בש"פ 7936/09 אשרף אלנבארי נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגנית הנשיא השופטת ש' וסרקרוג ) בעמ"י 2018-10-09 מיום 5.10.2009 שבמסגרתה נדחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום בקריות (כבוד השופטת א' אלון ) במ"י 1914-10-09 מיום 4.10.2009.

1.

יצויין כי עותק של הערר נשלח בפקס ללשכתי ביום 5.10.2009 בשעה 18:38 על ידי פרקליטות המדינה, ולפיכך הדיון בערר נקבע ליום 6.10.2009 בשעה 8:00.

2.

ביום 4.10.2009 ביקשה המשיבה להורות על מעצרו של העורר לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) לצורך מתן אפשרות להגיש כתב אישום. מהצהרת התובע שהוגשה לבית משפט השלום עולה כי לעורר מיוחסות עבירות של תקיפת שוטרים, הפרעה לשוטר ואיומים. על פי הצהרת התובע, ביום 3.10.2009 נצפה העורר על ידי שוטרים בנסיבות מחשידות ביער טרומפלדור בנהריה כשהוא מחזיק בידו שקית. כשהתבקש על ידי השוטרים להוציא את תכולת השקית החל להימלט מהשוטרים, הכה את אחד השוטרים באזור החזה, בעט ברגליו, השתולל וכן גידף את השוטר וכינה אותו "בן זונה" ואיים על השוטר באומרו: "אני יראה לך אני ממשפחת סבעוי תושב חורה ב"ש ותשאל במודיעין שלך על הנשקים שיש לנו..." וכן איים כי הוא "ישלח האנשים שלו עד לבית של השוטר".

3.

טענת העורר הינה כי הוא זה שהותקף קשות על ידי השוטרים ואף נגרמו לו חבלות קשות כתוצאה מכך.

4.

המשיבה הגישה לבית משפט השלום "הצהרת תובע" שלפיה בכוונתה להגיש כתב אישום נגד העורר ולשם כך ביקשה את הארכת מעצרו של העורר בארבעה ימים נוספים. בית משפט השלום נעתר לבקשת המשיבה משקבע כי המקום והדרך הראויים לבחון את טענת העורר אינם במסגרת הבקשה להארכת מעצר ולפיכך הורה על הארכת מעצרו של העורר עד ליום 6.10.2009 בשעה 12:00.

5.

העורר ערר לבית המשפט המחוזי, שלאחר עיון בתיק החקירה הגיע למסקנה כי ישנן ראיות המצביעות על הפרעה במילוי תפקידו של שוטר, לרבות איומים שאין לזלזל בתוכנם. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי תוכן השקית לא נמצא ופוזר בשטח, ויש להניח, בשלב זה, שהדבר בוצע על ידי העורר עצמו. לדבריו, יש בעדותו של העורר הודאה בדבר האיומים, הגם שאלו לוו בחרטה ובבקשת סליחה. בנסיבות אלה ולנוכח הצהרת התובע, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום ולכן דחה את הערר.

6.

בערר שהוגש לפניי חוזר העורר - באמצעות באת כוחו, עו"ד שרית גולן-שטיינברג - על טענתו כי הוא זה שהותקף על ידי השוטרים. לדבריו, שגה בית המשפט המחוזי משלא קיבל את הערר והורה על שחרורו ממעצר. העורר טוען כי קיימות תמיהות רבות בגרסאות השוטרים ולפיכך היה מקום לברר בצורה יסודית את תלונתו שלפיה הוא שהוכה על ידי השוטרים וכן לגבות הודעות מסודרות מהשוטרים עצמם ולפתוח חקירה על ידי המחלקה לחקירות שוטרים. כך למשל, טוען העורר, כי בדיון בבית משפט השלום ציין התובע המשטרתי כי הייתה הסכמה לחיפוש, ובנסיבות אלה, לא ברור מדוע היה צריך העורר להימלט. אי קיום חקירה בעניין תלונתו מהווה לטענתו פגם מהותי שהשפיע על ההחלטה האם להעמידו לדין. בנסיבות אלה, שבהן לא נגבו הודעות מסודרות מהשוטרים, לא ניתן לקבוע האם קיימות ראיות לכאורה. עוד טוענת באת כוח העורר כי דווקא החשוד עצמו נחבל במהלך האירוע, אולם חבלותיו לא תועדו והוא אף לא נלקח לקבלת טיפול רפואי.

עוד טוען העורר כי לא קיימת עילת מעצר שמצדיקה את מעצרו. לדברי עו"ד גולן-שטיינברג, העבירות המיוחסות לעורר לפי הצהרת התובע אינן מקימות כשלעצמן עילת מסוכנות, קל וחומר כאשר בוחנים את הנסיבות האישיות ואת נסיבות ביצוע העבירה. מדובר בצעיר בן שמונה עשרה שנים וחצי, ללא כל עבר פלילי. לטענת עו"ד גולן-שטיינברג, בשקית היו מצרכי מזון ותו לא. באת כוחו של העורר טוענת כי שגו בתי המשפט קמא כאשר לא בחנו אפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, וכי חובה זו קיימת גם בשלב של מעצר לפני הגשת כתב אישום.

7.

בא כוח המשיבה, עו"ד איתמר גלבפיש, טען לפניי כי בשלב זה אין מקום לנהל דיון על קיומן של ראיות לכאורה, שכן בשלב זה אין בידי הסנגוריה את חומר החקירה וכל טענותיה הן בגדר ספקולציות בלבד. עוד טען עו"ד גלבפיש כי בשלב זה של מעצר עד להגשת כתב אישום כל שעל בית המשפט להשתכנע הוא בכך שלתביעה ישנה אפשרות לבקש מעצר. זאת ועוד, עו"ד גלבפיש מסר לידי את חומר החקירה במהלך הדיון על מנת שאעיין בו לפני קבלת ההחלטה. לעניין עילת המעצר, הוסיף בא כוח המשיבה כי עילת המעצר המדוברת היא עילה של מסוכנות. עוד ציין עו"ד גלבפיש כי אתמול בערב וכן היום בבוקר הוצע לעורר להיבדק בדיקה רפואית, אולם הוא סירב לכך. תגובת הסנגורית לכך הייתה שמכיוון ששוטר הוא שהציע זאת לעורר סירובו היה מוצדק וכי ניתן היה לבדוק את העורר במרפאת שב"ס. לבסוף טען בא כוח המשיבה כי כתב האישום יוגש לבית משפט השלום בעוד כשלוש שעות ואז ייערך דיון מושכל לאורו של חומר הראיות.

8.

שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה שנמסר לי. עילת המעצר הנטענת, היא כאמור, עילת המסוכנות. בשלב זה של מעצר בטרם הגשת כתב אישום לאחר הגשת הצהרת תובע, על בית המשפט להשתכנע באפשרות לבקש מעצר (להבדיל משכנוע מלא בקיומה של עילת מעצר הנדרש בשלב של מעצר עד תום ההליכים) [ראו: דברי השופט א' רובינשטיין

בבש"פ 2992/09 ואנונו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.4.2009), סעיף י"ג להחלטה; וכן ראו החלטתה המקיפה של השופטת א' פרוקצ'יה בעניין מהותה של הצהרת תובע בשלב של מעצר בטרם הגשת כתב אישום, בש"פ 8845/04 אלטויל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.12.2005)].

9.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה, הכולל את הודעת העורר במשטרה, סבורני כי בשלב זה של ההליכים מתקיימים התנאים הנדרשים למעצרו של העורר. מחומר החקירה עולה לכאורה כי אמנם תחילה הסכים העורר לקיום החיפוש, אולם כשביקש ממנו השוטר את השקית שהייתה בידו ברח לתוך השיחים ונפל לתוך תעלה ביחד עם השוטר, ובשלב זה התפתח בין השניים מאבק והעורר אף הודה לכאורה באיומים כלפי השוטר. עוד עולה לכאורה כי פציעותיו של העורר, לפחות בחלקן, עשויות היו להיגרם דווקא מהנפילה לתעלה. נסיבות המקרה אכן מעלות קיומה של אפשרות לבקש מעצר עד תום ההליכים, כאשר ממעשיו של העורר עולה כי קיימת בו מסוכנות לכאורה, שעה שבקשה פשוטה של השוטרים לחפש בשקית שהחזיק בידו, שלכאורה הכילה תוכן תמים בלבד, הובילה לכאורה לניסיון של העורר להימלט מן השוטרים ולמאבק אלים בינו לבין השוטרים, שכלל אף איומים חמורים לכאורה.

10.

בנסיבות האמורות, סבורני כי אין מקום להתערב בהחלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי לגבי מעצרו של העורר עד להגשת כתב אישום נגדו (שיוגש ככל הנראה היום בשעות הצהרים). אשר לבחינת קיומה של חלופת מעצר, עולה לכאורה כי אפשרות זו כלל לא הועלתה לפני הערכאות דלמטה ואף לא הוצעה כל אפשרות קונקרטית כזאת לפניי וגם מטעם זה אין מקום להתערב בהחלטותיהן. יחד עם זאת, יצויין כי יהיה על בית המשפט לבחון קיומה של חלופת מעצר - ככל שתוצע כזאת - במסגרת הבקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים.

11.

נוכח כל האמור לעיל, הערר נדחה.