פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
7692/00
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המ
בקשת:
מדינת ישראל
נגד
המשיב
:
אילן מור-חי
בקשה
להארכת מעצר מעבר לתשעה
חודשים
לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין
הפלילי
(סמכויות אכיפה - מעצרים),
התשנ"ו
1996-, בת"פ 40030/00
בבית
המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
תאריך
הישיבה: כ"ז בתשרי התשס"א (26.10.2000)
בשם
המבקשת: עו"ד אלון אינפלד
בשם
המשיב: עו"ד ירון דוד
החלטה
המשיב עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה ארבע-עשרה, אינוס קטינה שטרם מלאו לה ארבע-עשרה, בעילה אסורה, מעשה סדום בקטין, מעשה מגונה ואינוס בכוח. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט קמא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, וערר על ההחלטה נדחה בבית-המשפט העליון. לימים, הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר. בקשה זו נדחתה בידי בית-משפט קמא, וערר שהגיש המשיב לבית-המשפט העליון נדחה אף הוא.
משחלפו תשעה חודשים מאז הוגש כתב-האישום לבית-המשפט והמשיב במעצר, מגישה עתה המדינה בקשה להאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים.
ההחלטה האחרונה בעניינו של המשיב, נתנה אותה כב' השופטת ביניש ביום 7 בספטמבר, ובה נדחה ערר שהגיש המשיב על החלטה שדחתה את בקשתו לעיון חוזר. היום הוא יום 26 באוקטובר, והגם שחלפו תשעה חודשים מאז הגשת כתב-האישום לבית-המשפט, מבחינה מהותית לא נתחולל כל שינוי של ממש באשר לסכנה הנשקפת מן המשיב. כב' השופטת ביניש החליטה - נכון ליום החלטתה - כי נשקפת סכנה מן המשיב אם ישוחרר ממעצר, והיא סכנה של פגיעה נפשית למתלוננת; זאת, על-אף שהמתלוננת העידה כבר בבית-המשפט ופרשת התביעה נסתיימה. כפי שכתבה השופטת ביניש בהחלטתה, עילת המסוכנות כונפת גם חשש של פגיעה נפשית העשויה להיגרם לקורבן העבירה אם ישוחרר העבריין לביתו (בש"פ 6051/00 - אילן מור-חי (מזרחי); בש"פ 8643/99 - מרציאנו; בש"פ 1039/99 - פלוני). בענייננו שלנו, כפי שכתבה השופטת ביניש: "כאשר מדובר ביחסי מרות והיררכיה שבין מורה ואיש דת לתלמידה, ביחסים בין אדם ועל מעמד בקהיליה לבין נערה צעירה, הוא אחד מאותם מצבים בהם 'רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ניתן להסתפק בהטלת מגבלות בחלופת מעצר על המואשמים בהם' (בש"פ 6276/96 - פלוני נ' מדינת ישראל, לא פורסם).". והוסיפה השופטת ביניש וקבעה כי: "עניינו של העורר [המשיב בענייננו] אינו בגדר של אותן נסיבות מיוחדות ונראה כי אין להשיג את מטרת מעצרו על דרך של חלופה".
דברים אלה נכתבו, כאמור, ביום 7 בספטמבר, ומאז לא חלפו אלא כשבעה שבועות. תקפותם של דברי השופטת ביניש לא נגרעה ממנה במאום, והרי דבריה תקפים הם כהיום הזה כפי שהיו תקפים בזמנם. אכן, מדברים אנו עתה בהארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, ואולם השיקולים עליהם מצביעה השופטת ביניש כה כבדים הם, עד שיש בהם כדי להכריע את הכף גם כיום.
השאלה שלעניין אינה אלא מהו קצב שמיעתו של המשפט, ואם יש סיכוי שהמשפט יסתיים במהלך שלושה חודשים של הארכה המבוקשת. באי-כוח בעלי-הדין הודיעוני, כי המשך המשפט קבוע להיום, יום 26 באוקטובר, וכי המשפט יסתיים, לרבות סיכומיהם של באי-כוח בעלי-הדין, תוך שלוש-ארבע ישיבות. אינני רואה כל קושי כי המשפט יסתיים במהלך הארכה שאני מתבקש עליה, ובנסיבות העניין אני מחליט לקבל את בקשת המדינה.
אני מחליט אפוא להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל ביום 29.10.2000, או עד תום ההליכים בתפ"ח 40030/00 (מחוזי, תל-אביב-יפו), לפי המוקדם.
העתק החלטתי זו יימסר בידי יושב-ראש ההרכב שלפניו עומד המשיב לדין, כב' סגן הנשיא אבן-ארי.
היום, כ"ז בתשרי התשס"א (26.10.2000).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00076920. G01