בש"פ 3327/10 שאדי ג'מאל נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא), לפיה העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

כתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד העורר ואדם נוסף מייחס לעורר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקה, הובלה ונשיאה של נשק. על-פי הנטען בכתב האישום, העורר ירה לעבר בני משפחת נסראללה, איתם נפגשו הוא, יוסף נג'אר ואחיו נאדר ג'מאל, באזור ביר אל דיר בשפרעם, בכוונה לפגוע בהם ולגרום להם חבלה חמורה נכות או מום. כתוצאה מהירי נפגע מונדר נסראללה (להלן: הקורבן ) בבטנו, בכתפו השמאלית ובפניו. הנאשם הנוסף בכתב האישום מואשם כי דקר את יוסף נג'אר בגופו ובפניו.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. עיקר טענותיו של בא-כוח העורר בדיון שנערך בעניינו נגעו לדיות הראיות נגד העורר. בא-כוח העורר ביקש להציג סתירות מהותיות בעדויותיהם של בני משפחת נסראללה והעלה חשש כי אלה האחרונים תיאמו את עדויותיהם. כן נטען כי בעת ביצוע הירי, על-פי כתב האישום, שהה העורר במסעדה, כעולה מתצהירים של עובדי המסעדה. הוטעם כי העורר נעדר עבר פלילי ובעל משפחה.

בית המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בית המשפט ביסס את החלטתו על ההודעות שניתנו במשטרה על-ידי הנאשם הנוסף, על-ידי ראמי נסראללה אחיו של הנאשם הנוסף, ועל-ידי הקורבן. בנוסף ציין בית המשפט כי נתפסו בזירה תרמילי אקדח וחלקי קליע. עוד נקבע כי הראיות שהוצגו מקימות עילת מעצר, שכן העבירות המיוחסות לעורר מצביעות על מסוכנותו הרבה, וכי שחרורו יסכן את ביטחונם של המתלוננים, עדי התביעה והציבור בכללותו. לפיכך קבע בית המשפט כי קמה חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). בנוסף, בית המשפט עמד על החשש לשיבוש הליכי משפט על דרך של תיאום גרסאות והנאת עדים ממתן עדות, לאור הסכסוך בין המשפחות. לבסוף נקבע כי לאור העבירות המיוחסות לעורר, אין לשחררו לחלופת מעצר חרף היותו חף מעבר פלילי והכרזת ה"הודנה" בין המשפחות המעורבות באירוע.

4.

בערר שבפניי טוען בא-כוח העורר כי בית המשפט לא נתן דעתו לסתירות המהותיות העולות מהודעותיהם של בני משפחת נסראללה בעניין זהות היורה. לדבריו, סתירות אלו יורדות ללב ליבם של האישומים המיוחסים לעורר. כמו כן, מצביע בא-כוח העורר על כך שמתעורר ספק ביחס להודעותיהם של בני משפחת נסראללה, בשל העובדה שמשפחה זו מצויה בסכסוך עם משפחתו של העורר. עוד טוען בא-כוח העורר כי אין היגיון בקביעת בית המשפט כי הותרתו של העורר במעצר מתחייבת לאור החשש לשיבוש הליכי משפט, שכן אחדים מבני משפחתו של העורר, שהיו נוכחים באירוע, אינם נתונים במעצר. לבסוף מדגיש בא-כוח העורר כי העורר נעדר עבר פלילי וכי ההליך המשפטי עתיד להתנהל משך מספר חודשים ועל כן אין מקום לשיטתו להותיר את העותר במעצר.

5.

באת-כוחה של המשיבה טענה בפניי כי מההודעות השונות עולה באופן עקבי כי העורר הוא שביצע את הירי. עמדתה היא כי אין לייחס משמעות לטענת בא-כוח העורר שיש להטיל ספק במהימנות ההודעות הואיל שנותני ההודעות בעלי עבר פלילי, שכן שאלת מהימנותם תתברר במסגרת ההליך העיקרי. עוד טוענת באת-כוחה של המשיבה כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות עילת מעצר סטטוטורית. בעניין זה מדגישה באת-כוחה של המשיבה את תוצאות מעשהו של העורר, הנאשם בכך שירה מספר יריות ואף הביא לפציעתו של הקורבן. לבסוף, משיגה היא על עמדת העורר לפיה מועדי הדיונים בתיק ייקבעו רק בעוד מספר חודשים וכי מטעם זה יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, שמעתי את טענות הצדדים בדיון ושקלתי את טענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. הראיות שהוצגו בפני מבססות תשתית ראייתית המקימה עילת מעצר עד תום ההליכים בעניינו של העורר. העורר מואשם כי ביצע ירי לעברו של הקורבן והביא לפציעתו, כל זאת במסגרת סכסוך אלים בין משפחתו למשפחת נסראללה. התשתית הראייתית כוללת את הודעותיו מיום 24.3.10 ו-31.3.10 לפיהן עבר במקום האירוע, הבחין במהומה וביקש לברר את שאירע. בכך למרות הכחשתו את מעורבותו בירי, קושר עצמו העורר למקום ולזמן האירוע. כמו כן, בהודעתו של יוסף נג'אר, שניתנה ביום 23.3.10, מצוין כי העורר היה מעורב בריב שפרץ עם בני משפחת נסראללה, וכך גם בשיחתו של נאדר ג'מאל עם רס"ב לוי נמסר כי הוא והעורר הותקפו על-ידי בני משפחת נסראללה, אם כי יצוין שהאחרון ציין כי העורר לא היה מעורב בירי.

בנוסף, לחובת העורר עומדות הודעותיהם של הנאשם הנוסף, הקורבן וראמי נסראללה. מהודעות אלו עולה כי היורה הינו העורר. עוד יש לציין כי נתפסו בזירה תרמילי אקדח של 9 מ"מ וחלקי קליע. כל אלו מבססים לטעמי תשתית ראייתית לכאורית מספקת לצורך מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

7.

העורר התמקד בטענותיו בסתירות העולות, לשיטתו, מהודעות שניתנו במשטרה, הקושרות אותו לדבר ביצוע הירי. יש לציין כי הודעות אלו אינן מתארות באופן זהה את שאירע. גם התיאורים שנמסרו בהודעות מעורבים או נוכחים אחרים שונים זה מזה. כך, לדוגמא, חנא נסראללה מסר בהודעתו מיום 26.3.10 כי העורר ירה לכל עבר עד אשר אחיו אחז בידו וכיוון את הירי לעברם, פרט אשר לא עולה מהודעתו של הקורבן, ונכלל רק בהודעתו של ראמי נסראללה מיום 29.3.10. כמו כן, מהודעתו של ראמי נסראללה מיום 23.3.10 עולה כי העורר לקח את האקדח מיוסף נג'אר שאחז בו בתחילה, פרט שלא נמסר על-ידי הקורבן ועל-ידי הנאשם הנוסף. כמו כן, בא-כוח העורר הטיל כאמור ספק במהימנות ההודעות שנתנו על-ידי בני משפחת נסראללה.

לטעמי אין בטיעונים אלו כדי לשמוט את הקרקע מתחת לראיות הלכאוריות בשלב זה. כידוע, בשלב בחינת הראיות הלכאוריות אין בית המשפט מעריך באופן מוחלט את הקבילות, המהימנות והמשקל הראייתי של חומר החקירה שבפניו. קביעות אלו יש להותיר להליך העיקרי (בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 10.04.05)). אין בית המשפט נכנס בשלב זה לדקדוקיהן של ההודעות

ולסתירות , שבמקרים רבים קיימות, בין עדים שונים, אלא בוחן הוא "...אם אותן סתירות ושאלות – לאחר שיעברו את כור ההיתוך של המשפט עצמו – יוכלו לשמש בסיס להרשעת הנאשם" ( שם , בעמ' 148). ערה אני לכך שההודעות שניתנו ביחס לאירוע מתארות, על פניהן, באופן שונה את שאירע וכי הן נמסרו על-ידי בני משפחה יריבה המצויה ככל הנראה בסכסוך אלים עם משפחתו של העורר. יחד עם זאת, טענות אלו נוגעות למשקלן של ההודעות ולעוצמתן, ואין בכך כדי לאיין בשלב מקדמי זה את משקלן של ראיות אלו לחלוטין, עניין אשר יתברר כאמור במסגרת ההליך העיקרי. אציין עם זאת, כי מההודעות שניתנו ביחס לאירוע על-ידי בני משפחת נסראללה, עולה באופן עקבי כי העורר הוא שירה בקורבן. נראה כי בשלב זה הסתירות שעולות מההודעות השונות אינן משנות מהמסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית. מובן שככל שיתקיים המשפט ויתבהרו הדברים ניתן יהיה לטעון לכרסום בראיות. לא מצאתי כי בטענות העורר יש כדי להצדיק התערבות בקביעה כי ראיות לכאורה קיימות.

8.

העבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים שעניינו ב"עבירה שנעשתה באלימות חמורה או

באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם". אכן, גם בהתקיים תשתית ראייתית לכאורית ועילת מעצר אין לעצור נאשם אם ניתן להשיג את מטרת המעצר ולהסיר את החשש לשלום הציבור בדרך של שחרור בערובה ובקביעת תנאי שחרור שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה. על בית המשפט לבחון כל נאשם על נסיבותיו האישיות ונסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו (ראו: בש"פ 5426/05

טייכמן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 21.6.2005)). בהתאם לכך שקלתי את טענות בא-כוח העורר ובפרט את העובדה שהעורר נעדר עבר פלילי וניהל על-פי הנטען אורח חיים נורמטיבי. ואולם, לאור חומרת המעשים המיוחסים לעורר, שלכאורה פתח באש נגד משפחה יריבה על רקע הסכסוך ביניהם, איני סבורה כי מסוכנותו ניתנת לאיון בשלב זה בחלופת מעצר. בנסיבות המקרה, מתעורר גם החשש כי שחרורו של העורר עלול להביא לשיבוש הליכי חקירה וטעם זה מצדיק גם הוא את המשך מעצרו של העורר.

אעיר כי על פני הדברים מדובר בניסיון לפתור סכסוך בין משפחות באמצעות מעשי אלימות חמורים, ללא כל התייחסות לשלטון החוק ותוך סיכון שלומם וחייהם של המעורבים ושל עוברי אורח. כפי שכבר עמדתי על כך בעבר, עם מצב זה לא ניתן להשלים ויש חשיבות למסר שיפוטי לפיו מי אשר קיימות נגדו ראיות לכאוריות למעורבות בעבירות מעין אלה, מסוכנותו, אשר נלמדת מחוסר המעצורים והאלימות שבהתנהגותו, אינה ניתנת לאיון אלא על דרך של מעצר (ראו: בש"פ 5384/08 קבועה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 1.7.08)).

משאלה פני הדברים, דין הערר להידחות.