בש"פ 7494/13 מדינת ישראל נ. בסאם אלבחירי

המשיב במעצר מאז 4.2.13 בעבירות שעניינן ירי במתלונן וגרימת חבלה חמורה על רקע סכסוך בין משפחות, וכן ירי באויר באיזור מגורים. למשיב עבר פלילי שאינו מכביד מאוד. בית משפט זה (החלטת השופט עמית בבש"פ 9562/13 מ-26.6.13) עצר את המשיב עד תום ההליכים, בשונה מהחלטת בית המשפט המחוזי, וזאת בשל המסוכנות העולה מן העבירה והנסיבות בשטח – אך ציין כי לאחר שמיעת עדותם של המתלונן ועדים ממשפחתו ובהעדר נסיבות חדשות, ניתן יהא לפנות לעיון חוזר.

והנה חלפה התקופה הסטטוטורית של 9 חודשים והבקשה הנוכחית היא להארכה ב-90 יום. דא עקא, שבשני דיונים שנקבעו – 1.7.13 (ימים אחדים לאחר החלטת השופט עמית) ו-8.10.13 – לא התיצבו עדי התביעה הרלבנטיים, ולבסוף, הוצאו צוי הבאה לדיונים הקבועים עתה ל-13.11.13 ו-19.11.13 (מועד נוסף קבוע ל-12.12.13). עיינתי גם בתסקירי שירות המבחן, שבהם עולה הערכת סיכון גבוהה להתנהגות פורצת גבולות, ובשל כך וכן בשל המצב בשטח בין המשפחות והחששות הכרוכים בו – לא הומלץ על חלופה, אף שזו שהוצעה לא היתה באיזור מגורי המשיב ברהט אלא בטירה (בדירה שאז שהה בה אחי המשיב אך כנמסר אינו עוד בה). כאמור, בית המשפט המחוזי אישר את החלופה, ובית משפט זה סבר אחרת והחליט כאמור.

עתה יש, כך נראה, ליתן משקל מסוים לחלוף הזמן ולנקודת הזמן הסטטוטורית בה אנו מצויים, קרי, לאחר 9 חודשים. המשפט לא התקדם, כאמור, בשל אי התיצבות המתלונן ובני משפחתו להעיד (וכנמסר, אין מגעים לסולחה). כמובן אין לתת בידי פלוני או אלמוני את מפתחות בית האסורים. דומני כי יש באי ההתקדמות כדי להשליך על ההתיחסות לנושא המעצר לעת הזאת, וככלל הבעתי דעתי בעבר שמתח בין משפחות כשלעצמו אינו צריך להיות גורם דומיננטי בנושאי מעצר, ויש לאזנו על ידי חלופות מהודקות במקרים המתאימים. ראו הדברים הבאים מבש"פ 5886/10 מדינת ישראל נ' אל-טורי (2010), פסקאות י"ג – ט"ו, הדגשה במקור:

"העובדה שפעילות עבריינית מסוימת נקשרת לסכסוך משפחות, או לריב חמולות, מחייבת כמובן בחינה של כל רוחב היריעה - אך גם אין הנאשמים באירוע קונקרטי (להם כמובן עדיין עומדת חזקת החפות) יכולים להיות 'בני ערובה' של הסכסוך הכולל, ומצוות המחוקק היא לבחון את האפשרות לאיין את מסוכנותם שלהם ... בהקשר זה יש אמנם לשבח את שירות המבחן הכולל בתסקיריו תמונה רחבה ככל הניתן, אך האחריות למיגור התופעה של ריבי המשפחות מוטלת על המדינה על זרועותיה (על המשטרה כעומדת בחזית, וכן על התביעה וכמובן על בתי המשפט)... אכן, במובנים מסוימים סכסוכי המשפחות אינם מצייתים לעיקרון המקראי 'לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת' ( דברים

כ"ד, ט"ז), אך עובדה זו אינה פוטרת את בתי המשפט ממחויבותם לעיקרון זה; ולאמור בסוף אותו פסוק 'אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ', ובימינו 'איש בחטאו ייעצר - ולא בחטאם של אחרים'... כלל זה - המחייב לבחון את המסוכנות האישית חרף קיומו של סכסוך כולל בין משפחות - אמנם אינו מחייב את בית המשפט לפעול כסומא בארובה, ועליו לבחון את התמונה כולה ואת כל

ההשלכות האפשריות של שחרור - אך במוקד חייבת לעמוד המסוכנות הקונקרטית והאפשרות להפיגה': 'לא אמנע מהביע דעתי, כי גם אם על בית המשפט , בהקשר למסוכנות למשל, להביא בחשבון את האוירה המתוחה בכפר, בסופו של יום אין זה יכול להיות, במדינת חוק, שיקול מרכזי - שהרי 'נתת תורת כל אחד ואחד בידו' ( משנה שביעית ב' א'); ולכל המבקש להצר לזולת יהא זמין כלי לעשות כן, על ידי יצירת אוירה מתוחה, כבר נאמר לא אחת, כי לסולחה מעמד תרבותי-חברתי שאין להתעלם ממנו, אך אין היא מכריעה בעניין השחרור; ראו בש"פ 590/08 מריסאת נ' מדינת ישראל

(לא פורסם), והדיון שם' (בש"פ 5784/10 מדינת ישראל נ' אבו רומי (לא פורסם) בפסקה ח'; ההדגשות במקור - א"ר)".

בנסיבות אלה החלטתי היא, מחד גיסא, לקבל את בקשת המדינה, ומאידך גיסא, להזמין תסקיר עדכני של שירות המבחן, שיוגש בתוך 21 יום ויונח בפני בית המשפט המחוזי, ואשר יבחן את החלופה שהוצעה או אחרת. יש לקוות כי במועדים הקבועים לדיונים, קרי, 13.11.13 ו-19.11.13, אכן יישמעו המתלונן ובני משפחתו; התביעה ובמיוחד המשטרה מתבקשות לעשות מאמץ למימוש צוי ההבאה. בית המשפט המחוזי ידון איפוא בתסקיר, לפי לוח הזמנים האמור, רק לאחר שני הימים הללו. ככל שיעידו בהם העדים בהם מדובר, הנה מה טוב, וניתן יהיה לילך במתוה שקבע השופט עמית. ככל ששוב לא יעידו, ישקול בית המשפט המחוזי את התסקיר ויכריע לעניין חלופה, בלא שאטע מסמרות. ברי כי ככל שתאושר חלופה, עליה להיות באיזור המרכז או הצפון, במעצר בית מלא ובאיזוק אלקטרוני, ולכלול הפקדות וערבויות נכבדות, צו עיכוב יציאה ויכולת למשטרה לבדוק מימושה של החלופה. הבקשה מתקבלת איפוא להארכה בתשעים יום מ-14.11.13 בכפוף להזמנת תסקיר וכל האמור מעלה.