בש"פ 7580/13 אוריאל ממן נ. מדינת ישראל

א.

ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.10.13 (השופט הבכיר צ' סגל ) במ"ת 20230-10-13, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים.

רקע

ב.

ביום 9.10.13 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירת סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, עבירת תקיפת שוטרים לפי סעיף 273 לחוק ועבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק.

כנטען בכתב האישום, ביום 4.10.13, נסע העורר – יליד 1995 – בקטנוע בשכונת נוה יעקב בירושלים באופן מסוכן, תוך שהוא עוקף מצד ימין ומסכן רכבים. שוטר ומתנדב הבחינו בנהיגתו המסוכנת של העורר וכרזו לו לעצור, אולם הוא לא שעה לבקשתם והמשיך לנסוע בפראות תוך שהוא גורם לרכבים אשר באו מולו לבלום בפתאומיות וכן לסטות לנתיב הנגדי. משחסמו השוטר והמתנדב את דרכו של העורר עם הניידת, החל שוב בנסיעה, תוך שהוא פוגע במראת צד שמאל של הניידת. לאחר נסיעה קצרה, עצר העורר את הקטנוע וירד ממנו, השוטר והמתנדב חסמו את דרכו והודיעו לו שהוא מעוכב – אך העורר החל להתנגד לעיכוב. השוטר הזמין ניידת נוספת לסיוע, ולמקום הגיעו שלושה שוטרים נוספים, ולבסוף השתלטו השוטרים על העורר, וזה היכה ובעט בשניים מהם תוך שהוא מתנגד למעצר. בתוך תחנת המשטרה, נשמעה זעקה לעזרה מצד שוטר, ושוטרים נחלצו לעזרתו, משהשתלטו על העורר, פנה העורר לאחד מהם ואמר לו "אני זוכר את הפרצוף שלך, אל תדאג".

הליכי מעצר

ג.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים (מ"ת 20230-10-13). בבקשה נטען לקיומן של ראיות לכאורה וכן נטען כי קמה עילת מעצר נוכח מסוכנותו של העורר לבטחון הציבור. עוד נטען, כי כנגד העורר מתנהל הליך פלילי בבית משפט השלום לנוער בגין עבירות רכוש, התפרצות וסכין וכי הדיון לעונש קבוע ליום 15.10.13, ויש בכך כדי להוכיח מסוכנות העורר אשר אימת החוק אינה שורה עליו, ועל כן לא תסכון חלופת מעצר בעניינו.

ביום 10.10.13 הסכים בא כוחו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ובית המשפט הורה על הכנתו של תסקיר שירות המבחן. התסקיר מיום 21.10.13 מלמד כי העורר לא נטל אחריות והתקשה להסביר את התנהגותו. עוד התרשם שירות המבחן כי המעצר הנוכחי, שהוא ממושך יחסית ועם בגירים בעלי דפוסים עבריינים קשה לעורר, ועשוי להרתיעו מהתנהגות פוגענית עתידה. שירות המבחן העריך כי בשל חוסר שיתוף הפעולה והעדר יכולת ומוטיבציה לשינוי ישנו סיכון בינוני-גבוה להישנות התנהגות פוגענית. השירות ציין, כי לא הוצעה לפניו חלופת מעצר, שכן ההורים – אנשים עובדים – לא ראו יכולת לפיקוח בתנאי מעצר מלא. לא הומלץ איפוא על שחרור לבית ההורים (שם היה במעצר בית לילי במשך שנה). הוסיף השירות, כי אם יביע העורר רצון להשתלב במסגרת טיפולית סגורה, תיבדק אפשרות לכך.

בדיון ביום 27.10.13 הביע בא כוח העורר את נכונותו של העורר להשתלב במסגרת טיפולית סגורה בקהילת "רטורנו"; אך בית המשפט קבע כי נוכח התסקיר השתכנע כי אין לעת הזאת חלופת מעצר אשר יכולה לאיין את מסוכנותו, ואין מקום לערב בין שיקום בקהילה טיפולית השמור להליך העיקרי, לבין הליך המעצר. על כן הורה על מעצרו עד תום ההליכים. עם זאת נאמר, כי ככל שתימצא חלופת מעצר יוכל בא כוח העורר להגיש בקשה לעניין זה.

הערר והדיון

ד.

בערר נטען, כי שגה בית המשפט משלא יישם את המלצת שירות המבחן לבדוק אפשרות שילובו והתאמתו של העורר לקהילה טיפולית סגורה וכן נטען כי לא ניתן משקל ראוי להעדר עבר פלילי וכן לגילו הצעיר של העורר ("בגיר צעיר"). עוד נטען, כי נסיבותיו האישיות של העורר מצדיקות הכללתו בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים התחלת שיקום במהלך המעצר.

ה.

בדיון חזר בא כוח העורר על המשאלה לבדיקת קהילה סגורה, דבר המקובל על העורר. אבי העורר ציין כי ישנה נכונות למעצר בית באיזוק אלא שבשעות העבודה לא יהא עם העורר אדם נוסף, או שיצטרף העורר לאב למקום עבודתו. ואולם, בהמשך ציין הסניגור כי ההורים נכונים למעצר בית של 24 שעות בפיקוח אלקטרוני.

ו.

באת כוח המדינה ציינה, כי העבירות הנוכחיות נעברו בעוד העורר משוחרר בתנאים מגבילים וממתין לגזירת עונשו; הכלל בתיקי מרדף הוא מעצר, ואילו השחרור להליכי גמילה במעצר – חריג; העורר לא ביקש לצאת להליכי גמילה טרם מעצרו, ועל כן אין מקום לכך, מה גם שסירב עד כה ליטול חלק באפיק שיקומי.

הכרעה

ז.

עיינתי בכתבי האישום הנוספים התלויים ועומדים. האחד – החזקת סכין למטרה לא כשרה, והאחר – גניבת קטנוע, נהיגה בקטנוע בלא רשיון נהיגה כשעמו מכשירי פריצה וזיוף סימני זהות של רכב. תיקים אלה כוללים פרשיות מתקופה בה היה העורר קטין, ועל כן נדונים בבית המשפט לנוער.

ח.

ברי כי העורר סיים את קטינותו והחל את בגרותו באופן שאינו מעודד. צר שכתבי האישום התלויים ועומדים נגדו וגם מעצר בית לילי בו שהה לא הביאוהו להפקת לקח, ועתה הסתבך בפרשה הנוכחית, החמורה מקודמותיה. אכן, אין לעורר הרשעות קודמות, אך לכאורה הלך מגיל צעיר מאוד בדרך מפותלת. ועדיין – והדבר משתלב בגישתו של בית המשפט המחוזי כפי שתוארה – לא ננעלו שערי חלופה. אפשר לתמוה על שום מה לא הוצעה עד כה חלופה בבית המשפחה בפיקוח 24 שעות כשאחד מבני המשפחה המורחבת נמצא עם העורר כשההורים בעבודתם; אולי תש כוחה של המשפחה מגחמות העורר. ואולם, בסוף הדיון נמסר באמצעות הסניגור – כאמור – בדבר נכונות לחלופה בפיקוח של 24 שעות בבית ההורים.

ט.

בצדק ציינה באת כוח המדינה, כי על פי רוב דינם של נאשמי מרדפים למעצר עד תום ההליכים (בש"פ 5588/11 אלסייד נ' מדינת ישראל (2011) השופט עמית); אך אוסיף, כי גם לכך חריגים (ראו החלטתי בבש"פ 10978/07 מדינת ישראל נ' אבו יאקד (2008)). ומנגד, המקרים שבהם ניתן שחרור לחלופת שיקום בשלב המעצר הם מעטים, בעיקר כשכבר היה הליך גמילה בעיצומו (ראו למשל בש"פ 7017/10 עטיה נ' מדינת ישראל (2010) פסקה 11, השופט דנציגר). בענייננו קשה מאוד להתרשם מרצון עז של העורר לשיקום, לאחר שדחה – כעולה מתסקיר השירות – מספר הצעות להשתתפות בתכניות שיקום, ולכן אין להיעתר בהליך המעצר למשאלה המובעת עתה, ושעלתה רק בגדרי המעצר ולא לפני כן, למעבר לקהילה טיפולית.

י.

ואחר כל אלה ונוכח הגיל הצעיר (בגיר-צעיר, אף כי כבר נושא שובל בעייתי של כתבי אישום), וגם בעקבות האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי – משהצהיר הסניגור כי המשפחה נכונה לפיקוח 24 שעות ביממה, יוזמן תסקיר משלים משירות המבחן שיבחן את החלופה באיזוק אלקטרוני ובפיקוח צמוד 24 שעות בבית ההורים (לא במקום העבודה של האב), ואיני נוטע כל מסמרות. כמובן אם תומלץ חלופה זו או אחרת בתנאים אלה, בצירוף הפקדות וערבויות, ניתן לבחנה בבית המשפט המחוזי, שישקול כטוב לפניו. הערר מתקבל איפוא במובן זה בלבד, שיוזמן תסקיר משלים לבחינת הצהרת המשפחה בדבר חלופה מפוקחת של 24 שעות בביתם.