבע בית המשפט כי מבין שני תסקירי המבחן שהוגשו לו, הוא מבקש להתייחס לתסקיר המבחן מיום 18.6.2009 אשר קבע כי העורר מתקשה לשלוט בהתנהגותו, וכי כתוצאה מהעדר אלמנט מרתיע של הליכים משפטיים קודמים קיים סיכון להמשך מעורבות בעבירות דומות. בית המשפט גם ציין כי למרות שבתסקיר המבחן הנוסף הומלץ על גמילה בקהילה, בית המשפט לא מצא נימוק שישכנעו מה גרם לשינוי העמדה של שירות המבחן בין שני התסקירים. על כן, קבע בית המשפט כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר על ידי השמתו בקהילה, ויש להשאירו במעצר עד תום ההליכים.

טענות העורר

8.

כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגש הערר שלפני. בערעורו טוען העורר כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר ביטל את החלטת בית המשפט לתעבורה, וכי דווקא החלטתו של בית המשפט לתעבורה היא ההחלטה הראויה בנסיבות העניין. לטענת העורר שליחתו לגמילה מעניקה לו צוהר ליציאה ממעגל הסמים – אשר מוליך אותו אל עברי פי פחת, במיוחד בנושא עבירות נהיגה – וכי הזמן המתאים ביותר לצאת לגמילה הוא לפני מתן גזר הדין בעניינו. עוד טוען העורר כי מספר ימים לפני ביצוע העבירות המתוארות בכתב האישום פנה העורר לעובדת הסוציאלית בגן של ילדיו בבקשה שתעזור לו למצוא מסגרת לטיפול בבעיית הסמים שלו. בנוסף, העורר טוען כי למרות שיש לו עבר פלילי מכביד, מדובר בעבר ישן, שכן מאז 1998 עבר עבירה אחת בלבד. לבסוף, העורר טוען כי רשאי שירות המבחן לשנות את התרשמותו לגבי המוטיבציה של מטופל, וכי קורה לעיתים קרובות כי במהלך הליכים משפטיים מגיעים נאשמים לתובנות לגבי מצבם והמוטיבציה שלהם לשינוי מתגברת. כך לטענת העורר קרה בעניינו, וזו אף הייתה התרשמותו של בית המשפט לתעבורה. לכן טוען העורר יש לשחררו לגמילה מסמים בקהילת "אלפטאם".

9.

ב"כ העורר, עו"ד בר, הצביע על מקרים אחדים בהם שוחררו עצורים למסגרת של טיפול גמילה מסמים בשלבים שונים של המעצר ולפני גזר הדין, וטען כי לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי בהחלטת בית המשפט לתעבורה.

10.

ב"כ המשיבה תומכת יתדותיה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בטיעוניה שמה דגש על כך שלמערער מאסר על תנאי חב הפעלה של שנה אחת.

11.

נראית לי החלטת בית המשפט המחוזי מהחלטת בית משפט השלום. ב"כ העורר ממעיט, לטעמי, מעברו הפלילי של המבקש, תוך שהוא מתעלם מעבירות חוזרות ונשנות של נהיגה בזמן פסילה. ההרשעה האחרונה, בשני מקרים היא מדצמבר 2006, ובהליך זה הוטל על העורר עונש מאסר בפועל של שנה, וכן הוטל מאסר על תנאי של שנה שהוא, עתה, חב הפעלה. עבירה זו היא עבירה "טריה" יחסית והעורר שב ועובר עבירות כאלה. איני סבורה ששחרורו בנסיבות כאלה, ולו לקהילה טיפולית סגורה מהווה הגנה מספקת על הציבור.

10.

אני דוחה את הערר.