בש"פ 9132/10 בן סעדון פיליפ נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע במ"ת

45349-08-10 מימים 20.9.2010 ו-23.11.2010, (כב' השופט ד' מגד ), לפיהן נעצר העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.

נגד העורר ושלושה נאשמים אחרים הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים. באישום השני מואשם העורר בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות ושיבוש הליכי משפט, ובאישום השלישי בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לשוד בנסיבות מחמירות. על פי האמור באישום השני, נודע לעורר ולנאשמים נוספים שהמתלונן מחזיק בביתו 200,000 ₪. על רקע זה, בשעה 4 לפנות בוקר, נכנסו העורר ונאשם נוסף למועדון קריוקי שבבעלות המתלונן, כשהם רעולי פנים וכשבידו של העורר אקדח הנחזה להיות אמיתי. העורר איים על המתלונן כי ירוקן את תוכן כיסיו והוסיף: "בלי משחקים. תעשה טעות – תקבל כדור בראש". בדרך זו נשדד סכום של 8,000 ₪ ו-900 דולר אמריקאי במזומן. על פי האישום השלישי, הצטיידו העורר ושני אחרים באקדח הנחזה להיות אמיתי, והמתינו ברכב להגעתה של המתלוננת כדי לשדוד אותה. מעשה השוד לא התבצע לאחר שעוכבו על ידי משטרת ישראל.

החלטתו של בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של העורר נשענה על תסקירי מעצר אודותיו. אמנם, בתסקיר האחרון הומלץ לשחרר את העורר להוסטל לטיפול וגמילה מסמים, אך בית המשפט המחוזי שם דגש על כך שמספר חודשים לפני כן דחה העורר את האפשרות להשתלב במקום. על רקע זה נקבע כי רצונו להשתלב בהוסטל בעת הנוכחית נובע אך ורק מרצונו להשתחרר מהמעצר, ואין שום סיבה להעניק בו אמון.

2.

על מנת להכריע בערר, יש להתמקד בטענה אחת שהועלתה על ידי הסנגוריה. הודגש, כי אין כל הצדקה שהעורר ישהה במעצר עד לתום ההליכים, בעוד יתר הנאשמים בפרשה שוחררו. זרקור ההשוואה כוון לעבר נאשם 2 בכתב האישום – רוברט אטדגי (ראו החלטתי מיום 20.12.2010). כתב האישום מכיל כאמור שלושה אישומים. חלקו של נאשם 2 באישום השני המתאר את מעשה השוד במועדון שהובא לעיל, אינו בביצועו אלא בתיכנונו, על רקע היכרותו עם המתלונן. לעומת זאת, העורר לא נטל חלק באישום הראשון. על פי הנטען, נאשם 2 יחד עם נאשמים נוספים ביצע שוד בשיטת הפעולה שאפיינה את האישום השני. במהלך השוד נשוא האישום הראשון, נגנב על פי הנטען תיק שהכיל כסף מזומן בסך 70,000 ₪ ו-400 דולר אמריקאי. האישום השלישי, שהינו נסיון השוד שתואר לעיל, בוצע על פי הנטען על ידי העורר ואחר, אך ללא קשר לנאשם 2. ה"מאזן" הוא, על פי האמור בכתב האישום ומבוסס בראיות לכאורה, כי חלקו של העורר דומה לחלקו של נאשם 2.

נקודת השוואה נוספת שהועלתה היא, שהגם והעורר בעל עבר פלילי, תלוי ועומד נגד נאשם 2 מאסר על תנאי בר הפעלה אם יורשע לתקופה של עשרה חודשים.

תחילה, נעצר נאשם 2 עד לסיום ההליכים מכח החלטת בית המשפט המחוזי, אך שוחרר בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט זה (בש"פ 7963/10, מיום 3.11.2010, כב' השופט י' דנציגר ). בהחלטה זו ניתן משקל להמלצת שירות המבחן לשחרור העורר, בין היתר בתנאי מעצר בית מלא בפיקוחה של אימו תוך שימוש באיזוק אלקטרוני.

3.

דעתי היא כי אין זה צודק שהעורר ישהה במעצר עד לתום ההליכים בניגוד למצבו של נאשם 2 והנאשמים הנוספים ששוחררו על ידי בית המשפט המחוזי. נסיבות המקרה עשויות להצדיק את המשך מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים – לו היה לבד במערכה - אך לא בעוצמה שבכוחה לגבור על טענת ההפליה, שאף היא מהווה שיקול בבקשה מעין זו.

4.

הערר מתקבל באופן הבא. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת לקבוע מנגנון תנאי שחרור ראוי. בית המשפט יישמע טיעונים וייקבע תנאי שחרור אשר יתרמו ליעילות החלופה.