בש"פ 8787/11 מדינת ישראל נ. כרם חמודה

בפני בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

נגד המשיב (נאשם 1 בכתב האישום) ושני נאשמים נוספים, כארם וחמזי חמודה (נאשמים 2 ו-3 בכתב האישום בהתאמה; להלן: כארם ו- חמזי ), שניהם אחיו של המשיב, הוגש כתב אישום ובו שני אישומים.

הרקע לעבירות, כפי שפורט בכתב האישום, הינו סכסוך שהתגלע בין משפחת חמודה-זועבי, משפחתם של הנאשמים, לבין משפחת שתיווי. על פי עובדות האישום הראשון, לאחר שכארם וחמזי איימו בטלפון על בני משפחת שתיווי, שלושת הנאשמים תקפו וגרמו חבלות לעימאד שתיווי ואיימו על בן משפחה נוסף. על פי עובדות האישום השני, לאחר האירוע הנזכר באישום הראשון חלפו מוסטפא אסעיפאן (להלן: המנוח ) ובנו ליד מקום עבודתם של המשיב ושל כארם. כשהמנוח ובנו התקרבו למקום, תקף אותם כארם באכזריות. בהמשך, ירה המשיב לכיוון ירכו של המנוח ולאחר מכן ירה לעברו בשנית מטווח מטרים ספורים על מנת להמיתו. כארם המשיך לתקוף את בנו של המנוח. לאחר מכן, התעללו המשיב וכארם במנוח, גררו אותו באכזריות ולא הגישו לו סיוע רפואי. בהמשך, נטען בכתב האישום כי השניים החליפו ביניהם חולצות במטרה לטשטש ראיות.

בגין המעשים המתוארים בכתב האישום יוחסו למשיב שורה של עבירות חמורות, ובהן רצח בכוונה תחילה, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, היזק בזדון, איומים, קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות בנשק.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 3.10.10 הורה בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ד' חשין) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו על פי הסכמת סנגורו. אשר לשני הנאשמים הנוספים, לאחר שדן בסוגיית הראיות לכאורה שעמדו נגדם, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של כארם עד תום ההליכים ועל שחרורו של חמזי לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

3.

משלא הסתיים המשפט בתום תשעת חודשי המעצר הראשונים הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרם של המשיב ושל כארם. בהחלטה בבקשה הראשונה הורה כבוד השופט ח' מלצר על הארכת מעצרם של השניים בתשעים ימים בקובעו כי המסוכנות הנשקפת מהם משמעותית (בש"פ 4027/11 מדינת ישראל נ' חמודה (לא פורסמה, 21.7.11)). בדיון התייחס כבוד השופט ח' מלצר לאפשרות שחרורו של כארם לחלופת מעצר שנבחנה במסגרת בקשה לעיון חוזר שהוגשה מטעמו. נקבע כי בנסיבות העניין, ולפי המלצת שירות המבחן בעניינו של כארם, לא ניתן לשחררו לחלופת המעצר שהוצעה.

בתום תקופת ההארכה הראשונה הגישה המבקשת בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיב ושל כארם, אשר נדונה במאוחד עם ערר שהגיש כארם על החלטת בית המשפט המחוזי שדחתה את בקשתו לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים. אשר למשיב, קבע כבוד השופט א' רובינשטיין בפסקה יא להחלטתו כי אין למשיב "טענה אמיתית באשר לשחרורו בנסיבות" ולפיכך הורה על הארכת מעצרו ב-90 ימים כבקשת המבקשת. אשר לכארם, התקבלה בקשת המבקשת להאריך את מעצרו ב-90 ימים, בכפוף לאפשרות מציאת חלופת מעצר מתאימה (בש"פ 6204/11 מדינת ישראל נ' חמודה (לא פורסמה, 15.9.11)). בהמשך נמצאה חלופת מעצר מתאימה וכארם שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים.

למען שלמות התמונה יצוין כי חמזי, אשר שוחרר כאמור למעצר בית במסגרת ההחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים, הוחזר למעצר בשל הפרת התנאים המגבילים שהוטלו עליו על פי החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 24.11.11 (כבוד הנשיא ד' חשין). ערר שהגיש חמזי בעניין נדחה בהחלטתי מיום 25.12.11 (בש"פ 8971/11 חמודה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 25.12.11)).

4.

המבקשת טוענת כי המעשים המיוחסים למשיב בשילוב נסיבות ביצועם מעידים על מסוכנותו הגבוהה. היא מטעימה כי מעשה הרצח בוצע בלב העיר, באור יום, ובדרך של ירי מטווח קצר. לעמדת המבקשת יש בעובדה שלמשיב מיוחס הירי במנוח כדי להצדיק את ההבחנה בינו לבין כארם, באופן שהוא יוותר במעצר על אף שכארם שוחרר לחלופה. המבקשת מדגישה כי בין שתי המשפחות עדיין קיים סכסוך דמים "חם" שלא חלה בו רגיעה של ממש. לראייה, מציינת היא שלאחר מעצרו של המשיב הוגשו חמישה כתבי אישום בגין אירוע נוסף של ניסיון רצח בו היו מעורבים בני המשפחות המסוכסכות. עניין זה מעצים, לטענת המבקשת, את המסוכנות הנשקפת מן המשיב.

אשר לקצב התקדמות המשפט, המבקשת מציינת כי התיק מתנהל, עד כה התקיימו 12 ישיבות, והתמשכות ההליכים נובעת בעיקר ממורכבות התיק ולא מעיכובים שניתן לתלותם באופן מובהק בתביעה או בהגנה. להערכת המבקשת, פרשת התביעה תסתיים במהלך תקופת ההארכה המבוקשת. היא מציינת כי נכון לעת הנוכחית קבועים שני מועדי הוכחות לחודש ינואר, וצפויים להיקבע מועדים נוספים. בנסיבות אלה עותרת המבקשת כי יוארך מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.

5.

בא כוח המשיב מתנגד להארכת המעצר המבוקשת. הוא טוען כי משנמצא שניתן לשחרר את כארם שהואשם אף הוא בעבירת רצח, הרי שאין הצדקה להותיר את המשיב במעצר. הסנגור סבור שיש לדחות את ההבחנה שמציעה המבקשת בין עניינו של כארם לבין עניינו של המשיב. לטענתו, העובדה שלמשיב מיוחס הירי עצמו אינה מצדיקה להאריך את מעצרו, על אף שכארם, שמואשם אף הוא בעבירת רצח, שוחרר.

עוד מפנה הסנגור להחלטתו של כבוד השופט א' רובינשטיין בבקשה השנייה להארכת מעצר ולפרוטוקול הדיון במסגרת בקשה זו. הוא סבור כי ראוי לאמץ גם בעניינו של המשיב את עמדתו של כבוד השופט רובינשטיין, לפיה לא ניתן להחזיק נאשמים במעצר כבני ערובה רק בשל סכסוך בין משפחות יריבות.

אשר לקצב התמשכות המשפט, הסנגור מביע חוסר שביעות רצון מקצב התקדמות ההליך וטוען כי שאלות מהותיות טרם התבררו בשל עיכובים אותם יש לתלות, לדבריו, במבקשת.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי להחלטה כי מכלול השיקולים מוביל למסקנה שיש מקום להיעתר לבקשת המבקשת, ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב.

כידוע, השיקולים הרלוונטיים לבחינת בקשה להארכת מעצרו של נאשם, הם שניים: האחד, קצב התקדמות המשפט והשני, רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם (בש''פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי

(לא פורסמה, 21.2.2007); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (לא פורסמה, 5.03.03)). שיקולים אלא כרוכים זה בזה במובן זה שככל שמתארך ההליך, הולך ופוחת משקל אינטרס ההגנה על הציבור מפני מסוכנות הנאשם, ומנגד הולך וגובר משקל זכותו של הנאשם לחירות, שהרי הוא עודו נהנה מחזקת החפות (ראו למשל: בש''פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו

(לא פורסמה, 24.1.2007)).

7.

במקרה דנן, אמנם חלפה זה מכבר תקופת המעצר הסטטוטורית, וזוהי בקשתה השלישית של המבקשת להארכת מעצרו של המשיב. עם זאת, חרף מורכבות התיק, נראה כי ההליך מתקדם בקצב. לעת הנוכחית קבועים שני מועדי הוכחות לחודש ינואר, בו צפויים להיקבע מועדים נוספים. בנסיבות אלה, נראה שהנחת המבקשת כי פרשת התביעה תגיע לסיומה ופרשת ההגנה תחל במהלך תקופת ההארכה המבוקשת אינה משוללת בסיס.

8.

לצד זאת, רמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב גבוהה. למשיב מיוחסות בכתב האישום עבירות חמורות, כשהחמורה שבהן היא עבירת רצח המקימה חזקת מסוכנות סטאטוטורית. מסוכנותו של המשיב אף נלמדת מהנסיבות הקונקרטיות של המקרה. כאמור, על פי כתב האישום נטל המשיב אקדח וירה פעמיים לעבר המנוח – בפעם הראשונה ירה לעבר ירכו ובפעם השנייה ירה לעברו מטווח קרוב במטרה להמיתו. בהמשך, נהג באכזריות בכך שהשתתף עם אחיו בגרירת המנוח ולא הגיש לו סיוע רפואי.

אין בידי לקבל את טענת הסנגור כי שחרורו של כארם מחייב אף את שחרורו של המשיב, משום ששניהם הואשמו בכתב האישום בעבירת רצח. ראשית, עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 12.10.10 שדנה בתשתית הראיות לכאורה העומדת נגד כארם, וכן בהחלטת השופט ח' מלצר בערר שהגיש כארם על החלטת בית המשפט המחוזי האמורה (בש"פ 7504/10 חמודה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 7.11.10)) מעלה כי לגבי כארם התעורר ספק באשר לשאלה האם עומדות נגדו ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתו בעבירת הרצח שיוחסה לו. וכך כתב השופט מלצר בפסקה 10 להחלטתו בבש"פ 7504/10 לעיל:

"בחינת חומר החקירה הקיים בעניינו של העורר [כארם], בשים לב לאמת המידה הנ"ל, מוליכה למסקנה כי אכן קיים מכלול ראייתי הקושר את העורר [כארם], לכאורה, למעשים המקימים עילת מעצר, אך לאו דווקא בהכרח לאישום בעבירת הרצח " (ההדגשות שלי - ע.א .).

בשונה מכארם, לגבי המשיב ניתנה הסכמה של הסנגור למעצר עד תום ההליכים, וממילא לא התעוררו כל תהיות באשר לתשתית הראיות לכאורה העומדת נגד המשיב המבססת יסוד סביר להרשעתו בעבירת הרצח. נימוק נוסף התומך בהבחנה בין האחים הוא הנימוק שהעלתה המבקשת, לפיו מוצדק להבחין בין המשיב לבין כארם בשל העובדה שלמשיב מיוחס הירי במנוח, אם כי לדידי יש ליתן לנימוק זה משקל פחות. אני סבורה כי נימוקים אלה מיישבים את הקושי שהעלה הסנגור באופן המאפשר את הארכת מעצרו של המשיב, אף על פי שכארם שוחרר לחלופת מעצר.

9.

המסוכנות הנשקפת מהמשיב מתעצמת נוכח סכסוך הדמים הקיים בין המשפחות, שנראה כי טרם הושגה בו רגיעה. אני מודעת לעמדה לפיה אין הנאשמים באירוע קונקרטי יכולים להיות בגדר "בני ערובה" מקום שפעילות עבריינית מסוימת קשורה לסכסוך משפחות (בש"פ 5886/10 מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסמה, 16.8.10)), ומסכימה לכך שסכסוך בין משפחות או חמולות אינו בגדר שיקול יחיד בהחלטה בשאלת מעצר. שהרי במוקד ההכרעה עומדת לעולם סוגיית המסוכנות הקונקרטית הנשקפת מהנאשם והאפשרות להפיגה. עם זאת, לדידי, מקום בו בוצעה עבירה כה חמורה כעבירת רצח בקשר עם סכסוך משפחות "חי ובועט", ובנסיבות בהן קיים חשש ממשי להתלקחות הסכסוך ולביצוע מעשים אלימים נוספים העלולים לפגוע בשלומם של בני אדם, חייב בית המשפט לשקול עניין זה בכובד ראש בטרם יורה הוא על שחרור לחלופת מעצר (ראו החלטותיי בבש"פ 3327/10 ג'מאל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 13.5.10); בש"פ 2931/06 גבאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 23.4.06)). בענייננו, כאמור, לאור חומרת המעשים המיוחסים למשיב שלכאורה רצח בן משפחה יריבה על רקע סכסוך מתמשך, ובנסיבות בהן הסכסוך נפיץ וקיים חשש לשיבוש מהלכי משפט, אינני סבורה כי ניתן לאיין בשלב זה את המסוכנות הנשקפת מן המשיב באמצעות שחרורו לחלופת מעצר, מרוחקת ככל שתהיה מהעיר בה בוצעו המעשים.

10.

יוער כי לא נעלמו מעיני ההחלטות שהגיש הסנגור בהן שוחררו נאשמים לחלופת מעצר, או הוגש תסקיר במטרה לבחון את שחרורם, בתיקים בהם הואשמו הנאשמים בעבירות רצח. ואולם, גם לפי האמור בהחלטות הללו, ההחלטה להורות על שחרור ממעצר במסגרת בקשה להארכת מעצר תלויה בנסיבות המקרה הקונקרטי ובשאלה האם במקרה הנדון השתנתה נקודת האיזון, במובן זה שחרף המסוכנות הנובעת מהנאשם גובר המשקל שיש ליתן לזכותו לחירות. במקרה דנן, על בסיס כל האמור ובמיוחד המסוכנות הנובעת מהמשיב, הסכסוך הלוהט עדיין, החשש לשיבוש ומנגד הליכי המשפט המתקדמים, לא שוכנעתי כי הגיעה השעה לומר שמרכז הכובד עבר משיקולי מסוכנות ושיבוש מהלכי משפט לשיקולי חירותו של המשיב. עם זאת, על הצדדים לפנות לבית המשפט בבקשה לקביעת מועדים נוספים וקרובים.

הבקשה, אפוא, מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך ב-90 ימים החל מיום 3.12.11 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 10942-09-10 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.