בש"פ 745/10 אופק תשובה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ט' חיימוביץ ) מיום 13.1.10 (ב"ש 22402/09) בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד

תום

ההליכים נגדו.

1.

כנגד העורר הוגש ביום 14.12.09 כתב אישום ל בית המשפט המחוזי המייחס לו שורה של עבירות וביניהן, חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן עבירות נשק, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח והיזק במזיד לרכוש. בד בבד להגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 31.10.09 סמוך לשעה 23:45 בעיר אשקלון, נהג העורר ברכבו מסוג הונדה, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, ונשא עימו אקדח טעון. העורר נסע אחרי רכבו של קובי טייאר (להלן: המתלונן ), בו נסעו המתלונן ואשתו. המתלונן עצר את רכבו ליד הכניסה לבניין מגוריו, יצא מהרכב עם אשתו והתקדם ברגל לעבר רכב ההונדה. או-אז נסע העורר לאחור עם רכבו תוך שהוא יורה מספר יריות לעבר המתלונן, אשר שב בינתיים לרכבו שלו, ונמלט מן המקום. הקליעים פגעו במכסה המנוע ובשמשה הקדמית של רכב המתלונן, וכן בדלת של בית סמוך, וגרמו לנזק.

נספר לקורא כי העורר נעצר ביום 30.11.09, כחודש לאחר האירוע, בסמוך לאחר פגישה שנערכה בינו לבין המתלונן, וכי ביני לביני הוצת רכבו של המתלונן ביום 24.11.09.

3.

בהחלטתו מיום 6.1.10 ציין בית משפט

קמא את התשתית הראייתית הקושרת את העורר לאירועים שבכתב האישום: שרידי ירי ברכבו של העורר התואמים לקליעים שנתפסו בזירה ואמרות העורר בפני מדובבים. טענת האליבי של העורר, כי נסע עם אחיו לקברות צדיקים בעת האירוע, לא ניתנת לבדיקה, לאחר שהאח נעלם ולא התייצב למסור עדות. בנוסף, נמצא כי בעת אירוע הירי, נכח העורר, על פי איכון טלפון, באזור אשקלון, ולא בצפון כטענתו, ורק לאחר מכן נסע צפונה.

בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 13.1.10 נאמר כי המעשים החמורים המיוחסים לעורר מקימים עילת מסוכנות המתחזקת נוכח עברו הפלילי הכולל הרשעות בעבירות של חבלה, תקיפה בתנאים מחמירים, גניבה ועוד. מהשיחות שניהל העורר עם המדובבים בתאו, עולה שהעורר ביצע את הירי המיוחס לו במטרה להזהיר את המתלונן על אף שהמתלונן מסרב לקשור את העורר לאירוע. מסוכנותו של העורר נלמדת גם מאחת השיחות עם המדובב, במהלכה אמר העורר כי בכוונתו לשלוח מישהו שיבצע ירי על המתלונן כדי להסיר החשדות ממנו. לכך יש להוסיף את הסיכון הנשקף לכלל הציבור מירי בשכונת מגורים. משכך, לא מצא בית המשפט טעם לבחון חלופת מעצר והורה על מעצרו עד לתום ההליכים.

על החלטתו זו של בית המשפט

המחוזי נסב הערר שבפני.

4.

בכתב הערר ובדיון שבפניי, התמקד העורר בתשתית הראייתית וטען להיעדר ראיות לכאורה, ולמצער, כי עוצמת הראיות חלשה.

לגרסת העורר, רכב ההונדה בו נמצאו שרידי ירי, נמצא בבעלות העורר זמן קצר, ולפני כן היה בבעלות עבריין סוחר נשק ממנו רכש העורר את הרכב, כך ששרידי הירי יכול ומקורם בפעילותו של אותו עבריין.

העורר הצביע על כך שהמתלונן לא זיהה אותו כמי שביצע את הירי ובחקירתו במשטרה טען כי אין לו סכסוך עם העורר.

אשר לתמלילי השיחה עם המדובבים, הרי שאין לייחס להם משקל, לטענת העורר, בשל מספר טעמים: ראשית, המדובבים נגועים בכך שהובטח להם כי ישתכרו סכומי כסף לא מבוטלים אם יצליחו במשימתם להשיג ראיות שיבססו כתב אישום נגד העורר. שנית, למדובבים נמסרו פרטי חקירה מוכמנים, למרות שלטענת המשטרה לא נמסר להם אף פרט מפרטי החקירה עובר לכניסתם לתא המעצר של העורר (מזכר החוקר יבגני מיום 9.12.09). ולבסוף, המדובבים חרגו מהראוי והמותר, הפעילו לחץ על העורר, נטעו בו תחושות שקריות, והשמיצו את עורך דינו תוך הפרה של זכות השתיקה וזכות ההיוועצות של העורר.

5.

לא מצאתי ממש בטענה שאין בחומר הראיות כדי לעמוד ברף הנדרש של ראיות לכאורה.

שרידי הירי ברכבו של המתלונן, התואמים את התחמושת שנורתה לעבר המתלונן, הם ראיה עוצמתית. ההסבר שנתן המתלונן, כביכול שרידי הירי "שייכים" לעבריין סוחר נשק ממנו רכש את הרכב קלוש עד מאוד. העורר אישר בחקירתו כי הרכב נמצא ברשותו מאז חודש יולי כארבעה חודשים לפני אירוע הירי (הודעה מיום 30.11.09, שורה 41) וכי הוא נוהג לשטוף את הרכב אחת לשבוע וחצי (שם, שורה 94). על פי תשובת המעבדה של מז"פ, אם מכונית שהייתה מעורבת באירוע ירי נוקתה היטב בדרך של שאיבת תא הנוסעים או שטיפתו, הדבר מקטין באופן משמעותי את הסיכויים למצוא שרידי ירי לאחר הניקוי. בהנחה שמשך ארבעת החודשים בהן הייתה המכונית ברשותו של העורר היא נוקתה ונשטפה מספר פעמים, הדבר מקטין עוד יותר את האפשרות כי שרידי הירי מקורם בבעלים הקודמים של הרכב (שממילא לא הוכח כל קשר בינו לבין המתלונן). לא למותר לציין כי בתחילה טען העורר כי הוא לא נוהג כלל ברכב אלא אשתו, מאחר שהוא בשלילת רישיון, אך בהמשך טען כי כאשר אשתו לא יכולה לנהוג הוא נעזר בחבר.

6.

הירי אירע בסביבות השעה 23:45 והעורר טען כי בסביבות השעה 23:00 יצא מהעיר אשקלון עם אחיו לכיוון צפון הארץ על מנת להשתטח על קברי צדיקים (הודעתו מיום 30.11.09, שורות 17 ו-24). ברם, אחיו של העורר לא טרח להתייצב עד עצם היום הזה כדי למסור גרסה.

7.

איני רואה ליתן משקל כלשהו לכך שהמתלונן טען בהודעתו במשטרה כי אינו יודע מי ירה עליו. מחומר החקירה עולה כי המתלונן נחוש לפתור את הבעיות בעצמו, ללא עזרת המשטרה והוא אף נתפס בשקרים בהודעתו במשטרה, בניסיונו לטשטש את זהות היורה. כך, בעוד אשתו של המתלונן סיפרה כי כבר בדרכם הביתה המתלונן הבחין ברכב שעוקב אחריהם, וכי הירי בוצע לאחר שהחנו את הרכב ליד הבית, סיפר המתלונן שהירי בוצע לאחר שירד מהבית לקחת דיסקים מהרכב.

התמונה המצטיירת מחומר החקירה היא של סכסוך בין עבריינים. על פי הקודים בעולמו של המתלונן, אין מקום לשתף פעולה עם המשטרה, והמתלונן אף לא "מתרגש" מהירי. בשיחה המוקלטת בינו לבין החוקר עוזי קטני, יום לאחר האירוע, הוא מסביר לחוקר "...אני חי בעולם שלי זה שאני יודע מי זה אני יודע מי זה. אתה מבין זה לא הבעיה. אני לא מתרגש מכמה יריות באוויר כבר הספקת להכיר אותי לא מתרגשים אבל זה להגיד לך זה יוסי או דוד אני לא יבוא ויגיד זה המשטרה מכירים אותי. אם אתם יודעים ומודעים תעשו את העבודה שלכם אל תשתמשו בי ככלי בשביל להביא בנאדם..." . עם זאת, באותה שיחה אמר המתלונן כי זיהה את העורר ב-80% וכי מדובר בסכסוך עם העורר ממנו לווה כרבע מליון ש"ח וכאשר לא הצליח לשלם נורו יריות לעבר הבית של הוריו. המתלונן התבטא כי אין לו בעיה "למחוק" את העורר בנקל אך אין בכוונתו לעשות כן. למחרת אותה שיחה, המתלונן סיפר לחוקר קטני כי העורר מתרברב בפני אנשים שהוא ביצע את המעשה, והוא מספר לאנשים שבהתחלה ניסה להפחיד את המתלונן ולא הכניס את המחסנית לאקדח, אך כשהבין שהמתלונן לא מפחד הכניס את המחסנית וירה מספר יריות. במהלך אותה שיחה חזר המתלונן ואמר שהוא יודע שיש אנשים אחרים שמחפשים את העורר כדי לפגוע בו, והוזהר על ידי המשטרה שלא ינסה לפגוע בעורר או לשלוח אנשים שיפגעו בו (מזכריו של החוקר עוזי קטני מיום 1.11.09 ומיום 2.11.09, ה מסומנים י"ד ו- י"ז בחומר הראיות).

8.

המתלונן והעורר אינם זרים זה לזה, ולגרסתו של העורר במשטרה, הוא הלווה למתלונן סכום של כחצי מליון ש"ח (מאלף לציין כי מספר שורות לפני כן מסביר העורר כי הוא לא עובד, לא מקבל דמי אבטלה או הבטחת הכנסה, ומרוויח כמה שקלים מתיווכים של שיקים). כחודש לאחר אירוע הירי, יום לפני מעצרו של העורר, נפגשו העורר והמתלונן לשיחה בתחנת דלק. המתלונן טען בהודעותיו במשטרה כי הם נפגשו לדון בעניין עסקי שהיה ביניהם (בניית שלדים של וילות באשקלון) והכחיש בתוקף כי שוחח עם העורר על אירוע הירי. זאת, בניגוד לדבריו של העורר שסיפר בהודעתו במשטרה כי באותה פגישה שמע מהמתלונן פרטים על האירוע כגון מה עשו המתלונן ואשתו בעת הירי וכמה כדורים נורו.

9.

על מעורבותו של העורר בירי ניתן ללמוד משיחותיו עם המדובב תמיר. בשיחה בין השניים, העורר מתדרך את המדובב בפרטים אודות הירי, כך שהמדובב יוכל "לקחת על עצמו את התיק" כהצעתו של המדובב, כנגד תמורה כספית. העורר מסביר למדובב שהוא יעביר לו את הפרטים הקשורים לאירוע הירי לאחר שייפגש עם עורך דינו "אני אשב איתך על איזה אוטו, איזה צבע, איפה זה היה.. באיזה שעה... ועם מי הוא היה באוטו...".

לא למותר לציין כי העורר רשם פתק למדובב, פתק שאותו שרף, ומשנשאל מדוע שרף את הפתק השיב כי בפתק נכתב האירוע שהקורבן סיפר לו בנוכחות אדם נוסף שהוא לא רוצה לחשוף את שמו (הודעה מיום 10.12.09, שורה 290). גם בכך יש כדי להחשיד את העורר.

טענות העורר לגבי קבילות השיחות עם המדובבים נוכח התנהלותם, ברוח הלכת ע"פ 1301/06 אלזם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.6.2009) היא עניין לבדיקה ולבחינה במסגרת התיק העיקרי ולא בשלב זה של מעצר.

10.

סיכומו של דבר, שיש בחומר הראיות פוטנציאל להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו.

11.

לעניין עילת המעצר איני רואה להכביר מילים, ואף קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית בשל השימוש בנשק חם כאמור בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

מחומר הראיות עולה כי הירי בוצע על רקע של "סכסוך עסקי" בין דמויות עברייניות בעיר אשקלון. גם אם המתלונן אינו חושש מהעורר, כפי שהתבטא לא אחת, הרי שהירי בעיבורה של עיר מסכן את הציבור וכבר היו דברים מעולם, שעוברי אורח תמימים נקלעו לקו האש. אין צורך להרחיק את עדותנו מהעיר אשקלון, שם נקטפה אך לפני שנים מספר נערה צעירה בשם שקד שלחוב ז"ל, עקב "סכסוך פנימי" בין עבריינים.

12.

העורר אינו אדם נורמטיבי, ובצקלונו מספר הרשעות (בשנת 2002 הורשע בעבירה של חבלה ותקיפה בנסיבות מחמירות; בשנת 2003 בתקיפה הגורמת חבלה של ממש; בשנת 2006 בגניבה ובתקיפה כדי לגנוב ובשנת 2008 בעבירת איומים).

מקום בו בית המשפט מתרשם כי לא ניתן לאיין את עילת המעצר בדרך של חלופה, אין צורך ואין טעם לבחון חלופות קונקרטיות (ראו: בש"פ 9447/04 זבידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.11.2004), בפסקה 6; בש"פ 7985/09 חאלד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.10.2009), בפסקה 14; בש"פ 5985/08 אבו ואסל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.7.2008), בפסקה 16).

במקרה דנן, בהתחשב ב"מעשה" וב"עושה" – העבירה ונסיבותיה והנאשם ועברו – דומה כי חלופת מעצר לא תסכון, ואין מקום לטרונייתו של העורר על כך ש בית משפט קמא נמנע מלהזמין תסקיר שירות מבחן בעניינו.

13.

אשר על כן, אני דוחה את הערר.