בש"פ 5588/11 חוסני אלסייד נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 27.7.2011 (כב' השופטת י' רז-לוי ), בגדרה דחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

1.

כנגד העורר, יליד 1990, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק; נהיגה בפסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; ושתי עבירות של הסעת שוהה בלתי חוקי לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 22.2.11 נהג העורר – למרות שרשיונו נפסל בפסילה מינהלית – במהירות מופרזת, כשהוא מסיע ברכב ביודעין שני נוסעים תושבי הרשות הפלסטינית נעדרי היתרי כניסה לישראל. שוטרת שישבה בניידת משטרה ירדה מהניידת והורתה לו לעצור, כשהיא לבושה במדי משטרה, אפודה זוהרת וכובע משטרתי. העורר, שנהג במהירות של מעל 120 קמ"ש בכביש בו מותר לנסוע במהירות 70 קמ"ש בלבד, האט את מהירותו כביכול עומד לעצור את הרכב, אך בהתקרבו לניידת האיץ לפתע את מהירותו במטרה לברוח.

מכאן ואילך התפתח מרדף המתואר באריכות בכתב האישום. העורר נהג בפראות, נכנס ליישוב שדרות, עלה על כיכר תנועה תוך שהוא גורם ליתר הנהגים שבסביבתו להסיט את רכבם ולהולכי רגל לקפוץ למדרכה למלט נפשם מפניו, עקף רכבים משמאל, ביצע פניית פרסה והחל נוסע במהירות מופרזת לכיוון היציאה משדרות, והכל תוך שניידת המשטרה דולקת אחריו וקוראת לו לעצור. העורר הגיע לצומת שער הנגב, חצה את הצומת באור אדום, למרות שבאותה העת הגיע רכב משמאלו, ואך באורח נס נמנעה התנגשות בין השניים. העורר המשיך לנהוג בפראות ובמהירות מופרזת, תוך חציית קו הפרדה רצוף בכביש מפותל ותוך סיכון הנהגים שבסביבתו.

סמוך לפני הכניסה לקיבוץ עלומים עלה בידי העורר להתרחק מניידת המשטרה ולאבד עמה קשר עין. הוא עצר את הרכב, שני הנוסעים שהיו עמו ירדו מן הרכב והעורר עצמו החל להימלט בריצה, עד שאותר סמוך לאחר מכן בסריקות של המשטרה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בא כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה המקימות עילת מעצר, אך ביקש להציע חלופת מעצר. משזו הוצגה בפני בית המשפט , הורה בית המשפט על הגשת תסקיר בעניינו של העורר.

3.

בתסקיר הראשון עמד שירות המבחן על כך שהמדובר בבחור צעיר כבן עשרים, המצוי לראשונה בחייו במעצר ממושך, סובל ממצוקה רגשית, וספק אם יכול להציב לעצמו גבולות. אביו של העורר נשוי לשתי נשים ואינו מעורב בחייו, ושירות המבחן התרשם כי הוא מתקשה להבין את מחויבותו כגורם מפקח בחלופת המעצר. בסופו של דבר, שירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, באין אפשרות להתקין איזוק אלקטרוני במקום החלופה המוצעת נוכח העדר תנאים להתקנת קו בזק במקום.

העורר ביקש כי יתאפשר לו להציג חלופה נוספת, ו בית המשפט הורה על הגשת תסקיר משלים לבחינת החלופה. בתסקיר מיום 16.6.11, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרור העורר גם לחלופה זו, לאחר שהתרשם כי הערב לא יוכל לשמש גורם מפקח לאורך זמן. יצויין כי במהלך הדיון ב בית המשפט

התברר כי המקום המוצע אינו בביתו של הערב אלא ביחידת דיור הנמצאת באזור התעשיה בו מצויה נגרייה של הערב.

על רקע האמור, הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 25.5.2011 על מעצרו של

העורר עד תום ההליכים, עקב מסוכנות ממשית לשלום הציבור הנשקפת ממנו. בית משפט

קמא הדגיש כי לא נעלמה מעיניו העובדה שהעורר נעדר עבר פלילי וכי זהו מעצרו הראשון, אך נוכח העבירות המיוחסות לו ומאפייני אישיותו אין בחלופות המעצר המוצעות כדי לאיין את מסוכנותו. בסיפא להחלטה נאמר כי ככל שיעלה בידי העורר להציג חלופת מעצר אחרת, הוא יוכל לשוב ולפנות לבית המשפט.

4.

ביום 19.7.11 התקיים דיון נוסף ב בית המשפט המחוזי, לאחר שהעורר הגיש בקשה לעיון חוזר תוך הצגת חלופת מעצר אחרת. עובר לדיון הוגש תסקיר נוסף מטעם שירות המבחן אשר בחן את חלופת המעצר. שירות המבחן התרשם כי הערב הוא אדם רציני המודע לאחריותו וכי יש ביכולתו לפנות אל גורמי אכיפת החוק ככל שהעורר יפר את תנאי המעצר. שירות המבחן ציין כי התלבט בעניינו של העורר, אך בהתחשב באפשרות להתקין איזוק אלקטרוני המליץ על שחרור העורר בתנאי מעצר בית מלא, בפיקוח מעצר למשך חצי שנה במסגרתו ישולב העורר בקבוצה טיפולית.

לאחר שבחן את תסקירי שירות המבחן, שמע את טיעוני הצדדים ובחן את הערב אשר הוצע לשמש כמפקח, בית המשפט דחה את בקשת העורר וקבע כי אין בחלופה שהוצעה כדי להוות חלופה מתאימה. בהחלטתו, עמד בית המשפט על כך שההיכרות בין הערב לבין העורר היא שטחית וכי הערב סובל מבעיות רפואיות. בית המשפט

הדגיש כי לאור מסוכנותו של העורר והסיכון להישנות התנהגות פורצת חוק מצדו, יש צורך בחלופה סמכותית אשר יהא בה כדי לאיין את מסוכנותו. בית המשפט הוסיף כי רצוי שתוצע חלופה בריחוק גיאוגרפי מסוים ממשפחתו של העורר. בית המשפט התייחס בהחלטתו לשני המפקחים הנוספים שהוצעו לעיבוי חלופת המעצר, אך קבע כי נוכח הספק בדבר יכולתם לשמש כמפקחים, ובהתחשב בקושי הטמון במפקח העיקרי המוצע, לא די בחלופה המוצעת. משכך, הותיר בית המשפט

על כנה את החלטתו למעצר העורר עד לתום ההליכים.

מכאן הערר שבפניי.

5.

העורר טוען כי שגה בית המשפט בכך שלא אימץ את המלצת שירות המבחן לשחררו לחלופת המעצר המוצעת. לדבריו, החלופה המוצעת היא חלופה נאותה, המגובה בשלשה ערבים נורמטיביים ללא עבר פלילי המכירים את העורר ומוכנים להירתם למלאכת הפיקוח עליו, זאת לצד התקנת איזוק אלקטרוני.

העורר מבקש ליתן דגש לגילו הצעיר ולהיעדר עבר פלילי, ולכך שזו לו הפעם הראשונה בה הוא נתון במעצר, אשר נכון להיום כבר נמשך 5 חודשים.

6.

אז מה היה לנו?

(-)

עורר שרשיונו נפסל בפסילה מינהלית. העורר מתייחס לפסילה כאל המלצה לא מחייבת וממשיך לנהוג כאילו לא אירע דבר.

(-)

העורר מסיע במכוניתו שני שב"חים.

(-)

העורר נוסע במהירות של 120 קמ"ש במקום 70 קמ"ש .

(-)

העורר אינו נעצר לדרישת השוטרת, שהרי לדידו, גם הוראה של שוטר לעצור היא בגדר המלצה לא מחייבת.

(-)

וגולת הכותרת – העורר בורח מהמשטרה, תוך כדי מרדף פראי במהלכו הוא מוכיח כי חיי הזולת נחשבים בעיניו כקליפת השום.

7.

על תופעת המרדפים בכלל, ומרדפים בכבישי הדרום, כבר עמדו בתי המשפט פעמים רבות ואיני רואה להכביר מילים בעניין. מי שאינו שועה לדרישה של המשטרה לעצור וחוטא בנהיגה פראית ברכב כדי לברוח מהמשטרה הוא מהמר ב"שיטת מצליח", שאם יעלה בידו לברוח מהמשטרה, יצליח לחמוק מעונש. אולם בצד השני של משוואת הרווח עומד הפסד כבד, לא רק בדמות ענישה מחמירה בשלב גזירת הדין, אלא גם בשלב המעצר. מי שבורח מהמשטרה תוך כדי נהיגה פראית, מעיד על עצמו כי הוא מסוכן, כי אין מוראו של הדין ואין מוראה של המשטרה עליו, וכי הוא נכון להסתבך בעבירות חמורות ביותר של פגיעה בעוברי אורח, אפילו פגיעה קטלנית, והעיקר שיצליח למלט עצמו מעונש בגין עבירה אחרת. מכאן המדיניות השיפוטית כי בתיקים של מרדף פראי הכלל הוא מעצר עד תום ההליכים (ראו החלטת השופט דנציגר בבש"פ 7701/10 שתיווי נ' מדינת ישראל בפסקה 18 (לא פורסם, 27.10.2010); החלטת השופט רובינשטיין בבש"פ 10978/07 מדינת ישראל נ' אבו ואקד בסעיף ג להחלטה והאסמכתאות שם (לא פורסם, 26.12.2007) ולא נעלם מעיני כי באותו מקרה שוחרר המשיב לחלופת מעצר).

ממדיניות זו לא ראיתי לסטות במקרה דנן.

8.

אשר על כן, אני דוחה את הערר.