בש"פ 7856/13 מדינת ישראל נ. דוויק טארק

שני עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' דרורי) מיום 18.11.2013 בה נדחתה בקשת המדינה לעצור את טארק דוויק (להלן: המשיב

או טארק ) עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ונקבע כי ישוחרר למעצר בית בבית דודתו.

כתב האישום

1.

ביום 27.9.2013 הגישה המדינה כתב אישום (להלן: כתב האישום )

נגד המשיב ונגד בן-דודו מאהדי דוויק (להלן: מאהדי ). אביו המנוח של טארק, זיאד, הוא אחי אמו של מאהדי, נפוז (להלן: זיאד או המנוח ו נפוז ), ואחותו של טארק, סיהאם (להלן: סיהאם ) נשואה למוחמד, אחיו של מאהדי (להלן: מוחמד ). משפחתו של זיאד ומשפחתה של נפוז גרות באותו בניין בענאתה החדשה בירושלים (להלן: הבניין ) ועל פי המתואר בכתב-האישום שררה מתיחות רבה בין משפחתו של זיאד ובין משפחתה של נפוז, על רקע חילוקי דעות הנוגעים להתנהלות חיי הנישואין של ילדיהם סיהאם ומוחמד. ביום 14.9.2013 התעמתו שתי המשפחות בשאלה היכן ישהו הזוג ובנם התינוק. תחילה שהו סיהאם ובנה בבית הוריה, אך לאחר עימות קולני בין אשתו ובנותיו של זיאד לנפוז ומשפחתה, עברו השניים לדירתה של נפוז בקומה הרביעית של הבניין. בעקבות עימות זה, כך נטען בכתב האישום, המתינו שלושת בניה של נפוז – מוחמד, מאהדי ומאג'ד (להלן: מאג'ד ) – לזיאד ולטארק בפתח הבניין כאשר מאג'ד מחזיק בידיו סכין ומוחמד מחזיק בידיו בלון גז, אך שכנים הרגיעו אותם והשלושה שבו לביתם. זמן קצר לאחר מכן עלו זיאד ואשתו במדרגות לדירת נפוז וזיאד דפק על הדלת ודרש כי בתו סיהאם ונכדו יתלוו אליו לביתו. בעקבות כך התפתחה קטטה אלימה בחדר המדרגות, על מפתן דירתה של נפוז, בין זיאד ואשתו ובין שלושת בניה של נפוז – מאהדי, מוחמד ומאג'ד. במהלך אותה קטטה, כך נטען בכתב האישום, עלה גם המשיב מדירת הוריו שבקומה השניה אל הקומה הרביעית, שלף אקדח, החל לירות אל עבר שלושת בניה של נפוז ופצע את מאהדי ברגלו. עוד נטען בכתב האישום כי בתגובה שלף גם מאהדי אקדח, ירה אל עבר המשיב ופצע אותו ביד שמאל, בבטן ובמותן ימין. במהלך חילופי הירי נפצעה אימו של המשיב, דועעא, ברגלה השמאלית. בכך לא תמו האירועים האלימים בין שתי המשפחות ובעודן נערכות לפינוי הפצועים לטיפול רפואי, התלקחה קטטה נוספת ביניהן במגרש החניה הסמוך לבניין. על-פי המתואר בכתב האישום, שלף מאהדי באותו שלב את אקדחו וירה בזיאד ארבעה כדורים ממרחק של כ- 2.5 מטרים , ובכך גרם למותו.

בשל אירועי הירי בחדר המדרגות הואשמו הן טארק הן מאהדי בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק שלא כדין. בשל הירי במגרש החניה הואשם מאהדי בעבירת הרצח.

השתלשלות ההליכים בבית המשפט המחוזי

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת בקשה לעצור את טארק ואת מאהדי עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 3.10.2013 נקבע כי בתשובתו של טארק עולה "מבין השיטין" כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, ובהיעדר מחלוקת בעניין עילת המעצר קבע בית המשפט כי שירות המבחן יגיש תסקיר מבחן בעניינו של טארק עד ליום 22.10.2013.

תסקיר המעצר לא הוגש במועד ובדיון הבא שנערך ביום 23.10.2013, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשתו של טארק להתרשם בעצמו מן הערבים המוצעים – שניים מדודיו, דודתו ובן-דודו. בהחלטתו מאותו היום קבע בית המשפט המחוזי כי על אף המסוכנות הנשקפת ממעשיו של טארק יש להתחשב במכלול נסיבות המקרה – פציעתו הקשה ואשפוזו של טארק לתקופה ממושכת בבית החולים, רצח אביו, ועברו הנקי. לכל אלה צרף בית המשפט המחוזי את העובדה שנערכה "הודנה" בין המשפחות בתיווך קרובי משפחה וכן את העובדה שמאהדי נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בקובעו כי בעקבות כך אין חשש שהמשיב יפגע בו כמעשה נקמה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי התרשם לחיוב מהערבים המוצעים, כי חלופת המעצר המוצעת מצויה בשכונת בית חנינא המרוחקת מספר קילומטרים מהבניין שבו גרות משפחתו ומשפחת דודתו נפוז, וכי בין שתי השכונות ניצב מחסום. בשל כל זאת קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בבית דודתו בשכונת בית חנינא, וכן הורה על הפקדת ערבון כספי וערבויות.

3.

המדינה הגישה ערר על החלטה זו (בש"פ 7253/13) ובעקבות הדיון שקיים בית משפט זה, ביום 24.10.2013 באותו ערר,

הגיעו הצדדים להסכמה כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון בסוגיית הראיות לכאורה. זאת בשל הטענה שהעלה טארק לפיה שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי הוא אינו חולק על קיומן של ראיות אלה. עוד הסכימו הצדדים כי לאחר שבית המשפט המחוזי יקיים דיון מחודש כאמור, שמורות לצדדים כל טענותיהם גם בשאלת חלופת המעצר (ראו החלטת כבוד השופט ח' מלצר מיום 24.10.2013).

4.

לאחר דיון נוסף בהליך המעצר שקיים בית המשפט המחוזי כאמור, ניתנה על ידו ביום 18.11.2013 ההחלטה נושא ערר זה בה קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב במעשים המיוחסים לו בכתב האישום. לעניין זה נסמך בית המשפט בעיקר על שלוש הודעותיו של השכן שופיק קווסמי (להלן: קווסמי ), המתגורר אף הוא בקומה הרביעית של הבניין, אשר סיפר כי טארק ירה במאהדי בחדר המדרגות וכי בתגובה שלף מאהדי את אקדחו וירה בו. בית המשפט המחוזי ציין כי לצורך שלב המעצר די בהודעותיו אלה של קווסמי על מנת לבסס ראיות לכאורה לאשמתו של טארק והוא הוסיף וציין כי דבריו של קווסמי לעניין זה נתמכים גם בהודעותיהם של נפוז, מאהדי ומאג'ד. בית המשפט המחוזי העיר אמנם כי הגירסה לפיה ירה טארק במאהדי בחדר המדרגות אינה נקייה מקשיים, בין היתר, בהינתן העובדה שאביו ואמו של טארק היו אף הם בזירה באותה עת ויכולים היו להיפגע מן הירי. עוד ציין בית המשפט בהקשר זה כי התרמילים שנמצאו בקומה הרביעית מיוחסים לאקדחו של מאהדי (בקוטר 0.22 מ"מ ) ואילו התרמילים המיוחסים לאקדח שממנו ירה טארק (בקוטר 9 מ"מ ), לא נמצאו באותה קומה אלא בקומות נמוכות יותר. כמו כן עמד בית המשפט על כך שלא נמצאו כתמי דם בדירת נפוז אליה, על פי הנטען, פונה מאהדי מיד לאחר הירי והביע תמיהה על כך שטרם נמסרו תוצאות הבדיקה במז"פ לגבי דגימות הדם שנלקחו מחדר המדרגות. עם זאת, סבר בית המשפט המחוזי כי קשיים אלה אינם מפריכים את הראיות לכאורה להוכחת אשמתו של טארק אך בשל הכרסום שהם מכרסמים לשיטתו בעוצמתן, קבע כי יש ליתן במקרה דנן עדיפות גבוהה לאפשרות של חלופת מעצר. אשר על כן קבע בית המשפט המחוזי כי טארק ישוחרר לחלופת מעצר בתנאים שפורטו.

מכאן העררים שלפנינו.

טענות הצדדים

5.

המדינה טוענת כי הראיות לכאורה מסבכות את טארק בעבירות המיוחסות לו ומפנה בעיקר להודעותיו של קווסמי, וכן להודעתו של מאג'ד, הנראית לדעתה אמינה על פניה נוכח העובדה שהוא קושר בה את אחיו מאהדי לרציחתו של זיאד. אשר לספקות שהעלה בית המשפט המחוזי לגבי יתר הראיות, טוענת העוררת כי העובדה שתרמילים בקוטר 9 מ"מ לא נמצאו בקומה הרביעית אלא רק בקומות נמוכות יותר אינה סותרת את האפשרות כי הללו נורו בקומה הרביעית והיא טוענת כי בהחלט יתכן כי התרמילים התגלגלו במורד חדר המדרגות. עוד טוענת המדינה כי תוצאות בדיקת כתמי הדם צפויות להתקבל בימים הקרובים ולגישתה משקלן של תוצאות אלה אינו משמעותי. אשר למסוכנותו של טארק טוענת המדינה כי עוצמת תגובתו לסכסוך משפחתי פעוט מלמדת על כך שמדובר באדם שלוח רסן. לשיטתה, העובדה שהסכסוך הסלים למימדים כה חריפים עד כדי רצח אביו ופציעתו שלו, מגבירה את החשש ששחרורו של טארק יוביל להתלהטות מחודשת של מעשי האלימות והיא מוסיפה וטוענת כי העובדה שמאהדי עצור אינה מאיינת את החשש שטארק יפגע בבני משפחה אחרים. בהקשר זה טוענת המדינה כי הסכם ה"הודנה" שכרתו שתי המשפחות אינו מלמד על כך שהרוחות נרגעו, בפרט משהתברר בדיון שהתקיים במעצרו של מאהדי כי בית משפחתו הוצת. לבסוף טוענת המדינה כי הקירבה הגיאוגרפית בין המקום שנקבע כחלופת מעצר לזירת האירוע וכן הקירבה המשפחתית בין הערבים לטארק מוליכים אל המסקנה כי אין בחלופה זו כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. על כן טוענת המדינה כי יש לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהורות על מעצרו של טארק עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

6.

טארק מצידו עורר על קביעת בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו בעבירות המיוחסות לו והוא מבקש כי תנאי שחרורו לחלופה יהיו קלים בהרבה מאלה שנקבעו. על פי גירסתו הוא עלה לקומה הרביעית בבניין בעקבות הוריו ושם נורה על-ידי מאהדי, בלא שהחזיק באקדח וממילא בלא שירה בו. לטענתו התרמילים בקוטר 9 מ"מ שנמצאו בזירה נורו על-ידי חברו של מאהדי, תאאר אלגזאווי (להלן: אלגזאווי ) שנכח אף הוא באותה העת בקומה הרביעית, כעולה מהודעותיהם של חלק מהעדים. טארק מוסיף וטוען כי ככל הנראה קשר אותו קווסמי לביצוע הירי בשל העובדה שאלגזאווי הוא אחיינו או בשל חששו ממשפחת נפוז. עוד טוען המשיב כי לאחר שרצח את אביו, החליט מאהדי לטפול עליו את העלילה כי הוא זה שירה בו תחילה ובטיעוניו אף העלה טארק את ההשערה כי היה זה מאהדי אשר ירה לעצמו ברגל וכראיה לכך הוא מציין את העובדה שלמרות פציעתו הנטענת בחדר המדרגות, המשיך מאהדי ללכת על רגליו וירה בזיאד בחנייה וכן הוא מזכיר כי לא נמצאו כתמי דם בדירתו של מאהדי וכי המכונית שבה נסע לאחר הירי לא נבדקה. עוד טוען טארק כי קווסמי ושלושת האחים – מאהדי, מאג'ד ומוחמד – תיאמו ביניהם את הגירסה המפלילה אותו, אך ככל הנראה לא זכרו היטב את פרטי הגירסה המתואמת ולכן הם סותרים האחד את השני פעמים רבות. על כן, כך טוען טארק, יש להעדיף את הודעותיו והודעות בני משפחתו וניתן לומר כבר עתה ברמה גבוהה של ודאות כי חומר הראיות לכאורה אינו מבסס סיכוי סביר להרשעתו. בנוסף טוען טארק כי המדינה נהגה באכיפה בררנית משחליטה להגיש כתב אישום נגדו ולהימנע, לפחות עד עתה, מלהאשים את נפוז, מוחמד, מאג'ד ואלגזאווי שביצעו אף הם עבירות שונות כעולה, לדבריו, מחומר הראיות לכאורה. לבסוף טוען טארק כי יש להתחשב בכך שלאחרונה נולד בנו הבכור אותו טרם פגש ובכך שמשפחתו ספגה מכה קשה בעקבות רציחת אביו ופציעת אימו.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ונתתי דעתי לטענות שני הצדדים באתי למסקנה כי דין ערר המדינה להתקבל.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה על עוצמת הראיות לכאורה להוכחת אשמתו של טארק ובמרכזן חמש ההודעות של קווסמי, מאג'ד, מאהדי, מוחמד ואלגזאווי, הקושרות אותו לביצוע ירי בחדר המדרגות.

האם לעת הזו קיים סיכוי סביר להרשעתו של טארק על בסיס עדויות אלה? לטעמי, אף שטארק הצביע על אי-התאמות מסוימות בחומר הראיות לכאורה, אין באלה כדי לכרסם בעוצמתו עד כדי שלילת סיכוי סביר להרשעתו באישום המיוחס לו. בשלוש הודעותיו חוזר קווסמי בעקביות על אותה הגירסה המצביעה במפורש על מעורבותו של טארק באירועי הירי בחדר המדרגות כמו גם על מעורבותו של מאהדי באירועים אלה. על כן, טענת טארק כי קווסמי מפליל אותו על מנת להגן על עצמו מפני מאהדי ומשפחתו אין לה בסיס על פני הדברים. טענה נוספת שהעלה טארק בנסיון לערער את עדות קווסמי כבר בשלב זה, היא הטענה ששיקר על מנת לחפות על אחיינו אלגזאווי כמי שירה מן האקדח הנוסף בחדר המדרגות. טענה זו אין לה תימוכין כלשהם בחומר הראיות לכאורה, על כן קשה לראות כיצד האשמת טארק בירי מסייעת לאלגזאווי. זאת ועוד - מאג'ד, אחיו של מאהדי, מציין בהודעתו כי טארק ירה באחיו בחדר המדרגות ובאותה הודעה הוא מוסיף ומציין גם כי היה זה מאהדי שירה בזיאד. טארק מבקש להתעלם מהודעותיהם של שלושת האחים בשל החשש כי הן תואמו, אך יש להניח כי אילו זה היה המקרה, היה מאג'ד תומך בראש ובראשונה בטענה המרכזית שטען מאהדי והיא - כי ירה בזיאד כהגנה עצמית. משנמנע מאג'ד לעשות כן איני רואה בסיס להניח, בוודאי לא בשלב זה, כי הגירסה שהציג מאג'ד היא שקרית ונועדה להפליל את המשיב ולהגן על מאהדי. כפי שכבר צויין, אין להתעלם מכך שאכן קיימות אי-התאמות מסוימות בין חלקים בהודעתו של מאג'ד ובין ראיות אחרות לכאורה, ובכלל זה המזכר שכתב השוטר לואב חלבי בו צויין כי מאג'ד מסר לו בבית החולים מייד לאחר האירוע שהירי בוצע על-ידי "הבנים" של זיאד, בלשון רבים. אך העת לבירורן של אי-ההתאמות הקיימות בחומר הראיות ברמה זו, היא בדיון העיקרי.

8.

אשר לראיות האובייקטיביות הנלוות להודעות העדים. אין חולק שמאהדי נורה וכי נמצאו בחדר המדרגות תרמילים בקוטר 9 מ"מ שנורו מאקדח אחר ולא מן האקדח שמאהדי השתמש בו לכאורה. איש מן העדים שמסרו הודעות בפרשה לא טען כי אדם אחר מלבד מאהדי והמשיב ירו באקדחים בחדר המדרגות. על כן, אין בפנינו לכאורה מקור אחר שניתן לייחס לו את התרמילים ואת פציעת מאהדי. הגירסה שהעלה טארק בעת טיעוניו בערר לפיה יתכן שמאהדי ירה בעצמו על מנת להפלילו, היא בשלב זה לא יותר מהשערה אשר אין לה עיגון לכאורי כלשהו בחומר הראיות. על כן, אין בכוחה של השערה זו לערער או לכרסם בעוצמת הראיות לכאורה המצביעות, כאמור, על טארק כמי שירה במאהדי. טענות אחרות כגון: מיקום התרמילים, היעדר כתמי דם בקומה הרביעית והיעדר שרידי ירי על ידיהם של מי מהמעורבים בפרשה, מעוררות אמנם שאלות מסוימות, אך גם הן אינן פוגעות בעוצמת הראיות לכאורה עליהן עמדתי, המצביעות על טארק כמי שירה במאהדי, ואין בכוחן לגרוע מן הסיכוי הסביר הקיים בשלב זה כי טארק יורשע במעשה זה. על כן, יש לדחות את ערר המשיב ולאמץ את מסקנת בית המשפט המחוזי בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב במיוחס לו.

9.

שאלה נוספת הטעונה בירור היא - האם יש מקום לשחרורו של טארק לחלופת מעצר, כפי שסבר בית המשפט המחוזי, או שמא כטענת המדינה שגה בית המשפט המחוזי משכך הורה. מן המיוחס לטארק בכתב האישום עולה כי הוא היה מוכן לשלוף אקדח ולירות אל עבר בני משפחת נפוז בשל הסכסוך המשפחתי שתואר וזאת עוד טרם שהסלים הסכסוך והגיע לממדים הטרגיים שאליהם התדרדר בסופו של דבר. על כן, קשה לקבל את ההנחה כי לאחר שהסכסוך הסתיים בפציעתו שלו, ברציחת אביו ובפציעת אימו, פחת הסיכון הנשקף מטארק. בניגוד לגישתו של בית המשפט המחוזי, איני סבורה כי תוצאותיו הטרגיות של הסכסוך המשפחתי הוא נימוק לשחרור המשיב ממעצר. אדרבא, בנסיבות שנוצרו גובר החשש ממסוכנותו של טארק וגובר הקושי לאיינו בדרך של חלופת מעצר. עוד יש לציין כי במהלך הדיון בעררים התברר כי ה"הודנה" בין המשפחות, אותה הזכיר בית המשפט המחוזי כאחד הנימוקים התומכים בשחרורו של טארק לחלופה, אינה מחזיקה מעמד וכי לאחרונה, על פי הנטען, הוצת בית משפחתה של נפוז. בנסיבות אלה, ברי כי החשש שהביעה המדינה מכך שטארק יוסיף וינקוט במעשים אלימים כלפי משפחתו של מאהדי איננו חשש בעלמא (ראו והשוו: בש"פ 3327/10 ג'מאל נ' מדינת ישראל (13.5.2010); בש"פ 1073/10 שהין נ' מדינת ישראל (3.3.2010)). לכל אלה יש להוסיף כי אף שבית המשפט המחוזי התרשם באופן חיובי מן הערבים המוצעים, מדובר בקרובי משפחתו של המשיב ובחלופה המצויה בשכונת בית חנינא שאינה רחוקה מזירת האירועים בענאתה החדשה.

לבסוף אציין כי משלא נטען כי קיימות ראיות לכאורה לכך שמעורבים אחרים בפרשה מלבד המשיב ומאהדי השתמשו בנשק חם וגרמו לחבלה חמורה בגופו של אדם, לא ראיתי צורך להידרש לטענות המשיב בדבר אכיפה בררנית.

10.

אשר על כן, באתי למסקנה כי יש לקבל את ערר המדינה (בש"פ 7856/13), לדחות את ערר המשיב (בש"פ 7871/13) ולהורות על מעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.