בש"פ 5784/10 מדינת ישראל נ. עלאא (כמאל) אבו רומי

(לעניין המשיבים 4-3)

א.

בקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996,

בתשעים יום החל מיום 13.8.10 או עד מתן פסק הדין בתיק פ' 15848-11-09 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. משניתנה הסכמת המשיבים 2-1, הוארך מעצרם כמבוקש (בהחלטותי מיום 3.8.10 ומיום 4.8.10), וההחלטה דנא תעסוק במשיבים 4-3.

רקע והליכים

ב.

עיקרי הדברים מתוארים בהחלטת השופטת פרוקצ'יה מיום 3.3.10 בתיק בש"פ 1064/10, ועל כן אתארם להלן אך בקיצור. ביום 13.11.09 הוגש נגד המשיבים כתב אישום, המיחס למשיבים 3-1 עבירות שונות, ובהן הריגה (סעיף 298 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977) וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) וסעיף 29 לחוק העונשין), ולמשיב 4 עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה (סעיף 379 לחוק העונשין), הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט (סעיפים 245(א)(ב), 244 לחוק העונשין). כמתואר בכתב האישום, על רקע סכסוך משפחתי בין עמאר יאסין (להלן המנוח ) לבין משפחת המשיבים, וויכוח של מה בכך סביב קופסת סיגריות, התאספו המשיבים 3-1 ובידם כלי משחית כדי לפגוע במנוח. במסגרת קטטה שהתפתחה, אליה הצטרף המשיב 4, נהרג המנוח, ונפצעו שניים מחבריו. לאחר הדברים, פנה המשיב 4 מספר פעמים כנטען לחברו וניסה להניעו באיומים ובאמצעים פסולים, כי ימסור הודעת שקר שתספק למשיב זה אליבי.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.1.10 נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה, גם אם לגבי המשיבים 4-3 לעבירות פחות חמורות מהמיוחס להם. עוד נאמר, כי המעשים מעידים על מסוכנות רבה, וכי אף קיים חשש להתחמקות מאימת הדין ומשיבוש הליכי משפט, נוכח התנהלות המשיבים. אולם, בשל גילם הצעיר של המשיבים והעדר עבר פלילי, הורה בית המשפט על הזמנת תסקירי מעצר. שירות המבחן נמנע מהמלצה על חלופות מעצר, אך בית המשפט המחוזי החליט לשחרר את המשיבים לחלופות המוצעות. ערר המדינה התקבל בבית משפט זה (השופטת פרוקצ'יה, 3.3.10) והוחלט על מעצר המשיבים עד תום ההליכים. ביום 20.7.10 הגישו המשיבים 4-3 בקשה לעיון חוזר, אך חזרו בהם לאחר דיון בבית המשפט המחוזי.

הבקשה והדיון

ד.

מכאן לבקשה. נמסר, כי במשפטם של המשיבים חלו עיכובים שונים, בין היתר בשל עיכובים בהעברת מלוא חומר החקירה, בקשות דחיה והחלפת מותב. אולם, משהחלה שמיעת ההוכחות התקיימו שש ישיבות, וקבועים ארבעה מועדים נוספים לשמיעת הוכחות במהלך החודשים ספטמבר-דצמבר 2010 (שניים מהם לאחר הארכה המתבקשת). נטען, כי מעשיהם של המשיבים מעידים על "מסוכנות גבוהה וחסרת מעצורים", ומסוכנותם מודגשת בשל היות מעשיהם חלק מסכסוך מתמשך ועקוב מדם בכפר טמרה. הוזכר, כי אף שירות המבחן התרשם שלא לחיוב מהמשיבים, ולא המליץ על שחרורם לחלופת מעצר. הוסף, כי בשל הימלטותם של המשיבים 2 ו-4 מהמשטרה טרם מעצרם, תיאום גרסאות בין המשיבים 1 ו-2 ושיבוש הליכי משפט על ידי המשיב 4, קיים אף חשש אמיתי מפני שיבוש הליכי משפט והימלטות מאימת הדין. על כן התבקשה הארכת מעצרם של המשיבים כאמור מעלה.

ה.

בדיון טענה עו"ד שגב למדינה, כי מאז 14.4.10 מתנהל המשפט בקצב סביר, וייקבעו מועדים נוספים לארבעה שכבר נקבעו. לגבי המשיב 3 נאמר כי הוא גייס את חבריו לתקיפה והכה את המנוח וחברו, כנטען, באלה ממוסמרת. אשר למשיב 4, הוטעמו העילות הנוספות, של שיבוש והימלטות.

ו.

עו"ד אולמן טענה למשיבים, כי חלקם שונה משל המשיבים 2-1. נותרו – אין מחלוקת – עוד 58 עדים, ונטען כי מדובר במסת חקירות רצינית; פרשת ההגנה, הסיכומים והכרעת הדין ללא ספק יגיעו להארכה שלישית; זאת, מה גם שהיו עיכובים בהעברת חומר החקירה. אשר למשיב 3, נטען כי הוא לא היה במקום בעת הדקירה עצמה, והמשיב 4 מואשם - כך נאמר - בעבירות שעליהן אין עוצרים בכלל עד תום ההליכים. נטען, כי אין להציג את המשך הסכסוך בכפר כעילה להמשך מעצר, שכן הדבר יזמין מהומות בתיקים אחרים, כדי להשיג מעצר יריבים. לשיטת המשיבים, ישנה סולחה בין המשפחות. החלופות שהוצעו הן רחוקות מן הכפר. אשר למשיב 4, נטען כי אין מקום לאשמת שיבוש, שכן הוא פנה לפלוני חברו אך כדי לחזק את האליבי שלו.

הכרעה

ז.

עיינתי בתסקירי שירות המבחן הנוגעים למשיבים 4-3. לגבי שניהם תואר אורח חיים נורמטיבי (יצוין כי השירות לא אישר את המפקחים שהוצעו על-ידי משיב 3 אך אישר את אלה שהוצעו על-ידי משיב 4); ברי כי השירות חשש להמליץ על שחרור נוכח האוירה המתוחה בין המשפחות.

ח.

כאמור, בית משפט זה קיבל במארס 2010 ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לעניין השחרור. האם נעה "נקודת האיזון" לעבר שחרורם של המשיבים 4-3 לחלופה? שאלה זו, לעניין סעיף 62 לחוק המעצרים, תלויה בראש וראשונה בהתקדמות במשפט. טענת שינוי נסיבות בשל חלוף הזמן עניינה לעיון חוזר ולא – על פי רוב – להליך לפי סעיף 62. לא אמנע מהביע דעתי, כי גם אם על בית המשפט, בהקשר למסוכנות למשל, להביא בחשבון את האוירה המתוחה בכפר, בסופו של יום אין זה יכול להיות, במדינת חוק, שיקול מרכזי – שהרי "נתת תורת כל אחד ואחד בידו" ( משנה שביעית ב' א'); ולכל המבקש להצר לזולת יהא זמין כלי לעשות כן, על-ידי יצירת אוירה מתוחה, כבר נאמר לא אחת, כי לסולחה מעמד תרבותי-חברתי שאין להתעלם ממנו, אך אין היא מכריעה בעניין השחרור; ראו בש"פ 590/08 מריסאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם), והדיון שם.

ט.

באים אנו להתקדמות המשפט. בהשתלשלות המתוארת בבקשה, גם אם הועלו טענות כאלה ואחרות, נראה כי בפרשה רבת משתתפים אין לתלות במאן דהו קולר של עיכובים עד הנה. ואולם, במבט לעתיד, נראה כי המועדים הקבועים עתה אין די בהם, משמצויים אנו בהארכה מעבר לתשעה חודשים. להארכה הקרובה קבועים שני מועדים בלבד, ויתר שני המועדים יזקיקו הארכה נוספת. דבר זה קשה להלום, ודי בכך שלא להאריך את המעצר מעבר לשישים יום מיום 13.8.10, תקופה שבראשיתה יפנו הצדדים בדחיפות לבית המשפט לשם הוספת מועדים. ער אני לזאת שלגבי שני משיבים אחרים ניתנה הארכה מוסכמת ל-90 יום, אך סבורני כי חובת בית משפט זה בגדרי סעיף 62 היא – בגדרי בקרת ההליך – התיחסות למועדים; ומכאן ההארכה המקוצרת ככלי בקרה.

י.

לגבי המשיב 3, המסוכנות נובעת מעצם המעשה, בו קופחו חיי אדם, ועל כן לעת הזאת איני רואה מקום להידרש לחלופה. אשר למשיב 4, שאינו מואשם בהריגה, שקלתי אם להידרש עתה לתסקיר נוסף, אך הגעתי לכלל מסקנה כי טרם באה נקודת האיזון, כיון שגם אם לא הואשם בהריגה, הואשם בחבלה חמורה ובתקיפה (מסוכנות), וכן בשיבוש ואף ניסה להימלט, והרי הן עילות המעצר. ואולם, לטעמי ככל שיחלוף זמן נוסף יהא מקום לשוב להידרש לחלופה למצער לגביו, וכמובן הדברים תלויי נסיבות והתפתחויות במשפט; כאמור, איני סבור כי עניין האוירה המתוחה בכפר יכול לשמש לאורך ימים ושנים בהתיחסות לחלופות.

יא.

מוארך בזה איפוא מעצרם של המשיבים 4-3 בשישים ימים, החל מיום 13.8.10, או עד למתן פסק דין בת"פ 15848-11-09 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.