בש"פ 7757/15 פנחס זמיר נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה

בפניי השגה על החלטת מזכירות בית המשפט שלא לקבל לרישום בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף בהחלטה מיום 22.10.2015 ברע"פ 2884/15, בה נדחתה בקשה שהגיש המבקש למתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה. כן לא קיבלה המזכירות לרישום את העתירה אותה ביקש המבקש להגיש בהמשך לבקשתו האמורה.

אי קבלת כתבי בי-הדין לרישום נעשתה על יסוד ההלכה לפיה לא ניתן להגיש עתירה לדיון נוסף בהחלטה שניתנה בבית משפט זה בדן יחיד. המדובר בהלכה מושרשת ומבוססת, אשר טעמיה עימה (ראו: בש"א 834/14 פלונית נ' פלוני , פסקה 7 (22.4.2014), בש"א 9164/10 מגדל הזוהר לבניין בע"מ נ' גוב גיא בע"מ (19.12.2010); דנ"מ 2425/12 המועצה המקומית אעבלין נ' אהרון (26.3.2012)), והיא הובהרה למבקש גם בהחלטה שניתנה ברע"פ 2884/14 הנ"ל ביום 10.11.2015, בבקשה שהגיש להבהרה או לתיקון ההחלטה.

לטענת המבקש למרות הלכה זו יש לקבל את כתבי בי-הדין לרישום, שכן הוא מעוניין, בין היתר, להשיג על ההלכה הנזכרת, ויש לאפשר לו לעשות כן. טענה זו מעוררת קושי על פניה שכן כאמור מדובר בהלכה מבוססת, אשר על יסודה אכן ככלל אין מקום לקבל לרישום הליכים בהם מתבקשת עתירה לדיון נוסף בהחלטה שניתנה בדן יחיד.

מכל מקום, ולו על מנת להניח את דעתו של המבקש, עיינתי בבקשת הארכה שהגיש לגופה.

לטענת המבקש לא הגיש הוא את העתירה לדיון נוסף בתוך סד הזמנים הקבוע בדין להגשתה - 15 ימים ממועד מתן ההחלטה - שכן הגיש בקשה להבהרה או לתיקון החלטה בה עתר גם לקיום דיון נוסף בה. בחירתו של המבקש לנקוט בנתיב בו צעד (בקשה לתיקון) אינה בבחינת "טעם מיוחד" המצדיק להיעתר לבקשתו לארכה, בקשה אשר הוגשה ביום 10.11.2015, דהיינו לאחר חלוף המועד להגשת עתירה לדיון נוסף (ובמאמר מוסגר אציין בהקשר זה כי בניגוד לסברתו של המבקש את הימים הנתונים להגשת עתירה לדיון נוסף יש למנות למן מועד ההחלטה ולא למן מועד המצאתה, ראו תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, תשמ"ד-1984). נוכח מסקנה זו, ומשאין מקום להיעתר לבקשת הארכה, ממילא אין מקום להורות על קבלתה של העתירה לדיון נוסף לרישום.