בש"פ 7963/10 רוברט אטדגי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בב"ש 45349-08-10 שניתנה ביום 27.10.2010 על ידי השופט ד' מגד ולפיה העורר ימצא במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

העובדות על פי כתב האישום

1.

ביום 25.8.2010 הוגש כנגד העורר וארבעה אחרים כתב אישום המייחס לעורר את ביצוע העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע [לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) (בשתי פעמים)]; שוד בנסיבות מחמירות [לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין] (בשתי פעמים); ושיבוש הליכי משפט [לפי סעיף 244 לחוק העונשין].

על פי הנטען באישום הראשון שבכתב האישום, הנאשמים יחד עם אדם נוסף (להלן: יצחק ) קשרו קשר לשדוד את מנהלת החשבונות של אחד מסניפי "ניו פארם" באילת. במסגרת הקשר, אחד הנאשמים שעבד כקצין ביטחון ראשי של אותו הסניף מסר לעורר מידע שהיה ברשותו במסגרת תפקידו אודות ימי הפקדת כספי הסניף על ידי מנהלת החשבונות בבנק, מסלול נסיעתה לבנק וזהות ומיקום הבנק בו מופקדים הכספים.

לגבי העורר נטען כי במסגרת הקשר ולשם קידומו, ביום 4.7.2010 הצטיידו יצחק והוא באקדח הנחזה להיות אקדח אמיתי שנמסר להם על ידי אחד הנאשמים האחרים ובקטנוע. לאחר מכן, עלו על הקטנוע כאשר העורר רכוב מאחור וחובש קסדה לראשו. אז התחקו אחר מסלול נסיעתה של מנהלת החשבונות והמתינו לה. סמוך לשעה 11:00 הבחינו בה יוצאת מן הרכב בו נסעה כשהיא נושאת את התיק המחיל את כספי ההפקדה וצועדת לעבר הבנק. בשלב זה, העורר ירד מהקטנוע כשהוא חבוש בקסדה ונושא את האקדח, ניגש למנהלת החשבונות ואיים עליה באומרו: "תביאי את התיק או שאני יורה בך". העורר חזר על איום זה מספר פעמים וניסה למשוך את התיק בכוח. לאחר שמנהלת החשבונות לא מסרה את התיק לעורר הוא הצמיד את האקדח לגופה של מנהלת החשבונות ואיים עליה שוב. אז מסרה מנהלת החשבונות את התיק לעורר ובו סכומי ההפקדה. העורר נמלט למקום בו המתין לו יצחק עם הקטנוע והשניים נסעו לאזור התעשייה באילת, החנו את הקטנוע ולקחו מונית לביתו של יצחק כשהשלל בידיהם. בביתו של יצחק, ספרו את הכסף והתחלקו בו שווה בשווה. לאחר מכן השליכו את התיק וההמחאות שהיו בו בפח אשפה שליד הבית והחליפו את פרטי לבושם.

על פי הנטען במסגרת האישום השני שבכתב האישום, הנאשמים קשרו קשר לשדוד אדם (להלן: המתלונן ), אשר לעורר ולנאשם נוסף הייתה הכרות קודמת איתו כ"חבריו הטובים". נטען כי במסגרת הקשר מסר אחד הנאשמים לעורר מידע שהיה ברשותו אודות סכום כסף בסך של 200 אלף ש"ח שהחזיק המתלונן בביתו ועל כך שלמתלונן עסק של מועדון קריוקי שאינו פעיל.

מספר ימים לפני ביצוע השוד נפגשו הנאשמים באילת ותכננו את ביצוע השוד. מאחר שמועדון הקריוקי היה סגור דחו את מועד ביצוע השוד. בפגישה זו מסרו העורר ונאשם נוסף את המידע אודות המתלונן לנאשם אחר וליצחק על מנת שיבצעו את השוד.

ביום 23.7.2010 נפגשו העורר ושני נאשמים אחרים וקבעו כי אחד הנאשמים, שאינו בעל הכרות מוקדמת עם המתלונן, ויצחק יבצעו את השוד. במועד זה העביר אחד הנאשמים את האקדח לנאשם שנקבע כי הוא יבצע את השוד.

לאחר ביצוע מספר הכנות נוספות, נכנסו יצחק ואחד הנאשמים למועדון הקריוקי מצוידים בסכין, אקדח ואיזולירבנד, כשהם מכסים את פניהם וכאשר יצחק נושא סכין שלא כדין. במהלך השוד איימו הנאשמים מספר פעמים על המתלונן ועל חברתו ששהתה שם, כמו כן כפתו השניים את המתלונן. בסופו של דבר, הצליחה חברתו של המתלונן לברוח מן המקום והם החלו לרדוף אחריה, אז הצליח המתלונן להימלט לתחנת משטרה הקרובה והנאשם הנוסף ויצחק נמלטו מן המקום.

ההליכים המשפטיים עד כה

2.

בד בבד להגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו מיום 20.9.2010 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה להרשעתו של העורר וכי קיימת עילת מעצר סטאטוטורית נוכח העבירות המיוחסות לו. לאחר מכן, טענו הצדדים לגבי שחרורו של העורר לחלופת מעצר. העורר הציע כי ישוחרר לחלופת מעצר בית מלא בבית הוריו שבעכו וכי הוריו ישמשו מפקחים. אמו של העורר, אשר התייצבה לדיון, נחקרה. בסיום הדיון, קבע בית המשפט המחוזי כי נוכח המסוכנות הנשקפת מן העורר, המוצאת את ביטויה בעבירות המיוחסות לו ובעברו הפלילי, אין הוא ראוי לאמון שיאפשר את שחרורו לחלופת מעצר.

3.

על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית משפט זה (בש"פ 6932/10) ובהחלטתה מיום 5.10.2010 הורתה השופטת א' חיות כי שירות המבחן יבחן את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית הוריו בעכו ואת התאמת ההורים לשמש כמפקחים, וכי לאחר הכנת תסקיר זה ישוב בית המשפט המחוזי ויבחן את עניינו של העורר. במסגרת ההחלטה ציינה השופטת חיות כי נוכח גילו הצעיר של העורר, היא סבורה כי אין לשלול מראש כל אפשרות של חלופה.

4.

מתסקיר שירות המבחן שהוגש עולה כי התרשמות שירות המבחן הייתה כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות על ידי העורר. יחד עם זאת, ועל אף עברו הפלילי של העורר וחוסר הבהירות לגבי שאלת שימושו בסמים, המלצת שירות המבחן הייתה כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר בבית הוריו בעכו בפיקוח האם בתנאים מגבילים לרבות איזוק אלקטרוני. כן הומלץ להטיל על העורר פיקוח מעצר בשירות המבחן, במסגרתו יערכו לו בדיקות שתן אשר בהתאם לתוצאותיהן הוא ישולב במסגרת טיפולית בשירות המבחן. המלצתו זו של שירות המבחן נשענה על התרשמותו החיובית מחלופת המעצר המוצעת, כאשר לגבי האם קבע שירות המבחן כי היא מבינה את האחריות המוטלת עליה כמפקחת, כי היא תשקיע מאמצים רבים בפיקוח על העורר וכי היא מהווה דמות סמכותית ומציבת גבולות עבורו.

5.

בהחלטתו מיום 27.10.2010 עמד בית המשפט המחוזי על עברו הפלילי של העורר, על חומרת העבירות המיוחסות לו ועל העולה מתסקיר שירות המבחן. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי המלצות שירות המבחן לא היו חד משמעיות וכי בכל מקרה התנהלות העורר בעבר מלמדת כי הוא אינו ראוי לאמון. לפיכך, הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

6.

מכאן הערר שלפניי.

נימוקי הערר

7.

העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד ליאור כהנא - טוען כי החלטת בית משפט זה בבש"פ 6932/10 הייתה צריכה לשמש נקודת מוצא להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.10.2010. לטענת העורר, מההחלטה בערר עולה כי היה על בית המשפט המחוזי לייחס "משקל יתר" לגילו הצעיר של העורר ולאפשרות לשקמו. לפיכך, טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי כשהתעלם מגילו הצעיר ומן העובדה כי העבירות בהן הורשע בוצעו כשהיה קטין כשלוש וחצי שנים לפני האירוע נושא הערר.

עוד נטען על ידי העורר כי טעה בית המשפט המחוזי כשהתעלם מן העובדה שמעשי השוד בוצעו באמצעות אקדח צעצוע. לטענת העורר, בחירה זו מלמדת כי לא ביקש לגרום לסיכון אמיתי של חיי אדם. כן נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מן העובדה כי העורר לא השתתף בפועל במעשה השוד נושא האישום השני וכי לא מיוחסת לו הפעלת אלימות של ממש.

העורר מוסיף ומשיג על קביעת בית המשפט המחוזי לפיה הוא אינו ראוי לאמון, ומוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו כי המלצות שירות המבחן לא היו חד-משמעיות. לבסוף, משיג העורר על החלטת בית המשפט המחוזי שניתנה אף על פי שלא נמצא כל פגם בחלופה שהוצעה.

תשובת המשיבה

8.

המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד עדי שגב - עומדת אף היא על החלטת בית משפט זה בבש"פ 6932/10, וטוענת כי זו הורתה על הגשת תסקיר מבחן בעניינו של העורר ותו לא, וכי לא היה בה כל כבילה של שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי או הוראה כי עליו לשחרר את העורר לחלופת מעצר ויהי מה.

המשיבה טוענת כי מתסקיר שירות המבחן עולה תמונה מדאיגה באשר למסוכנות העורר: קושי בהצבת גבולות פנימיים וקושי בעמידה בגבולות חיצוניים. בנוסף, טוענת המשיבה כי את קביעותו באשר למסוכנות העורר ביסס שירות המבחן על דפוסי אישיותו האמורים של העורר, ולא רק על עברו הפלילי ואופי העבירות המיוחסות לו במסגרת כתב האישום. בנוסף, מציינת המשיבה כי על מסוכנות העורר ניתן ללמוד מביצוע לכאורה של העבירות המיוחסות לו בעוד תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי בן 10 חודשים בר-הפעלה.

המשיבה מוסיפה ועומדת על כך כי המלצת שירות המבחן אינה מחייבת, וכי שיקול הדעת בכל מקרה מסור לבית המשפט. בנסיבות העניין, נוכח מסוכנותו של העורר, אין לטענתה מקום לשחררו לחלופת מעצר.

עוד אציין כי במהלך הדיון הגישה באת כוחה המשיבה, ברוב הגינותה, את ההחלטות שניתנו בעניינם של הנאשמים 3 ו-4 במסגרת כתב האישום אשר שוחררו לחלופת מעצר ועמדה על ההבדל בינם לבין העורר: בעבר הפלילי וכן בחלקם במעשי השוד המיוחסים.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בהודעת הערר על צרופותיה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים במהלך הדיון שהתקיים לפניי, סבורני כי דין הערר להתקבל, כאמור בפסקה 10 להלן.

העורר אינו משיג בפניי על קביעתו של בית המשפט המחוזי באשר למסוכנותו אלא טוען כי ניתן לאיין מסוכנות זו באמצעות חלופת המעצר שהוצעה. אכן, אף במקום בו מוצא בית המשפט כי קיימת עילת מעצר וכי נשקפת מסוכנות מנאשם, עליו לבחון האם לא ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעי מידתי יותר מאשר מעצרו של נאשם מאחורי סורג ובריח [ראו: סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996; וכן ראו למשל בש"פ 4080/90 לוי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 10.6.2009), פסקה 6 להחלטתה של השופטת ע' ארבל ; בש"פ 3094/10 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 24.6.2010), פסקה 14 להחלטתו של השופט ע' פוגלמן ].

בנסיבות המקרה שלפניי, איני שותף לעמדתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין בחלופה המוצעת כדי לאיין את מסוכנות העורר. אכן, אין מחלוקת כי מן העורר נשקפת מסוכנות מסוימת: העורר ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בעוד עונש מאסר על תנאי בר הפעלה תלוי ועומד נגדו; לעורר עבר פלילי על אף גילו הצעיר; ונסיבות ביצוע המעשים המיוחסים לו מלמדות הן כשלעצמן על מסוכנות. בנוסף, מתסקיר שירות המבחן עולה כי לעורר קיים קושי בהצבת גבולות ובעמידה בגבולות המוצבים לו. יחד עם זאת, המלצת שירות המבחן היא לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה בבית הוריו, בתנאי מעצר בית מלא, בפיקוח אמו ובתנאי איזוק אלקטרוני. המלצה זו ניתנה למרות התרשמותו של שירות המבחן באשר לעורר, ונוכח התרשמותו החיובית מן החלופה שהוצעה ומיכולתה של האם לשמש כמפקחת אפקטיבית. אכן, אין בית המשפט מחויב לאמץ את המלצת שירות המבחן, ושיקול הדעת בעניין נתון בידיו. יחד עם זאת, אני סבור כי בנסיבות העניין אין מקום לסטות מהמלצה זו. בנוסף, יש בתנאים המגבילים הנוספים שיושתו על העורר כדי להציב לו קווי גבול נוספים, שאף בהם יש כדי להפחית את מסוכנותו. בשלב זה, איני מוצא כי אין לתת אמון בעורר באופן השולל שחרורו לחלופת המעצר המוצעת.

10.

לפיכך, אני מקבל את הערר ומורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו ברחוב האשל 5/18 בעכו. מעצר הבית יכלול פיקוח מתמיד של אמו של העורר, גברת אורלי אתדגי כך שזו תמצא עם העורר בכל עת, וכן איזוק אלקטרוני. בנוסף, התנאים המפורטים להלן ימולאו בטרם ישוחרר העורר לחלופת מעצר:

(א)

על העורר לדאוג לקיומו של קו טלפון נייח "נקי" בבית הוריו לצורך פיקוח באמצעות איזוק אלקטרוני, ולהמציא את האישורים הדרושים לכך שהקו זמין לפיקוח כאמור.

(ב)

להבטחת עמידתו בתנאי השחרור, העורר יפקיד התחייבות עצמית על סך של 50,000 ש"ח וכן סך במזומן של 20,000 ש"ח במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

(ג)

להבטחת תנאי המעצר, המפקחת, גברת אורלי אתדגי, תפקיד התחייבות עצמית בסך של 30,000 ש"ח וכן ערבות בסך של 15,000 ש"ח במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

(ד)

מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד העורר, והעורר יפקיד את דרכונו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ככל שיש בידו דרכון).

(ה)

על העורר נאסר לקיים כל קשר ישיר או עקיף עם הנאשמים במסגרת כתב האישום או עם המתלוננים.

(ו)

פיקוח מעצר של שירות המבחן למשך שישה חודשים.

משטרת ישראל תהיה רשאית להיכנס לבית הוריו של העורר בכל עת על מנת לבחון את עמידתו בתנאי החלופה המפורטים לעיל. העורר יורשה לצאת מבית הוריו רק על פי דרישות שירות המבחן ולדיונים בעניינו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, והכל בליווי אמו.