בש"פ 7851/08 רמי זגייר נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה (כבוד השופט מ' גלעד ), מיום 7.9.2008 לפיה הוארך מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

כנגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ), בצירוף סעיף 19 לחוק העונשין, התשל"ג-1973; עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973; ועבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (פ 7118/08).

לפי הנטען בכתב האישום, העורר נסע ברכבו יחד עם אדם נוסף בשם חוסאם גביש (להלן: גביש), כשברכבם נתפס סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל נטו של 47 גרם . באותן נסיבות נמצא גם בארנקו של העורר סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל נטו של 0.0233 גרם . עוד נמצאו בחיפוש שנערך בדירתו של העורר שלוש שקיות המכילות סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל נטו כולל של 463.59 גרם .

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (ב"ש 3118/08).

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' גלעד ) דן במאוחד בעניינם של העורר ושל גביש, והורה על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם. בעניינו של העורר ציין בית המשפט כי אין הוא מכחיש את קיומן של ראיות לכאורה כנגדו, וכי בנסיבות העניין, טענתו לפיה חשד כי לכל היותר גביש הכניס לרכבו סם מסוכן מסוג חשיש, אינה יכולה להועיל לו בשלב זה.

מכאן הערר שבפניי.

לטענת העורר, שגה בית המשפט המחוזי עת לא הבחין בין עניינו שלו לעניינו של גביש. לטענתו, גביש הוא זה שהכניס את הסם לרכבו, וכי הגם שידע על כך, חשב שלכל היותר מ דובר בסם מסוג חשיש. עוד טוען העורר כי יתר הסמים שנתפסו ברשותו משמשים לשימושו העצמי, לשם שיכוך כאבים מהם הוא סובל בעקבות תאונה בה היה מעורב. משכך, טוען העורר כי הגם שקיימות כנגדו ראיות לכאורה, הרי שאין בעוצמתן ובאופיין כדי להצדיק את מעצרו מאחורי סורג ובריח.

מנגד, סומכת המשיבה את ידה על החלטת בית המשפט המחוזי ומוסיפה כי כמויות הסמים המסוכנים שנתפסו בחזקתו של העורר מקימות כנגדו חזקת מסוכנות, אשר לא ניתן להפיגה באמצעות שחרור לחלופת מעצר.

לאחר עיון בערר ובנימוקיו ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, שוכנעתי כי דין הערר להידחות.

אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה בתיק שבפניי, שכן בא כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות אלה בפני בית המשפט המחוזי.

אין חולק על המסוכנות הנשקפת מהמשיב, כעולה ממעורבותו בסחר בסמים בהיקפים האמורים. השאלה שנותרה היא האם לאור עוצמת הראיות, ובפרט לאור טענת העורר כי לא ידע על סוגם המדויק של הסמים המסוכנים שגביש הכניס לרכבו, ראוי לשקול חלופת מעצר בעניינו של המשיב והאם יש בה כדי לאיין מסוכנות זו.

במקום אחר ציינתי כי:

"באשר לחלופת המעצר, הלכה פסוקה היא, כי סחר בסמים היא אחת העבירות החמורות הקיימות בספר החוקים, וזאת עקב הפגיעה הקשה בחיי החברה הסדירים והסכנה הרבה שהיא נושאת לשלום הציבור. מטרתם של סוחרי הסמים היא אחת ויחידה

- בצע כסף. למען מטרה זו הם מוכנים להקריב את העולם כולו. ככל שירבו ה"משתמשים" וה"מתמכרים" יגדלו רווחיהם. על מנת להילחם בתופעה של סחר והפצת הסמים, נקבעה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, בסעיף 21(א)(ג)(3) חזקת מסוכנות לגבי עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973. עבירת סחר בסמים מסוכנים נכללת בפקודה הנ"ל (סעיפים 13 + 19א). ההלכה היא, כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים. (ראה בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל , פ"ד מט(2), 164; בש"פ 6039/97 מדינת ישראל נ' יוסף (לא פורסם, 14.10.1997); בש"פ 3927/03 אבי לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.5.2003)." (בש"פ 5570/03 אברג'יל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 6.7.2003)).

האם המקרה של המשיב שבפני הוא אותו מקרה חריג ויוצא דופן, המצדיק חלופת מעצר, חרף מעורבותו בסחר בסמים? לדידי, התשובה לכך היא שלילית.

למשיב אמנם אין הרשעות פליליות קודמות, אך יחד עם זאת מ דובר במי שנתפסו בביתו, ברכבו ובארנקו סמים מסוכנים בכמויות גדולות, הגם שחלקן שימשו אותו עצמו לדבריו. בנסיבות אלו, העורר אינו יכול להיבנות מטענתו כי לא ידע כי גביש מכניס לרכבו סם מסוכן מסוג קוקאין, שכן בעצם הסכמתו להכנסת הסם לרכבו הייתה משום הסכמה שבשתיקה למעורבותו בסחר בסמים, יהיו אשר יהיו. חרף עברו הנקי, הרי שכמויות הסמים שנתפסו בחזקתו הישירה של העורר מעידה על עומק מעורבותו בעבירות הסמים, ובנסיבות אלו אין בעצימת עיניו לאפשרות שמא מחזיק הוא ברכבו את כמות הסם שנתפסה בו, כדי להפיג ממסוכנותו.

אשר על כן, הערר נדחה.