בש"פ 784/08 קאסם דיאב נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) שהורה על שחרור העורר למעצר בית מלא בתנאים מגבילים.

1.נגד העורר ונאשם נוסף (להלן: נאשם 2 והנאשמים ) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הצתה, ניסיון להשמדת ראיה ושיבוש מהלכי משפט. בנוסף, הואשם העורר גם בעבירות של נהיגה במהירות מופרזת ונהיגה בלא זהירות.

על-פי עובדות כתב האישום, ביום 14.12.07 בשעה 22:30 נהג העורר ברכבו, כשלצידו נאשם 2, בכביש בין עכו לכרמיאל, במהירות מופרזת של 124 קמ"ש. מצלמת מהירות שהוצבה על עמוד (להלן: המצלמה ) צילמה את הרכב, והנאשמים אשר הבחינו בכך המשיכו בנסיעתם. לאחר כשעתיים, נסעו הנאשמים לתחנת דלק בסמוך לכפר מג'דל כרום, שם נטל העורר בקבוק שמצא במקום ומילא אותו בדלק. הנאשמים שבו אל המקום בו הוצבה המצלמה. נאשם 2 ניפץ את עדשת המיגון של המצלמה ושבר אותה באמצעות מפתח גלגלים שהיה ברשותו. העורר שפך את הדלק מהבקבוק אל החור שנפער במצלמה, הוסיף נייר עיתון והצית את המצלמה באמצעות מצית. כתוצאה מכך ניזוקה המצלמה והושבתה. לאחר מכן, שבו הנאשמים לרכב, והעורר החל בנסיעה מבלי להדליק את פנסי הרכב, במטרה למנוע את זיהויו.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים נגדם.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) מצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של הנאשמים וכי קיימת עילת מעצר נגדם. בית המשפט עמד על המסוכנות העולה מהמעשים המיוחסים לנאשמים וקבע כי יש בהם קריאת תיגר על מערכת אכיפת החוק. עוד קבע בית המשפט כי נוכח טיבן של העבירות, קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט מצד הנאשמים. לאור האמור, הורה בית המשפט על מעצרם. עם זאת, מצא בית המשפט כי נוכח גילם הצעיר של הנאשמים – העורר יליד 1986 ונאשם 2 יליד 1984 – ועברם הנקי יש מקום לשקול חלופת מעצר, והורה על הגשת תסקירי מעצר בעניינם.

לאחר שעיין בתסקירי המעצר, הורה בית המשפט כי העורר ישהה במעצר בית מלא בבית דודו, בכפוף להתקנת איזוק אלקטרוני ותחת פיקוח תמידי של אחד מן המפקחים שהתייצבו בפני בית המשפט. כן חוייב העורר בהפקדת סכום של 5,000 ₪ במזומן בקופת בית המשפט ובחתימה על התחייבות עצמית על סך 20,000 ₪, נאסר עליו ליצור קשר עם מי מעדי התביעה, ניתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ והוטל עליו פיקוח של שירות המבחן במסגרת של פיקוח מעצרים. בנוסף, הורה בית המשפט לכל אחד מן המפקחים לחתום על התחייבות עצמית בגובה 15,000 ₪.

3.על החלטה זו הוגש הערר שלפניי. לטענת העורר, יש מקום לבטל את התנאי בדבר האיזוק האלקטרוני ולאפשר יציאתו לעבודה. לדבריו, בישיבת גישור שנערכה בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ח' הורוביץ) הסכימו הצדדים על כך שהעורר יודה בכתב אישום מתוקן בו יואשם רק בעבירות של הצתה וניסיון להשמדת ראיה. העורר תומך בקשתו בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו, שלימד, לדבריו, כי הוא נושא באחריות מלאה למעשיו וכי הביע חרטה כנה ואמיתית. באשר לאיזוק האלקטרוני, טוען העורר כי תנאי זה לא נכלל בהמלצת תסקיר המעצר וכי יש בו כדי לפגוע בנפשו. לטענתו, נוכח גילו הצעיר ואורח חייו הנורמטיבי ובהתחשב בעובדה כי הוא נעדר עבר פלילי, לא נשקפת ממנו כל מסוכנות. עוד טוען העורר, כי חזרתו לחיים נורמטיביים ולמעגל העבודה תשרת הן את האינטרס שלו ושל בני משפחתו, הן את האינטרס הציבורי.

4.בא כוח המדינה טוען כי ההחלטה לשחרר את העורר למעצר בית מלא מבוססת על הצעתו של בא-כוח העורר מיום 16.1.08. לדבריו, הנסיבות לא השתנו ועל כן אין טעם לשנות מהחלטה זו. בא-כוח המדינה מוסיף כי העורר הודה במעשים המיוחסים לו והטעונים לעונש קבועים ליום 31.3.08, כאשר המדינה איננה מתנגדת להקדמת המועד, כך שתיק צפוי להגיע לסיומו בזמן הקרוב.

5.לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפניי, מצאתי כי דין הערר להידחות. בית המשפט המחוזי מצא כי בהתחשב בגילו הצעיר של העורר ולאור העובדה כי אין לחובתו הרשעות קודמות ניתן לאיין את מסוכנותו ואת החשש כי ישבש הליכי משפט באמצעות חלופת מעצר בתנאים המגבילים שנקבעו. למסקנה זו שותפה גם אני.

אכן, נסיבות המקרה שלפניי מאפשרות את שחרורו של העורר למעצר בית. יחד עם זאת, נוכח טיבם של המעשים המיוחסים לעורר והנסיבות בהן בוצעו, איני רואה מקום להקל בתנאים שנקבעו לשחרורו. העבירות המיוחסות לעורר הן קשות, ומעבר למסוכנות הטבועה בעבירת ההצתה (ראו למשל: בש"פ 3757/05 ענקרי נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 20.4.05)) יש בהן כדי להצביע על התעלמותו מהחוק ומנורמות התנהגות מחייבות ועל נכונותו לנקוט במהלכים שונים על מנת לחמוק מאחריות. יפים לעניין הדברים שאמרה השופטת פרוקצ'יה בהקשר דומה:

"מחמירה לא פחות העובדה כי העורר מואשם בעבירת הצתה של מצלמת התנועה בצומת הרמזורים, עבירה שנועדה למנוע שימוש בתמונות הרכב שצולמו כשהמכונית בה נהג חברו עוברת ברמזור אדום, וכדי להכשיל הליך שיפוטי. הסיכון הרב שהיה טמון במעשה ההצתה לשלום האדם ובטחונו, ותכלית ההצתה - לשבש מהלכי משפט, מוסיפים נדבך ממשי של סיכון מפניו הן לביטחון הציבור והן לתקינות ההליך השיפוטי" (בש"פ 5188/07 עבדאללה נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 22.7.07)).

נסיבות המקרה אפשרו מתן אמון בעורר לצורך שחרורו בתנאים מגבילים. בהעדר תנאים אלה לא ניתן לאיין את מסוכנותו. לפיכך, ובהתחשב בכך שסיום המשפט קרב לא מצאתי שיש הצדקה להקל בתנאי השחרור שנקבעו.

לאור האמור, הערר נדחה.