בש"פ 7954/14 מוסא אזברגה נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' עטר ) בעמ"ת 16539-11-14 מיום 13.11.2014 הדוחה ערר שהוגש מטעם המבקש כנגד החלטת בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת ט' אוסטפלד נאוי ) במ"ת 316-11-14 מיום 4.11.2014.

1.

נגד המבקש הוגש ביום 3.11.2014 כתב אישום בו נטען כי נהג בעודו בפסילה, ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח בתוקף. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו. בבקשה צוין כי עברו התעבורתי של המבקש כולל 113 הרשעות, ובהן הרשעה מיום 7.4.2014 בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (אליה צורפו 8 תיקים נוספים בעבירות זהות) אשר בגינה נדון המבקש ל- 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, 8 חודשי מאסר מותנים ופסילה לתקופה של 3 שנים, וכן הרשעה מיום 4.5.2014 בעבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה תקף אשר בגינה הוא נדון ל- 6 חודשי מאסר על תנאי, פסילה לתקופה של 6 חודשים וחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה בסכום של 10,000 ש"ח. עוד צוין כי למבקש עבר פלילי הכולל הרשעות, בין היתר, בעבירות של חטיפה, מעשה מגונה בכח וכליאת שווא, אשר בגינן ריצה עונשי מאסר ממושכים.

2.

ביום 3.11.2014 נדונה הבקשה להארכת מעצר בבית המשפט לתעבורה. בא כוח המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך טען כי קיימת חלופת מעצר בית אצל אחיו של המבקש אשר יש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. בדיון המשך ביום 4.11.2014 הציע המבקש את אביו ואמו כמפקחים אפשריים נוספים. בית המשפט לתעבורה דחה את בקשת המבקש לשחררו לחלופת מעצר ותיאר את עברו התעבורתי בדגש על שתי הרשעותיו האחרונות מיום 7.4.2014 ומיום 4.5.2014 בעבירות הזהות לעבירות בהן הוא מואשם עתה. בית המשפט קבע כי עבודות השירות ועונשי המאסר המותנים אשר הושתו עליו לא הרתיעו אותו מלשוב ולנהוג ללא רישיון תקף. עוד ציין כי שמע את המפקחים אשר הציע המבקש אך לאחר שעיין בגיליון ההרשעות התעבורתי של המבקש וכן בגיליון הרשעותיו הפלילי שוכנע כי אין ליתן אמון במבקש וכי אין במפקחים שהוצעו על-ידו כדי לאיין את המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. על כן, הורה בית המשפט לתעבורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו.

3.

על החלטת בית המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי. בדחותו את הערר קבע גם בית המשפט המחוזי כי המבקש שב ומבצע את אותן העבירות וכי ריצוי מאסר בעבודות שירות וכן עונשי מאסר מותנים אינם מרתיעים אותו ומכאן מסוכנותו. עוד נקבע כי עברו הפלילי של המבקש ועברו התעבורתי מצביעים על כך שאין ליתן בו אמון. כמו כן ציין בית המשפט קמא כי מדברי המפקחים שהציע המבקש בפני בית המשפט לתעבורה עולה כי הם אינם מעורבים בחייו. כך לדוגמה הם לא היו מודעים לעובדה שהעורר ביצע עבודות שירות בעבר. לכן, אימץ בית המשפט המחוזי את החלטת בית המשפט לתעבורה לפיה המפקחים שהוצעו אינם מאיינים את המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המבקש. בשולי הדברים, הוסיף בית המשפט המחוזי כי אין למצוא שגגה בהחלטת בית המשפט לתעבורה שלא הורה על הכנת תסקיר בעניינו של המבקש, משום שבקשה לקבלת תסקיר מעצר לא עלתה כלל בפניו.

4.

מכאן בקשת רשות הערר שבפניי.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי החלטת בית משפט לתעבורה לפיה אין מקום לשחררו לחלופת מעצר בית היא סבירה. לטענתו, השיקול המרכזי הנדרש להכרעה בשאלת חלופת מעצר הוא המסוכנות הנשקפת ממנו ולא חומרת העבירה שבה הואשם וכן הוא מלין על כך שבית המשפט לתעבורה כלל לא הפנה אותו לקבלת תסקיר מעצר. המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט לתעבורה אף לא חקר את המפקחים אותם הציע, אשר לשיטתו מאיינים את המסוכנות הנשקפת ממנו והסתמך לצורך הערכת מסוכנותו אך ורק על עברו התעבורתי והפלילי. המבקש טוען עוד כי הערכאות קמא לא ציינו את המועדים אשר בהם התבצעו העבירות שבהן הורשע ולבסוף הוא טוען כי המפקחים שאותם הציע, בצירוף איזוק אלקטרוני, הפקדת ערבויות וחתימה על ערבויות עצמיות וערבויות צד ג', מאיינים את המסוכנות הנשקפת ממנו ועל כן, הוא מבקש כי בית משפט זה יורה על שחרורו לחלופת מעצר.

5.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי רשות ערר ב"גלגול שלישי" על החלטה בענייני מעצר וחלופת מעצר תינתן במקרים חריגים בלבד. בבואו לבחון האם ליתן רשות ערר, על בית המשפט לשקול האם הבקשה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש וכן האם ההחלטה מושא הבקשה פוגעת פגיעה מוחשית ובלתי מוצדקת בזכויותיו (ראו והשוו: בש"פ 6929/12 בן דוד נ' מדינת ישראל , פס' 6 (27.9.2012)). עיון בבקשה דנן מלמד כי היא אינה עומדת בתנאים הנדרשים למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. למעלה מן הצורך יצוין כי גם לגופו של עניין אין מקום להיעתר לבקשה. המבקש טוען כי הערכאות קמא הסתמכו על עברו הפלילי והתעבורתי בלבד כדי לאמוד את המסוכנות הנשקפת ממנו, בעוד שהשיקול הצריך להכרעה הוא יכולתה של חלופת המעצר המוצעת לאיין את המסוכנות האמורה. טענה זו אין בה ממש. הערכאות קמא סקרו את גיליון ההרשעות התעבורתי המכביד עד מאוד של המבקש, בדגש על שתי ההרשעות מן הזמן האחרון ממש בעבירות הזהות לאלה שהן נושא כתב האישום הנוכחי, וכן את גיליון ההרשעות הפלילי שלו, על מנת להמחיש כי מאסר על תנאי ואפילו עונש מאסר בעבודות שירות שהושתו עליו לאחרונה, לא הצליחו להרתיעו מלעבור לכאורה עבירות תעבורה נוספות. מכאן הסיקו הערכאות קמא כי נשקפת מהמבקש מסוכנות גבוהה וכן העריכו כי החלופות המוצעות אינן מאיינות את מסוכנותו זו. אשר לטענה כי היה על הערכאות קמא לציין את המועדים בהם עבר המבקש את העבירות בהן הורשע, יש לזכור כי מדובר בלא פחות מ- 113 הרשעות בעבירות תעבורה, ובנסיבות אלה אין למצוא שגגה בכך שהערכאות קמא לא סקרו את כל המועדים בהן נעברו העבירות האמורות. התייחסותן אל מכלול הרשעותיו הקודמות ובפרט אל שתי הרשעותיו האחרונות, בהחלט מספיקה בנסיבות אלה כדי לעמוד על המסוכנות הנשקפת ממנו בתחום זה. אשר לטענה כי היה על בית המשפט לתעבורה להורות על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של המבקש, טענה זו אף היא דינה להידחות, הן משום שאין חובה בדין להורות על קבלת תסקיר מעצר בנסיבות האמורות (ראו והשוו : בש"פ 2755/11 סטניסלב נ' מדינת ישראל (17.4.2011)) והן משום שבקשה כזו כלל לא הועלתה בפני בית המשפט לתעבורה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.