החלטה5 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 7619/06 מדינת ישראל נ. מאיר ז'אנו

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · הארכת מעצר עד תום ההליכיםבקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים)

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט נענה לבקשת המדינה והאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, בשל מסוכנות גבוהה שאינה ניתנת לריסון בתנאים מגבילים. נקבע כי הארכות חוזרות אינן מחייבות שחרור, וכי יש לבחון כל תיק לגופו. טענות להתרשלות המדינה וחילוף שופט לא שינו את התוצאה.

העובדות

המשיבים הואשמו בקשירת קשר לפשע, ניסיון רצח, חבלה חמורה ורצח, בעקבות ירי לעבר רכב שבו סברו כי נמצא המטרה, וכתוצאה מכך נהרגה נוסעת ונפגעו שניים נוספים. המשיבים נעצרו עד תום ההליכים והמעצר הוארך שבע פעמים, וכעת מתבקשת הארכה שמינית. העד המרכזי לא יכול היה להעיד עד לביטול הלכת קינזי, ומשפטו הסתיים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נוכח התמשכות ההליכים והבקשה השמינית להארכת מעצר?
  2. 2.האם חילוף שופט במותב מחייב שמיעה מחדש של העדים שכבר נשמעו?

הלכות

  1. 1

    הארכות מעצר חוזרות ונשנות אינן מחייבות שחרור אוטומטי; יש לבחון כל תיק לגופו על פי שיקולים ענייניים ומסוכנות הנאשם.

    ״על אמון הציבור יש לשמור אך ורק באמצעות אותה בחינה עניינית הנעשית בכל מקרה מחדש״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    כאשר המסוכנות נותרת בעינה, חלוף הזמן אינו מספיק כדי להביא לשחרור, והצורך בשמירה על ביטחון הציבור גובר.

    ״הצורך הבסיסי והחשוב ביותר הוא לשמור על בטחון הציבור וכיון שכך לא ניתן לשחרר״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    השאלה אם התרשלה המדינה בהתנהלות ההליך אינה נבחנת במסגרת בקשת הארכת מעצר, שכן מדובר בשיקולי מסוכנות ולא בהתחשבנות עם המדינה.

    ״אין מדובר ב"התחשבנות" עם המדינה, במתן ציונים על דרך התנהלות בפרשה זו או אחרת״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מעצר
  • מסוכנות
  • עד תום ההליכים
  • התמשכות הליכים
  • הלכת קינזי
  • אמון הציבור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

7619/06

בפני:

כבוד השופטת ד' ברלינר

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:

1. מאיר ז'אנו

2. ישראל גנון

בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים

לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה:

כ"ג תשרי התשס"ז (15.10.06)

בשם המבקשת:

עו"ד עמית אופק

בשם המשיב 1:

עו"ד דוד יפתח

בשם המשיב 2:

עו"ד אבי חימי

החלטה

1.כתב האישום בתיק זה כולל שני אישומים. בשני אישומים אלה מיוחסות למשיבים שתי עבירות של קשירת קשר לפשע, עבירה של ניסיון רצח, שתי עבירות של חבלה חמורה בכוונה מחמירה וכן עבירת רצח. על-פי הנטען, על רקע של סכסוך בין קבוצות עבריינים, קשרו המשיבים עם אחרים לרצוח אדם בשם שלום דומרני. במסגרת הקשר, ארבו לדומרני, בסופו של דבר ירו באדם אחר ופצעו אותו קשות. המשיבים הפגינו נחישות ודבקות במטרה שבאו לידי ביטוי באישום השני. אישום זה, מתאר ניסיון נוסף לרצוח את דומרני. הפעם ההחלטה היתה לרצוח אותו עם כל מי שיימצא יחד עימו. בתאריך 20/7/03 קיבלו המשיבים דיווח כי דומרני נראה יחד עם אחרים ברכב. המשיבים ירו לעבר רכב שבו סברו כי נמצא דומרני וחבריו. כתוצאה מכך, נפגעו כל יושבי אותו רכב, נוסעת בשם שקד שלחוב ז"ל מתה כתוצאה מהיריות ושני נוסעים נוספים נפגעו קשה. לאחר שגילו המשיבים כי פגעו באחרים ולא בדומרני, נמלטו למרכז הארץ.

2.המשיבים נעצרו עד תום ההליכים, לאחר שנקבע בזמנו כי קיימת תשתית ראייתית והמסוכנות איננה טעונה הבהרה. קביעות אלה עומדות בתוקפן גם היום, אלא שבינתיים, חלפה התקופה הראשונה של תשעה חודשים ולאחריה ניתנו עוד שבע הארכות מעצר (לא תמיד למלוא התקופה המותרת בחוק). אנו מצויים עתה בבקשתה השמינית של המדינה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996.

3.בבקשתה שבה המדינה ומצביעה על מסוכנותם של המשיבים, מסוכנות, שלטענתה - לא קהתה עם חלוף הזמן. באשר להשתלשלות העניינים, מצביעה המדינה על כך שכרגע הוסר המכשול העיקרי שעמד בפני בית המשפט לסיום שמיעת הראיות בתיק זה. המכשול היה נעוץ בכך שעד התביעה המרכזי, ירון סנקר, לא יכול היה להעיד בשל הלכת "קינזי". אין מחלוקת על כך שבינתיים נשמעו עדים רבים נוספים (כשישים עדים), אולם כאמור לא ניתן היה לסיים את הדיון. נכון להיום, המכשול הוסר, הן משום שמשפטו של סנקר הסתיים – הוא הורשע ודינו נגזר, והן משום שבבג"ץ 11339/05 בוטלה הלכת "קינזי" במתכונתה הנוכחית, ולפי האמור בפסק הדין, ניתן היום להעיד את סנקר. אם כך ואם כך, המגבלה שוב אינה קיימת. בית המשפט המחוזי בבאר שבע שבו מתנהל הדיון, קבע סדרה של שלושה-עשר דיונים נוספים. מרבית התאריכים הם בתקופת ההארכה המבוקשת (תשעה מתוך השלושה-עשר). חלק מן התאריכים במועדים קרובים ביותר (חודש נובמבר 2006). לגבי ארבעה מן התאריכים הודיעה הסניגוריה כי לא תוכל להיענות להם, אולם הדעת נותנת כי יימצא פיתרון גם לסוגיה זו.

4.הסנגורים מצביעים על התמשכות ההליכים, על כך שמדובר בבקשה שמינית להארכת מעצר. לא ייתכן, כך לשיטת הסנגורים, שבית משפט זה ייענה כדבר שבשגרה, לבקשות הארכה חוזרות ונשנות של התביעה. עורך-דין יפתח, בא כוחו של משיב 1, הרחיב את הדיבור על כך שבבדיקה שערכה הסנגוריה הציבורית, התברר כי בכל תיק שבו נעצר אדם עד תום ההליכים ומשפטו לא הסתיים במהלך תשעת החודשים, עותרת המדינה להארכת המעצר מעבר לתקופה זו. בית המשפט, מחרה מחזיק אחרי התביעה (כך לשיטתו של עורך-דין יפתח) ולא ניתן למצוא החלטות שבהם שוחררו נאשמים חרף עתירתה של המדינה להארכת מעצרם. במקרה הנוכחי, הודיעה המדינה מלכתחילה כי אינה חולקת על כך "שאין מקום להחזקת המשיבים במעצר תוך המתנה לסיום משפטו (של ירון סנקר – ד.ב.) בכדי לגבות את עדותו". על בסיס אמירה זו, הוארך בזמנו מעצרם של המשיבים. דא עקא, החלטה זו ניתנה באוקטובר 2005. אנו מצויים היום שנה לאחר מכן ורק עתה נפתחה הדלת לשמיעת עדותו של סנקר. אמון הציבור בבית המשפט מותנה בכך שבמצב מעין זה ישוחררו המשיבים ולו גם בתנאים מגבילים לרבות איזוק אלקטרוני וכיוצא בכך. עוד מפנה עורך-דין יפתח לעובדה שבינתיים התחלף אחד משופטי המותב (כעולה מהחלטת בית המשפט מיום 26.9.06) כבוד השופט עמר, פרש לגמלאות ובמקומו צורפה למותב השופטת צ' צפת. חלק מהעדים שכבר נשמעו הם עדים חשובים ולדעת עורך-דין יפתח, התחלפות שופט במותב, תחזיר את התיק שלבים רבים אחורנית שכן יהיה צורך בשמיעתם של עדים מחדש.

5.עורך-דין חימי, בא-כוחו של משיב 2, טען כי התמשכות ההליכים מקורה ברשלנות המדינה. משפטו של סנקר לא התחיל למעשה משום שלאורך תקופה ארוכה, הסברה היתה כי יגיע להסדר טיעון. לאורך כל אותה תקופה, לא היתה התקדמות במשפטו אך ורק מטעם זה ובסופו של דבר המשפט התנהל במלואו, ופסק הדין ניתן, כפי שכבר צוין לעיל, לפני זמן קצר ביותר.

דיון

6.הארכות מעצר חוזרות ונשנות (מעבר לתקופת תשעת החודשים) הפכו, אכן, לרוע המזל לתופעה שכיחה. הזדמן לי בימים אלה ממש לדון בסוגיה זו (ראה בש"פ 7738/06 מדינת ישראל נ' פריניאן (טרם פורסם). עורך-דין יפתח שטען למשיבים בתיק הנוכחי, טען גם בענין פריניאן. הטיעונים אותם טיעונים שעל כן כפי שאמר השופט חשין בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133, 175:

"ולאחר שהשאון נדם, האבק

שכיסנו שקע, הים עמד מזעפו והשקט בא על הארץ, מצאנו עצמנו עומדים באותו מקום ... והגלגל הוא אותו גלגל " .

בפרשת פריניאן הנ"ל, ציינתי כי:

"כל שופט הדן בענייני מעצר עד תום ההליכים, בין אם מעצר ראשוני ובין אם הארכת מעצר, חש בתסכול שמקורו בכך שלא ניתן לתת מענה לתהיות צודקות ונכונות שעניינן התמשכות ההליכים, בעוד הנאשם במעצר".

יחד עם זאת, בהמשך הדברים ציינתי גם כי:

"על אמון הציבור יש לשמור אך ורק באמצעות אותה בחינה עניינית הנעשית בכל מקרה מחדש ולא על-ידי יצירתו של מדגם סטטיסטי המחייב מִתְאָם בין מספרן של העתירות להארכת מעצר שתיעננה, לבין אלה שידחו".

אין תחליף לאותה בחינה עניינית של נסיבות כל תיק ותיק, תוך מעקב אחרי ההתפתחויות בדיון בו ושיקלול חוזר של מכלול העובדות הרלוונטיות בכל פעם שעומדת על הפרק הסוגיה של הארכת המעצר.

7.לענייננו, העובדות המפורטות בכתב האישום נדירות בחומרתן. מדובר בהתקשרות בין שתי קבוצות עבריינים כדי להרוג אדם מסוים (דומרני) שלשתי הקבוצות היה ענין בחיסולו. כדי להוציא לפועל את המזימה, פעלו המשיבים כמכונה משומנת במקצועיות, בתחכום ועל פי תכנון מוקדם. כתב האישום מפרט את שלבי הביצוע שכללו איסוף מידע מוקדם, העמדת תצפיתנים, שימוש בתחפושות והצטיידות באקדחים עם משתיקי קול. המשיבים גילו חוסר מעצורים שהתבטא בכך שירו בחברו של דומרני משום שזה האחרון ראה את סנקר ושאל אותו מי הוא ומה רצונו. חוסר המעצורים בא לידי ביטוי פעם נוספת בצורה מובהקת בארוע השני שבו נורו, כאמור, יושבי רכב משום שעל-פי סברת המשיבים ישבו באותו רכב דומרני עם חברים. אירוע זה הסתיים, כאמור, במותה של שקד שלחוב ובפגיעה בשניים מהנוסעים האחרים. על פני הדברים, מדובר במסוכנות שאיננה ניתנת לריסון , לא על-ידי אזיקים אלקטרוניים ואף לא על-ידי תנאים מגבילים, יהיו אשר יהיו.

8.בגדר מושכלת יסוד, חלוף הזמן פועל לטובת נאשמים הנמצאים במעצר עד תום ההליכים וככל שהזמן מתארך, תיטה הכף לעבר שחרורם. אולם, כאשר מדובר במסוכנות שנותרה בעינה, גם הסטתה של נקודת האיזון, לא יהיה די בה. הצורך הבסיסי והחשוב ביותר הוא לשמור על בטחון הציבור וכיון שכך לא ניתן לשחרר את המשיבים לפני שיסתיים הדיון בעניינם.

9.אינני רואה להיכנס לדיון האם התרשלה המדינה בדרך התנהלותה במשפטו של סנקר, אם לאו. השאלה אם יש מקום להיענות לבקשת הארכה, צריכה להיבחן, ובפועל נבחנת, על-פי שיקולים ענייניים ורלוונטיים המתמקדים במסוכנותו של פלוני, לעומת הצורך והיכולת לאיין מסוכנות זו באמצעי שפגיעתו בחירותו – פחותה. אין מדובר ב"התחשבנות" עם המדינה, במתן ציונים על דרך התנהלות בפרשה זו או אחרת, אלא על צורך חיוני בהבטחת שלומו של הציבור, שלא ניתן לתת לו מענה אחר.

10.באשר לחילופי השופט במותב. בפן העקרוני, מקומה של טענה זו, בהליך של עיון חוזר בשל שינוי נסיבות. מכל מקום ומבלי להתייחס לסוגיה האם יש מקום להעלות את הטענה במסגרת בקשה להארכת המעצר, לא שוכנעתי כי חילופים אלה יחזירו את הדיון לנקודת המוצא שלו (כפי שטען עורך-דין יפתח). הדעת נותנת כי לא יהיה צורך בשמיעתם מחדש של כל העדים שכבר נשמעו. מטבע הדברים, לא כל העדים נמצאים באותה רמת חשיבות, לא בכל מקרה, מתעוררת שאלת מהימנות וטוב יעשו הצדדים אם ינסו להגיע להסכמות בנושא זה באופן שלא ייגרם סירבול נוסף. העד העיקרי עדיין לא נשמע. מקובל על הכל כי המכשול לשמיעתו הוסר שעל כן ניתן יהיה כעת להתקדם בצורה משמעותית ולהביא את הדיון לכלל סיום. התאריכים שקבע בית המשפט שדן בתיק, מספרם וצפיפותם, מצביעים על כך שבית המשפט ער לחשיבות שבסיומו המוקדם ככל האפשר של הדיון.

11.לפיכך, אני נענית לבקשה ומאריכה את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים שתחילתם ביום 13.10.06, או עד למתן פסק דין בת.פ.ח 994/04 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם.

ניתנה היום, כ"ג תשרי התשס"ז.

(15.10.06).

ש

ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (3 תיקים)

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • בש"פ 7895/06מדינת ישראל נ. רפי אוחנההחלטה

הלכות

  1. 1הארכות מעצר חוזרות ונשנות אינן מחייבות שחרור אוטומטי; יש לבחון כל תיק לגופו על פי שיקולים ענייניים ומסוכנות הנאשם.
  2. 2כאשר המסוכנות נותרת בעינה, חלוף הזמן אינו מספיק כדי להביא לשחרור, והצורך בשמירה על ביטחון הציבור גובר.
  3. 3השאלה אם התרשלה המדינה בהתנהלות ההליך אינה נבחנת במסגרת בקשת הארכת מעצר, שכן מדובר בשיקולי מסוכנות ולא בהתחשבנות עם המדינה.