בש"פ 78-24 בש"פ 78-24

1.לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בתת"ע 4158-08-23 מבית משפט השלום לתעבורה באילת לבית משפט השלום לתעבורה בחיפה.

2.המבקש טוען כי לאחר שהתגורר משך כשנה באילת, חזר להתגורר בטירת הכרמל עקב מצבו של אביו. נטען גם כן כי מאז שהשתתף במסיבת ה"נובה" ברעים ב-7.10.2023 סובל מטראומה וחרדות. לטענתו, מצבו האישי ומצבו של אביו אינם מאפשרים לו לחזור לדרום לשם ניהול הדיון בעניינו.

כעולה מן הבקשה, הקראת כתב האישום נקבעה ליום 5.3.2024 והמבקש הודיע כי בכוונתו לכפור במיוחס לו בכתב האישום.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה זו. לטענתה, מכיוון שהמבקש כופר באשמה המיוחסת לו, יהיה צורך בזימון של עדי התביעה. בהתאם, על המשיב להראות כי מתקיימות נסיבות חריגות של ממש על מנת להתיר את העברת מקום דיון. נטען כי הקשיים אותם מתאר המבקש כתוצאה ממסיבת ה"נובה" אינם עומדים בסטנדרט המחמיר שנקבע על ידי בית המשפט, ויתרה מכך – אין בחוות הדעת הפסיכיאטרית אותה צירך המבקש דבר התומך בטענותיו העובדתיות. בהיעדר ביסוס עובדתי, סבורה המשיבה כי דין הבקשה להידחות.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

5.על פי הכלל, כאשר נאשם מבקש את העברת הדיון בהליך נגדו, אך אין הוא מודה בעובדות כתב האישום, תהא הנטייה שלא להיעתר לבקשתו. הטעם לכך נעוץ בצורך בשמיעת ראיות, לרבות הגעת עדי תביעה, בהם גורמי אכיפה, לבית המשפט אליו הועבר הדיון. לפיכך, העברת הדיון במקום בו כופר הנאשם בעובדות כתב האישום תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (בש"פ 4344/12 טאובליב נ' מדינת ישראל (8.7.2012); בש"פ 507/18 מילר נ' מדינת ישראל (5.3.2018); בש"פ 6395/18 ויין נ' מדינת ישראל (12.9.2018)). עניינו של המבקש לא בא בגדרם של מקרים חריגים אלה.

6.בנסיבות ענייננו, צודקת המשיבה כי לתמיכה בטענותיו של המבקש לא הובא בסיס ראייתי מספק. חוות הדעת הפסיכיאטרית שצורפה לבקשה עוסקת רובה ככולה בתיאור עצמי של המבקש, ובקביעה כי מצבו הפסיכיאטרי תקין בסך הכל. כן לא צורפה לבקשה אסמכתה למצב אביו של המבקש, התומכת את הטענה כי אין באפשרותו לבוא לדיון באילת. על כן, לא מצאתי טעם לסטות מכללי הסמכות המקומית הרגילים, ודין הבקשה להידחות.