בש"פ 6947/10 מדינת ישראל נ. מוסטפא אבו רומי

בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים.

1.

המשיבים עומדים לדין, יחד עם שניים אחרים (להלן: הנאשמים 1 ו-2 ), בבית המשפט המחוזי בחיפה. למשיב 1 (להלן: מוסטפא ) מיוחסות עבירות של הריגה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות. למשיב 2 (להלן: עמאר ) מיוחסות עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. על-פי הנטען בכתב האישום, בין משפחתו של עמאר יאסין (להלן: המנוח ) למשפחת המשיבים קיים סכסוך. ביום 9.10.2009 התפתח ויכוח בין המנוח לבין מוסטפא במהלכו נטל ממנו המנוח חפיסת סיגריות. בשל עלבונו פנה מוסטפא למספר צעירים ובהם הנאשמים 1 ו-2, ואלה התאספו כדי לפגוע במנוח והצטיידו לצורך כך בסכינים ובאלות. סמוך לחצות הגיעו הנאשמים 1 ו-2 ומוסטפא ברכב הנהוג בידי מוסטפא אל אזור התעשייה, שם שהה המנוח, והחלו ביניהם חילופי דברים ודחיפות של המנוח. לאחר שהמנוח הכה באגרוף את הנאשם 2, שלפו הנאשמים 1 ו-2 סכינים ודקרו את המנוח בבטנו, בצווארו, בעורפו ובגבו, ומוסטפא תקף את המנוח בגופו. בשלב מסוים, כשהתקרבו שניים מחבריו של המנוח (להלן: ראמי ו- מחמוד ) על-מנת להרחיק את הנאשמים 1 ו-2 ואת מוסטפא מן המנוח, נטלו הנאשם 1 ומוסטפא אלות ממוסמרות וחבטו באמצעותן בראמי ובמחמוד בכל חלקי גופם. בהמשך הגיע למקום עמאר כשהוא מצויד באלה ממוסמרת, ובאמצעותה חבל במחמוד בראשו ובגופו וכן תקף את המנוח. על פי הנטען, נגרם מותו של המנוח כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים 1 ו-2 ושל מוסטפא. כמו כן נפצע מחמוד כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים כולם. עוד מתואר בכתב האישום כי לאחר האירוע פנה עמאר מספר פעמים לחברו, עדנאן ערמוש (להלן: ערמוש ), וניסה להניעו באיומים, בהפחדה ובאמצעים פסולים שימסור בחקירה הודעת שקר לפיה בזמן האירוע היה עימו בביתו.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרם של המשיבים ושל הנאשמים 1 ו-2 עד תום ההליכים, וביום 8.2.2010 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה על שחרורם לחלופות מעצר. אולם, בהחלטה מיום 3.3.2010 קיבל בית משפט זה את הערר שהגישה המבקשת על החלטת השחרור, והורה על מעצרם של המשיבים ושל הנאשמים

1 ו-2 עד תום ההליכים המשפטיים נגדם (החלטת כב' השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 1064/10). בהחלטתו לא התערב בית משפט זה בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי ייתכן שהמשיבים יורשעו בעבירות חמורות פחות מאלו שיוחסו להם, אך קבע כי יש ליתן משקל מכריע למסוכנות הנשקפת מן המשיבים ומן הנאשמים 1 ו-2, במיוחד על רקע המתיחות הקשה הקיימת בכפר (כפי שעלה ממזכר משטרתי שהוגש לבית המשפט) ועוד קבע כי קיים חשש להתחמקותם של המשיבים והנאשמים 1 ו-2 מן הדין ולשיבוש מהלכי משפט על ידם. בית המשפט הוסיף וציין עם זאת כי היה ויחול שינוי משמעותי ומהותי במצב הדברים ניתן יהיה לשוב ולהעריך מחדש את האיזונים במקרה דנן. מספר חודשים לאחר מכן, ביולי 2010, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר במעצרם, בין היתר בטענה לכרסום בראיות לכאורה, אך חזרו בהם מן הבקשה נוכח התחייבות המבקשת להביא את ערמוש לעדות בישיבת ההוכחות שהייתה קבועה לחודש ספטמבר.

3.

משפטם של המשיבים לא הסתיים במהלך תשעת חודשי המעצר ועל כן, הגישה המבקשת בקשה להארכת המעצר בתשעים ימים נוספים. בית משפט זה (כב' השופט א' רובינשטיין, בש"פ 5784/10) הורה על הארכת מעצרם של הנאשמים 1 ו-2 כמבוקש, בהסכמתם, ובאשר למשיבים הורה בהחלטתו מיום 9.8.2010 על הארכת המעצר בשישים ימים בלבד נוכח העובדה שבמהלך תקופת ההארכה שנתבקשה נקבעו שני מועדי הוכחות ולא יותר. בית המשפט ציין עוד כי בחלוף הזמן יהיה מקום לשוב ולהידרש לאפשרות של חלופת מעצר לגבי עמאר, בהתחשב בנסיבות ובהתפתחות המשפט.

בעקבות החלטה זו הוסיף בית המשפט המחוזי מועדים לשמיעת ראיות אך

משפטם של המשיבים טרם הסתיים ועל כן, שבה המבקשת ועותרת להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים ומצוין בה כי חלו עיכובים שונים במשפט, בין היתר, בשל בקשות דחייה מצד ב"כ המשיבים לשם לימוד חומר החקירה וקבלת מלוא חומר הראיות, ובשל החלפת המותב הדן בתיק. כמו כן מציינת המבקשת כי העד ערמוש לא התייצב להמשך מתן עדותו ובשל כך בוטלה ישיבה אחת, וישיבה נוספת נוצלה לשמיעת עדי תביעה אחרים אך גם בה לא התייצב ערמוש למרות צו הבאה שהוצא נגדו. לקראת הישיבה הקרובה הקבועה ליום 12.10.2010 הוצא צו הבאה נוסף בעניינו ויש להניח שעד אז יימצא ויובא בפני בית המשפט. מכל מקום, כך טוענת המבקשת, המשפט נמצא עתה בעיצומה של פרשת התביעה ועד כה נשמעו 23 עדי תביעה וקבועים שבעה מועדים נוספים לשמיעת הוכחות במהלכם ניתן יהיה להערכתה לסיים את פרשת התביעה וכן להתקדם באופן משמעותי בשמיעת פרשת ההגנה. עוד ציינה המבקשת כי על פי האמור בהחלטת בית המשפט מיום 6.10.2010, ייעשה בישיבה הקרובה ניסיון לעבות את לוח הדיונים ולתאם מועדים קרובים נוספים. המבקשת מוסיפה וטוענת כי למרות העיכובים שחלו בשמיעת המשפט הוא מתנהל עתה בקצב סביר ועוד היא טוענת כי המעשים המיוחסים למשיבים מעידים על מסוכנות גבוהה והתנהגות חסרת מעצורים בכך שחברו לתקיפה מתוכננת של המנוח ואף הכו באכזריות את חבריו. המבקשת מוסיפה ומציינת כי שירות המבחן התרשם כי מוסטפא נוטה להתנהגות אימפולסיבית במצבי סיכון ולחץ וכי באשר לעמאר קיים בנוסף לעילת המסוכנות חשש לשיבוש מהלכי משפט ולהימלטות מן הדין, על רקע המיוחס לו בכתב האישום ובהינתן העובדה שהוא התחמק מחקירת המשטרה.

4.

המשיבים, מצידם, מתנגדים לבקשה וטוענים כי המשפט לא יסתיים גם בתקופת ההארכה המבוקשת, וכי אף שכל מועדי ההוכחות שנקבעו עד כה נוצלו כראוי, עדים רבים טרם העידו והיקף פרשת ההגנה אף הוא אינו מבוטל, בהתחשב, בין היתר, בכך שישנם שני נאשמים נוספים בתיק. מכל מקום, כך לטענת המשיבים, שמיעת המשפט התעכבה מסיבות הקשורות בתביעה והם מציינים כי יש בפיהם טענות רבות בדבר כרסום בראיות לכאורה, ולגבי עמאר נטען כי הוא כלל לא היה במקום האירוע וכי אילו היה מודה במיוחס לו היה משוחרר זה מכבר, על כן טוענים המשיבים כי למצער יש להבחין בין מוסטפא לעמאר שהחלק המיוחס לו בפרשה קטן יותר. לבסוף הם טוענים כי החשש שהיה קיים עם מעצרם מפני התלהטות היצרים בכפר לא התממש ובשל כל הטענות הללו מן הראוי לשחררם בשלב זה לחלופת מעצר.

5.

דין הבקשה להתקבל. אכן, אחד השיקולים המרכזיים שבית המשפט נדרש לשקול בבואו לדון בבקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים הוא קצב ניהול המשפט, וככל שהוא מתארך נעה נקודת האיזון אל עבר השיקולים המצדיקים את שחרורו של הנאשם. יחד עם זאת, חלוף הזמן אינו מהווה שיקול יחיד ובכל בקשה להארכת מעצר על בית המשפט לשוב ולשקול את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, לרבות המסוכנות הנשקפת מן הנאשם (ראו בש"פ 3262/07 מדינת ישראל נ' פלוני , פיסקה 5 (טרם פורסם, 25.4.2007)). במקרה שלפנינו המשפט אכן מתנהל לאורך פרק זמן לא מבוטל אך נראה כי עד כה חלה התקדמות ממשית בשמיעתו וכפי שכבר צוין בישיבת יום 12.10.2010 אמור בית המשפט המחוזי לבחון אפשרות לעיבוי לוח הדיונים על מנת לנסות ולהחיש עוד את סיומו. יש לקוות כי כך ייעשה וכי ניתן יהיה אכן לסיים את שמיעת הראיות במהלך תקופת ההארכה המבוקשת או למצער במועד קרוב לכך. מכל מקום, חלוף הזמן עד כה אין בו במקרה דנן כדי להקהות את המסוכנות הנשקפת מן המשיבים. על-פי הנטען יזם מוסטפא את תקיפת המנוח בשל סכסוך עימו וזאת בחבורה שגייס לצורך כך. התקיפה הובילה למותו של המנוח ועל-פי המתואר בכתב האישום הם אף הכו במהלכה באכזריות ובאלימות שלוחת רסן את חבריו של המנוח שביקשו להגן עליו. החלק המיוחס לעמאר במעשים אכן קטן מזה של מוסטפא, אך גם לו מיוחסת התנהגות אלימה ועל-פי הנטען הוא חבל במחמוד באמצעות אלה ממוסמרת ואף תקף את המנוח. לכך יש לצרף את החשש הקיים מפני שיבוש מהלכי משפט בשל הדחת ערמוש למסור הודעת שקר, המיוחסת לעמאר בכתב האישום. בנסיבות אלו כולן אני סבורה כי לעת הזו הכף נוטה אל עבר המשך מעצרם של המשיבים, אך יודגש כי אין בדברים אלה כדי להביע עמדה באשר לטענות שמבקשים המשיבים להעלות לעניין הכרסום שחל לדבריהם בתשתית הראיות לכאורה. טענות אלו מקומן בבקשה לעיון חוזר אשר תידון בבית המשפט המחוזי, ככל שהדיון בה יחודש.

סוף דבר, אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 12.10.2010, או עד למתן פסק-דין בת"פ 15848-11-09 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.