בש"פ 7722/04 מדינת ישראל נ. הרגן סוטו

בפניי בקשה מטעם המדינה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות סמים. על פי כתב האישום, בראשית חודש נובמבר 2003 קשר המשיב עם שניים אחרים, מריאנו נברו ורפי מיכאלשוילי (להלן: מריאנו ו רפי

בהתאמה), לייבא סמים מארגנטינה לישראל באמצעות בלדר. המשיב פנה אל מריאנו על מנת שימצא בלדר שיישא את הסם על גופו, וכעבור מספר ימים הודיע מריאנו למשיב כי נמצא בלדר. המשיב, כך נטען, מסר למריאנו כי רפי יתקשר אליו על מנת לתדרכו והודיע על כך לרפי. סמוך ליום 10.11.2003 נפגשו רפי, מריאנו והבלדר, ורפי מסר לבלדר כרטיס טיסה שנרכש עבורו והסביר לו כיצד לייבא את הסם. הבלדר טס בו ביום לארגנטינה שם קיבל לידיו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ-2.5 ק"ג, וביום 22.11.2003 שב לישראל כשהסם על גופו. באותו מועד המתינו לו המשיב ומריאנו באולם הכניסה של נמל התעופה על מנת לאוספו.

2.כתב האישום הוגש ביום 1.12.2003, ועם הגשתו עתרה המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 6.1.2004 החליט בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' כבוב) לקבל את הבקשה והורה על מעצרו של המשיב. בית המשפט ציין כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב, ובהן הודעתו של מריאנו הקושרת את המשיב למעשים המיוחסים לו, דוחו"ת פעולה המצביעים על נוכחותו בשדה התעופה במועד הגעת הבלדר ביחד עם מריאנו, ופלטי שיחות בין המשיב, מריאנו ומעורב נוסף בפרשה. בית המשפט ציין כי שתיקתו של המשיב בחקירתו והעובדה שבחר שלא לתת הסבר לראיות לכאורה שפורטו לעיל מחזקת ראיות אלה. בית המשפט הוסיף וקבע כי המעשים המיוחסים למשיב מבססים עילת מעצר של מסוכנות, ועוד קבע כי בנסיבות המקרה אין מקום לשחררו לחלופת מעצר. ערר שהגיש המשיב על החלטה זו נדחה ביום 24.2.2004 (החלטת השופט מ' חשין בבש"פ 1676/94).

3.עתה, לקראת חלוף תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום, ומשמשפטו של המשיב טרם הסתיים בהכרעת דין, פונה המבקשת בבקשה להאריך את מעצרו. השתלשלות העניינים במשפט, כעולה מן הבקשה, הינה כדלקמן: ביום 18.12.2003 הוקרא כתב האישום למשיב בפני כבוד השופט כספי, אולם משהוברר כי השופט כספי דן בעניינם של נאשמים אחרים באותה פרשה הועבר התיק אל השופט שהם. שלוש ישיבות שנקבעו בפני השופט שוהם לשם מתן מענה לכתב האישום נדחו לבקשת המשיב ובא כוחו: הישיבה הראשונה נדחתה לבקשת המשיב אשר ביקש להחליף את ייצוגו, ושתי האחרות נדחו לבקשת בא כוחו החדש של המשיב על מנת שיוכל לקבל את חומר החקירה במלואו. ביום 28.3.2004 כפר המשיב בעובדות כתב האישום, ובית המשפט ביקש לקבוע מועדי ישיבות להוכחות, שניים במהלך חודש אפריל ואחד במהלך חודש יולי. בא כוח המשיב הודיע כי הוא אינו יכול להתייצב למועדים שהוצעו בחודש אפריל, ולפיכך נקבעו תחתיהם שני מועדים לחודש ספטמבר. ביום 14.7.2004 התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה בה נשמעו שלושה עדי תביעה, ונקבע מועד לישיבת הוכחות, בנוסף לשני המועדים שנקבעו לחודש ספטמבר, ליום 26.10.2004.

המבקשת טוענת כי העיכוב בשמיעת משפטו של המשיב רובץ לפתחם של המשיב ובא כוחו, וכי יש מקום להורות על הארכת מעצרו נוכח טיב העבירות המיוחס לו והמסוכנות העולה מהן. המבקשת מוסיפה ומציינת כי פרשת התביעה צפויה להסתיים במועדים שפורטו לעיל. המשיב, מצדו, מציין כי עד עתה נשמעו שלושה עדי תביעה מתוך שלושים ושניים הצפויים להעיד בתיק, וכי לישיבת ההוכחות שהתקיימה לא התייצבו כל העדים שהוזמנו. המשיב מוסיף ומציין כי חלקו בפרשה הינו שולי יחסית ולטענתו אין מקום להותירו במעצר נוכח התארכות משפטו.

4.אכן, העובדה שתשעה חודשים בקירוב לאחר הגשת כתב האישום, מצוי המשפט בשלב כה התחלתי אינה מניחה את הדעת. לא למותר לחזור ולשנן כי התביעה, ההגנה ובית-המשפט מצווים לעשות כל מאמץ על מנת לסיים משפטים שבהם נתונים הנאשמים במעצר, בתוך פרק הזמן שנקצב לכך בסעיף 61 לחוק המעצרים. יחד עם זאת, ייתכנו מקרים, ולצערנו הם מרובים מדי, בהם מתבקשת הארכת תקופת המעצר בשל כך שלא ניתן לסיים את המשפט בהכרעת דין בתוך פרק הזמן הקבוע בסעיף 61 לחוק המעצרים. במקרה שלפנינו נראה כי הבקשה מוצדקת. עיכוב לא מבוטל בשמיעת התיק נגרם מסיבות התלויות במשיב ובבא-כוחו בשל החלפת הייצוג ובשל אי היענות להצעת בית המשפט לקבוע מועדי דיון בחודש אפריל. עובדה זו מצטרפת לשיקול נוסף ומהותי התומך בהמשך מעצרו של המשיב, וכוונתי למסוכנותו כפי שהיא עולה מעבירות הסמים החמורות המיוחסות לו. לא אחת ציין בית משפט זה את החומרה היתרה שבה יש להתייחס אל עבירות של סחר בסמים, אשר פגיעתן רעה והסכנה הטמונה בהן לשלום הציבור וביטחונו רבה (ראו: בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). חומרה זו מכבידה את הנטל המוטל על הנאשם להפריך את חזקת המסוכנות העומדת נגדו מכוח החוק בגין אותן עבירות. כמו כן היא משליכה על הנכונות לשקול את שחרורו לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ואח' פ"ד מט(3) 164). בה במידה יש לחומרתן של עבירות סמים כדי להשליך על הנכונות להאריך את מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים (ראו: בש"פ 4412/04 מדינת ישראל נ' סעד קהמוז ואח' (לא פורסם)). הנה כי כן, מסוכנות של המשיב במקרה שלפנינו, וכן העובדה שחל עיכוב בניהול המשפט מסיבות התלויות במשיב, מטות את הכף לעבר קבלת הבקשה.

הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים החל מיום 1.9.2004 או עד למתן פסק דין בת"פ 40378/02 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם).