בש"פ 8048/13 קמיל ג'ודה נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' פרסקי ) במ"ת 55664-10-13 מיום 19.11.2013, במסגרתו הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) .

העובדות לפי כתב האישום

1.

בשנת 2013, ייבא העורר מספר פעמים פחם ממצרים באמצעות אנשי קשר מקומיים, כאשר הועברו אליו משטחים עם שקי פחם על גבי משאית דרך מסוף ניצנה שבדרום הארץ. העורר פעל מול רשויות המכס ומול סוכן המכס הפרטי שלו, ויקו איפרגן (להלן: ויקו ), כשהוא מזדהה כבנו ואף מסר לויקו עותק מתעודת הזהות של בנו, וזאת כיוון שהיה מצוי בחובות וחשבונות הבנק שלו היו מוגבלים.

לפני סוף חודש ספטמבר 2013 קשר העורר עם אחרים שזהותם אינה ידועה לייבא סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של כ- 300 ק"ג לישראל, כשהסם יוסתר במשלוח פחם שיזמין. לשם קידום הקשר, תיאם העורר עם אחרים במצרים שישלחו לו אישורים על הזמנת שני משלוחי פחם על גבי שתי משאיות, על מנת שיוכל לבקש אישור מרשויות המכס על העברת שני המטענים לקראת סוף חודש ספטמבר 2013, זאת, על אף שידע שמיועד לו רק מטען אחד בתקופה זו. את האישורים הללו העביר העורר לויקו כדי שיגישם לרשויות המכס לצורך קבלת האישורים המתאימים.

סמוך יום 21.9.2013, היה אמור להגיע משלוח פחם אחר ממצרים דרך מסוף ניצנה המיועד לנעים חרופה (להלן: חרופה ), המתגורר בבית ג'אלא. חרופה לא הצליח להשיג במועד אישור מתאים לייבוא הפחם. אחד מקושרי הקשר מהצד המצרי יצרו קשר עם חרופה ועם שותפו אחמד אלקרעאין (להלן: אחמד ) והציעו לו כי המטען המיועד לו יועבר תחת שמו של העורר במסגרת האישור העודף שקיבל למטען פחם. בתמורה, הוצע לחרופה ולאחמד שהעורר ישתמש באישור עתידי שיקבל הראשון כדי להעביר משלוח פחם אחר על שמו. חרופה ואחמד הסכימו להצעה ויצרו קשר עם העורר כדי לבחון האם היא מקובלת גם עליו והעורר הסכים במטרה לקדם את הקשר לייבוא הסם המסוכן ארצה.

ביום 29.9.2013, עברו שני מטעני הפחם על שמו של העורר ושוחררו לאחר שנמצאו תקינים. אחד מהמטענים הועבר לעורר והשני לחרופה כפי שתואם מראש. חרופה השיג אישור נוסף לייבוא מטען פחם, כפי שסוכם, וביום 2.10.2013 הגיע משלוח פחם נוסף על שמו על אף שהיה מיועד בפועל לעורר ואשר הכיל בתוכו את הסם המסוכן כמתואר. הסמים הוסתרו בתוך שקיות ניילון עטופות בנייר פחם בתוך שקים שהכילו פחמים, כאשר נארזו 299 חבילות כאשר כל אחת מכילה 10 אריזות פלסטיק.

אשר על כן הואשם העורר בעבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); בעבירה של ניסיון לייבוא סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 בצירוף סעיף 25 לחוק ובעבירה של התחזות לאדם אחר בכוונה להונות לפי סעיף 441 לחוק.

2.

במסגרת אישום נוסף, נטען כי ביום 23.10.2013 ליווה את העורר שוטר לבדיקה רפואית במסגרת חקירתו, וכאשר העורר ביקש להתפנות בשירותים ביקש ממנו השוטר להתאפק עד לבדיקת הרופא. בתגובה, קילל העורר את השוטר ואיים עליו כשאמר לו "אני עוד אכניס לכם אותו עמוק, אל תדאגו" וכן "אני עוד אצחק אחרון וחכה אני אכניס לך את הזין עמוק".

אשר על כן הואשם העורר בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק ובעבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 28 לחוק.

הליכי המעצר

3.

בבד בבד עם הגשת כתב אישום כנגד העורר עתרה המשיבה לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים בטענה שקיימות נגדו ראיות לכאורה ובשל היעדרה של חלופת מעצר שתאיין את מסוכנותו. בא כוח העורר חלק על קיומן של ראיות המבססות סיכוי להרשעתו.

החלטתו של בית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי קבע כי מחומר הראיות שהונח לפניו עולה שעל אף שמדובר בראיות נסיבתיות הרי שקיים סיכוי סביר להרשעת העורר על בסיסן ולכן יש לעצרו עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט סקר את הראיות הקיימות בעניינו של העורר. תחילה, התייחס בית המשפט להתנהלותו של העורר במסגרת החקירה והדגיש את העובדה שלא התייצב אליה עד לאחר שמעורבים אחרים נעצרו תוך שניצל את הזמן כדי להתייעץ ולקבל מידע רלבנטי. בית המשפט הוסיף כי במהלך העימות בין העורר לבין ויקו קילל העורר את ויקו ואף ניסה להכותו, וכן כי במסגרת חקירתו איים על איש משטרה והוא אף מואשם בשל כך. עוד ציין בית המשפט כי החל מחקירתו האחרונה שומר העורר על זכות השתיקה, וזאת לאחר ששותפו לעסקים, סלאמה עדיסיאן (להלן: סלאמה ) נעצר ונחקר ובין השניים נערך עימות בו ניסה העורר להעביר לסלאמה מסרים.

5.

לגופו של עניין, הדגיש בית המשפט את הקושי בגרסתו של העורר לפיה הייתה על שמו רק הזמנה אחת של 18 טון פחם ולא הזמנה בהיקף של 36 טון, וזאת בניגוד לגרסאותיהם של חרופה, אחמד וויקו. קושי זה מתחדד לאור הודעתו של הנהג שאוקת שמסר כי ביום 29.9.2013 הועבר משלוח פחם אחד לרהט ומשלוח אחד לבית לחם, וכן לאור הודעת מדובב מטעם המשיבה אשר מסר כי העורר ציין לפניו שהמשלוח מיום 2.10.2013 היה מיועד לו. בית המשפט הוסיף כי גרסתו הראשונה של העורר בדבר החלפת המטענים מעוררת קושי, שכן לטענתו האישור המורחב לייבוא שקיבל נבע מטעות של ויקו וכי האחרון הציע לו לבצע את החלפת המטענים כדי לפצות על המס הכפול שהיה צפוי לשלם. בית המשפט ציין כי אם גרסה זו נכונה, ומהות החלפת המטענים היא בטעות של ויקו, מדוע לא דרש העורר מויקו פיצוי על הנזק שגרם לו ותחת זאת המשיך לבצע עשרות שיחות עם גורמים אותם הוא כלל לא מכיר בדמות חרופה ואחמד?

6.

בית המשפט המחוזי סקר גם את הסתירה בין גרסתו של העורר לבין גרסת סלאמה. לטענת סלאמה, השניים ייבאו פחם בשלוש הזדמנויות כאשר בשתיים הראשונות מדובר היה בהיקף של 36 טון ובפעם השלישית, ביום 29.9.2013, לא זכר באיזה היקף מדובר. לעומתו, טען העורר כי ייבאו במשלוח הראשון 19 טון, בשני 17 טון וכך גם במשלוח השלישי. סתירה נוספת עליה עמד בית המשפט היא בכך שסלאמה מסר שהעורר דיווח לו, בעת שהותו של הראשון בסעודיה, כי יש בעיה עם שחרור מטען הפחמים מהמכס, וזאת לאחר שחרור המטען מיום 29.9.2013. בית המשפט ציין גם את גרסתו של ויקו לפיה העורר התקשר אליו ביום 2.10.2013 ושאל אותו האם המשלוח של חרופה הגיע וכי באותו ערב כולם כבר ידעו שנתפסו במטען סמים. בית המשפט העלה את התהייה לפיה אם המשלוח אינו קשור לעורר וויקו אינו עמיל המכס של חרופה מדוע העורר היה צריך לפנות לויקו בעניין זה? בית המשפט הזכיר גם את גרסתו של נהגו של העורר שמסר כי האחרון הפעיל לחץ רב על ויקו בקשר למטען וכן את מחקרי התקשורת שנערכו, לפיהם העורר היה בקשר אינטנסיבי עם חרופה על אף שהעורר טען שכלל לא היה בקשר עם "הבחור מירושלים". בית המשפט זקף לחובתו של העורר גם את העובדה שפתח את עסקו תוך התחזות לבנו, באופן שמעיד במידת מה על מהימנותו.

7.

בית המשפט הפנה גם להאזנת סתר שנערכה לחרופה ולאחמד לפיה חרופה מאשים לכאורה את אחמד בהברחת סמים בהיקף של 300 ק"ג מאחורי גבו. השניים טענו כי מדובר היה בשיחה שנעשתה בבדיחות הדעת לאחר שכבר היה ידוע על גילוי הסמים במטען בהיקף המדובר. בית המשפט קיבל טענה זו וקבע כי אכן דבר הימצאות הסמים היה ידוע כבר ביום הגעת המשלוח, ולכן הפרט אודות היקף הסמים אינו פרט מוכמן שהיה ידוע, לכאורה, רק לחרופה ולאחמד. לאור כל האמור לעיל, קבע בית המשפט כי קיימות די ראיות לכאורה לצורך מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו וכי לנוכח התנהלותו בחקירה וניסיונו להשפיע על עדים, וכן לאור עילות המעצר המהותיות והמסוכנות הגלומה במעשיו, אין מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו.

תמצית נימוקי הערר

8.

במסגרת הערר מלין העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד אבי חימי – על כך שבית המשפט המחוזי לא התייחס בהחלטתו לראיות רבות אליהן הפנה העורר, אשר לטענתו מצביעות ברמת סבירות גבוהה למדי על כך שהסמים היו מיועדים לאחמד ולחרופה ולא אליו. העורר מפנה בהקשר זה להצהרת תובע מטעם המשיבה בעניינו של אחמד לפיה קיימות די ראיות להגשת כתב אישום נגדו בגין קשירת קשר לפשע וייבוא סם מסוכן ובעקבותיה אף נעצר אחמד עד לתום ההליכים נגדו. הצהרת תובע זו באה, לטענתו, על רקע מספר ראיות נסיבתיות המבססות סיכוי סביר להרשעת אחמד וחרופה.

9.

ראשית, מפנה העורר להודעתו של ג'ורג' חנדל (להלן: ג'ורג' ), עמיל מכס מבית לחם שמסר בהודעתו כי חרופה ביקש ממנו לטפל בייבוא 17 טון פחם באמצעות עמיל מכס ממסוף ניצנה בשם דני בוכריס (להלן: בוכריס ) ואף מסר שמשלוח זה הוזמן על ידי חרופה ביום 21.9.2013. העורר מפנה לכך שבוכריס מסר שעד לאותו מועד עבדו חרופה ואחמד מול ויקו, והחלפתו לצורך המשלוח מושא כתב האישום מעלה תמיהות. העורר מפנה גם לכך שג'ורג' מסר כי אחמד שילם עבור הטיפול במשלוח וביקש שהקבלה תצא על שם חרופה וכי אחמד ביקש ממנו לנסות לשחרר את המשלוח "בין החגים", באופן שמעלה חשד נגד אחמד גם כן. עוד מוסיף העורר כי בטרם הגיע המשלוח למסוף ניצנה, ביום 30.9.2013, ביקש חרופה מג'ורג' לדעת מה מצבה של הסחורה בשל שמועה שיש "בעיה" כלשהי עם הסחורה. העורר מפנה גם לגרסתו של הנהג יוסף שווקאת (להלן: יוסף ), לפיה חרופה התקשר אליו בקשר למשלוח מיום 2.10.2013 וביקש שיבצע עבורו הובלה, ואכן נמצא כי הטלפון ממנו התקשרו ליוסף הוא של חרופה.

10.

העורר מפנה גם להודעתו של ויקו לפיה חרופה התקשר אליו פעמים רבות אודות המשלוח מיום 2.10.2013 וכי ויקו ציין בפניו שעליו לפנות לעמיל המכס שמטפל בו. העורר טוען גם כי בית המשפט אמנם התייחס להאזנות סתר שנערכו, אך נמנע מלדון באותן האזנות שמגבשות חשד משמעותי כלפי אחמד וחרופה. לטענתו, מהאזנות הסתר עולה כי מששמע אחמד מויקו שיש חשד להימצאות סמים במשלוח החל ללחוץ על העורר לקחת את הסחורה. עוד מפנה העורר לשיחות שערך אחמד עם גורמים מצריים, בהם היה מדובר על לחץ בצד המצרי לאור בעיות עם הסחורה ועל "מסיבה" שנערכה לאור כך, וכן על יבוא פלטות "מהעץ הלבן הנקי" כאשר עולה חשד שמדובר בייבוא סמים לאור העובדה שהשניים עוסקים בייבוא פחם. באשר לאותה האזנת סתר בה טענו אחמד וחרופה כי דיברו על הברחת סמים "בצחוק", טוען העורר כי השניים הכחישו את קיומה בתחילה ורק לאחר שעומתו איתה העלו את גרסתם הנוכחית. העורר מפנה גם לשיחה נוספת בין אחמד לגורם מצרי בה דיברו השניים על "מחיר הירוק" העומד על רף של שבע, כאשר אחמד ניסה לטעון כי מדובר על שער הלירה המצרית בשעה שערכה היה פחות משבע לירות לדולר. בכל אלה, לטענת העורר, יש כדי להביא למסקנה מרשיעה כנגד אחמד וחרופה ולא כנגדו.

11.

באשר לראיות אותן סקר בית המשפט המחוזי, טוען העורר תחילה כי הודעותיהם של חרופה ואחמד הן הודעות של עדים מעוניינים ולכן יש לתת להן את המשקל הראוי. לטענתו, הסתירות בין גרסתו לגרסת סלאמה אינן מהותיות ואינן מלמדות דבר על כך שהמשלוח השני היה מיועד לו. עוד מוסיף העורר כי התבוננות בתמלול השיחה בינו לבין המדובב עולה שסיפר למדובב שהמשלוח לא היה עבורו. העורר מוסיף כי הודעתו של נהגו הקבוע היא עדות מפי השמועה שכן לא עבר בימים הרלבנטיים. העורר מוסיף כי כתב האישום אינו נושא כל תשתית עובדתית להרשעתו בעבירת קשירת הקשר, שכן כלל לא ברור מה היו הפעולות אותן יזם לצורך הוצאת הקשר אל הפועל. לבסוף, טוען העורר כי לא ניתן לזקוף לחובתו לעניין קיומן של ראיות לכאורה את העובדה שאיים לכאורה על שוטר או את העובדה שהטיח במי שעומת איתו את גרסתו וכי לא ניתן היה לכנות פעולה זו "העברת מסרים". בדיון שלפני, טען העורר כי אין ממש בטענה לפיה לאחר שעומת עם סלאמה שמר על זכות השתיקה, וכי היה מדובר לכל היותר בשתיקה שנמשכה מספר דקות.

תמצית תגובת המשיבה

12.

המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד ארז בן-ארויה – טוענת כי מדובר בתיק מורכב אך כי למקרא מכלול ההודעות ועיון בראיות קם סיכוי סביר להרשעת העורר. המשיבה מדגישה כי הזירה לא נותרה סטרילית וכי דבר הימצא הסמים נודע במהרה לכל הנוגעים בדבר. אלא שהמשיבה טוענת שהתנהלותו של העורר לאחר התגלות הפרשה מעוררת תמיהות רבות וגרסתו עומדת בסתירה לגרסאותיהם של מעורבים אחרים בפרשה, לרבות שותפו סלאמה, כפי שעולה מהודעתו ומהודעת בנו שאהר (להלן: שאהר ). המשיבה טוענת כי סלאמה ובנו מסרו את הודעותיהם ביחס למשלוח מיום 2.10.2013 שלטענתם היה מיועד לעורר ולסלאמה ובכך הם קושרים את העורר למשלוח זה. לכן, טוענת המשיבה כי אין ממש בטענה לפיה העדויות המפלילות את העורר נמסרו רק מפי עדים מעוניינים. המשיבה מפנה גם להודעות של הממונה מטעם המכס במעבר ניצנה, מאיר שונק (להלן: מאיר ), מהימים 28.10.2013 ו-4.11.2013 שמסר כי מבדיקה של שיקופים קודמים של משלוחי הפחם של העורר וכן של השיקופים של משלוחי העבר של חרופה עולה שהאלמנטים החשודים שהובילו לתפיסת המטען מיום 2.10.2013 הופיעו בעבר במשלוחיו של העורר ולא במשלוחיו של חרופה. אלמנטים אלו הופיעו גם בשיקוף המשאית שהובילה את המטען לרהט ולא בשיקוף של המשאית שהובילה את המטען לבית לחם. לטענתה, הודעות אלה מטות את הכף לחובתו של העורר גם בשלב הבחינה הלכאורית של הראיות. באשר להודעת המדובב, טוענת המשיבה כי הודעה זו אינה עומדת במרכז התיק ולכן אין לתת משקל מיוחד לבעייתיות המסוימת העולה ממנה. באשר להצהרת התובע נגד אחמד, טוענת המדינה כי לאחר בחינה מחודשת של התיק לאחר הגשת ההצהרה, הגיעה למסקנה שאין די ראיות נגדו ולכן החליטה שלא להגיש כתב אישום בעניינו. המשיבה טוענת כי שתיקתו של העורר צריכה להיבחן על בסיס התזמון שבו הגיעה, לאחר שעומת עם עובדת חקירתו של סלאמה שותפו. עוד היא טוענת כי אכן העורר לא יזם את החלפת המטענים בינו לבין חרופה, אך גם לא נאמר כי הוא עשה כן בכתב האישום. לבסוף, טוענת המשיבה כי אין כל מקום, בנסיבות המקרה, להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפני ועיינתי בתיק החקירה שהועבר לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות, כפי שאפרט להלן.

14.

נראה כי בין הצדדים לא קיימת מחלוקת באשר לעובדה שביום 29.9.2013 הגיעו אל העורר שני מטעני פחם כאשר אחד מהם היה מיועד למעשה לחרופה ואף הגיע אליו לבית לחם, וזאת בעקבות "החלפה" שנעשתה בין תעודות המשלוח של השניים. נראה גם שאין מחלוקת כי העורר לא היה זה שיזם את אותה החלפה. המחלוקת העיקרית נסבה סביב השאלה האם המשלוח שהגיע למעבר ניצנה ביום 2.10.2013 על שם חרופה היה מיועד למעשה עבור העורר בעקבות אותה החלפה, אם לאו. ביחס לשאלה זו יש לבחון האם קיימות ראיות לכאורה לצורך ביסוס ההחלטה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. כידוע, אין כל מניעה להרשיע אדם על בסיס ראיות נסיבתיות בלבד אם הן עומדות באמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה [ראו למשל: ע"פ 5232/10 אבו ג'ומעה נ' מדינת ישראל (8.4.2013), פסקה 27]. בכל הנוגע לקיומן של ראיות נסיבתיות לכאורה בהליכי מעצר תיתכנה שלוש אפשרויות כפי שקבע השופט נ' הנדל בבש"פ 5588/12 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל (24.9.2012) (להלן: עניין ניאמצ'יק ):

"הראשונה – הראיות לכאורה הנסיבתיות מובילות לתמונה ברורה של תוצאה הגיונית אחת. אם כך, כמובן, עמדה התביעה בנטל. השנייה – הראיות לכאורה הנסיבתיות אינן מובילות למסקנה מרשיעה אחת, גם אם יינתן להן מלוא המשקל, ואף בהערכה שכך יהא לאחר סיום ההליך העיקרי. היה וכן, לא עמדה התביעה בנטל המקדמי לגבי אותה עבירה. השלישית – עניינה כולל גם מעין מקרה גבול. הראיות לכאורה הנסיבתיות עשויות, לאחר שיעובדו בהליך המשפטי, להביא להרשעת הנאשם, וזאת ברמה של סיכוי סביר להרשעה. אם כך, עמדה התביעה בנטל הנדרש בהליך הביניים של מעצר עד תום ההליכים" (שם, בפסקה 8).

אין בידי לקבל את טענת העורר לפיה עניינו נופל בגדרי האפשרות השנייה, ודעתי היא כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי הראיות הנסיבתיות שהוצגו על ידי המשיבה נכנסות בגדרי האפשרות השלישית המספיקה לגיבושן של ראיות לכאורה נגד העורר. אבהיר את דברי.

15.

הראיות אותן הציגה המשיבה נגד העורר הן מגוונות ומתבססות על מספר מקורות: הודעותיהם של אחמד וחרופה; הודעותיהם של סלאמה ובנו שאהר; הודעותיו של ויקו הסותרות במידה רבה את גרסתו של העורר; וכן הודעתו של מאיר. אני מוכן לקבל, לצורך הדיון, את טענת העורר לפיה אחמד וחרופה הם עדים מעוניינים אשר לא ניתן לבסס על הודעותיהם בלבד את קיומן של ראיות נסיבתיות לכאורה נגדו. אלא שגם אם אתעלם מהודעותיהם של אחמד וחרופה, דעתי היא שקיימות די ראיות נסיבתיות לכאורה נגד העורר. כך, בהודעתו מיום 22.10.2013, מציין סלאמה כי ידוע לו שבמשלוח שהגיע ביום 29.9.2013 למעבר ניצנה הייתה משאית אחת שמיועדת לעורר ומשאית אחרת שלא יועדה עבורו על אף שנרשמה על שמו, וכי בתאריך זה נסע סלאמה לחגוג את החאג' בסעודיה. כשנשאל האם היה בקשר עם העורר כששהה בסעודיה – קרי לאחר ה-29.9.2013 – השיב כך:

"כן דיברנו מידי פעם, אני לא זוכר כמה, מטבע הדברים שאנחנו עובדים יחד שאלתי אם הכול בסדר, ואמר לי שהכול מתקתק והכול טוב ואחרי כמה ימים אמר לי שיש לו בעיה עם נגלה אחת שהוא לא מצליח לשחרר אותה ולא מבין מה הבעיה..." (שורות 60-58 להודעת סלאמה מיום 22.10.2013).

בהמשך, כשנשאל האם העורר סיפר לו כי אותו משלוח מיועד עבורו או רשום על שם אדם אחר, השיב סלאמה כי "לא אמר שזה של מישהו אחר, הוא אמר שהמשלוח הזה הוא שלו ואני הבנתי שזה שלו" (שורה 71 להודעה הנ"ל).

16.

תמונה דומה מצטיירת גם מהודעתו של שאהר מיום 22.10.2013. שאהר מסר כי טיפל עבור אביו, סלאמה, במשלוח ביום 29.9.2013 כשהאחרון שהה בסעודיה. כשנשאל האם ידע על כך שצפוי להגיע משלוח נוסף לאחר תאריך זה, השיב כך:

"[העורר] אמר לי שצריך להגיע עוד נגלה לא אמר מתי ואז התקשר אלי ואמר לי שהיא עצורה ולא תגיע ואבא שלי דיבר איתי לפני שנסעו אמר לי שצריך להגיע שתי נגלות זאת שהגיע שקיבלתי ועוד אחת אבל היא לא הגיע" (שורות 139-137 להודעת שאהר מיום 22.10.2013).

בהמשך, כשנשאל שאהר האם שאל את העורר מדוע עצרו את המשלוח שהיה אמור להגיע אליו ואל סלאמה, השיב כי:

"אמרתי לו למה עדין לא הגיע והוא אמר בנגלה שלנו תפסו שם סמים וזה תפוס ואני העברתי את זה מיד לאבא" (שורות 102-101 להודעת שאהר מיום 22.10.2013) (ההדגשה הוספה – י. ד.).

שאהר מסר גם כי כששהה בסמוך לעורר התקשר האחרון לנהג כדי לאסוף את המשלוח מיום 2.10.2013 ולאחר מכן סיפר לו העורר שמצאו במשלוח סמים (שורות 105-104 להודעה).

17.

הודעותיו של ויקו קושרות גם הן את העורר למשלוח מיום 2.10.2013. כשנשאל בהודעתו מיום 7.10.2013 האם מישהו דיבר איתו על המשלוח שהכיל סמים, השיב ויקו כי:

"[העורר] התקשר אלי ושאל אותי אם נעים חרופה קיבל את המשלוח שלו, אם אני לא טועה הוא התקשר ביום שהמשלוח הגיע, אולי יום לפני" (שורות 106-105 להודעתו מיום 7.10.2013).

גם בהודעתו מיום 9.10.2013 נשאל ויקו האם העורר שיתף אותו בעניין הסחורה שהגיעה במשלוח זה, ובתשובה השיב כי:

"הוא רק התקשר אלי יום אחרי לראות אם המשלוח שלו נכנס, הוא שאל אותי אם משלוח של נעים חרופה נכנס..." (שורות 16-15 להודעתו מיום 9.10.2013).

18.

לכל האמור לעיל, מצטרפת הודעתו של מאיר מיום 28.10.2013 שנגבתה לאחר שהוגש כתב האישום נגד העורר. בהודעתו, מספר מאיר כי לאחר שהתגלו סמים במשלוח מיום 2.10.2013, ולאחר שנודע לו שהעורר נעצר בחשד להברחתם, ערך בדיקה לאחור של תוצאות השיקוף של משלוחים קודמים שנרשמו על שם העורר. מאיר סיכם את הערכתו באותה הודעה כך:

"ניתן להבחין בבירור בהשוואה שעושים בין השיקוף שבוצע לחרופה ובו נתפסו הסמים לשיקופים שאותם מסרתי לך [שיקופי המשלוחים הקודמים של העורר – י. ד.] שהם תואמים אחד לאחד במבנה, בצורה, בכך שמדובר בחומר אורגני, ישנה התאמה מלאה ומושלמת בין השיקוף שבוצע בזמן תפיסת הסמים לבין השיקופים בדיעבד של [העורר]. בנוסף אני רוצה להוסיף כי מניסיוני המקצועי מזה כ-10 שנים בפיענוח תמונות שיקוף אין לי ספק כי מדובר באותו משלוח שתואם למשלוח עם הסמים וכי מדובר במשלוחים שהכילו סמים בכמויות שונות. בנוסף אני מבקש לציין כי התמיהה שהועלתה לפחות על ידי איך יבואן מעז לייבא כמות מסחרית של מעל 300 קילו בפעם אחת למעשה התבררה השיטה שבה [העורר] פעל, הסלקה של כמות מועטה במשלוח הראשון של סמים, במשלוח השני כמות קצת יותר גדולה ומשהתברר לו כי ככל הנראה ניתן להעביר ולהטעות את המפענחים בהסלקת סמים בתוך שקי פחם הוא ביצע הברחה גדולה הרבה יותר של כמה מאות קילוגרם להערכתי" (שורות 83-75 להודעתו מיום 28.10.2013).

בהודעתו מיום 4.11.2013, מסר מאיר כי בטרם ידע שהיה זה העורר שנעצר בחשד להברחת הסמים, ביצע בדיקה לאחור של שיקופי המשלוחים הקודמים שייבא חרופה, וכי שיקופים אלו נמצאו תקינים וללא חשד להברחת סמים (שורות 9-2 להודעתו מיום 4.11.2013). ממצאים אלו של מאיר, שהינו עובר רשויות המכס ובעל ניסיון מקצועי בתחום שיקוף המטענים אשר אין סיבה נראית לעין לפקפק במהימנותו, מהווים ראיות נסיבתיות לכאורה הקושרות גם הן את העורר למטען שנתפס. אינני מקבל את טענת העורר לעניין הודעותיו של מאיר לפיה אם היה בהן ממש ניתן היה לצפות שהמשיבה תתקן את כתב האישום שהוגש נגדו בהתאם לאמור בהן, ולטעמי אין כל מניעה שתשתמש בהודעות אלה כדי לבסס את האישום הקיים נגד העורר מבלי לייחס לו עבירות נוספות.

19.

אציין כי לא נעלמה מעיני הבעייתיות שעולה ממספר ראיות אליהן הפנה העורר. כך, מהודעתו של ג'ורג' מיום 8.10.2013 אכן עולה שהיה זה אחמד שהזמין את המשלוח ליום 2.10.2013 על שמו של חרופה וכי חרופה ציין שהסחורה מיועדת עבורו. גם מהודעתו של ויקו מיום 6.10.2013 עולה כי חרופה התקשר אליו כדי לברר מדוע המשלוח של יום 2.10.2013 טרם הגיע. גם מהאזנות הסתר לשיחות שניהלו חרופה ואחמד עולות תמיהות מסוימות. כך, בשיחה 66 מדבר אחמד עם גורם מצרי על "מחיר הירוק". בשיחה 10, מדבר אחמד עם גורם מצרי והשניים מדברים על לחץ בו היו נתונים בשל החיפוש שנערך במטען שהגיע ביום 2.10.2013. בהמשך השיחה, מדברים השניים על ייבוא פלטות "מהעץ הלבן הנקי". בנוסף, בשיחה בין אחמד לחרופה מאשים חרופה את אחמד בהברחת סמים מאחורי גבו, כאשר השיחה מתנהלת לכאורה "בצחוק". יחד עם זאת, חרופה ואחמד סיפקו בהודעותיהם הסברים, אשר חלקם יכולים לתת מענה לתמיהות אלה. מכל מקום, בירורם של הסברים אלו כמו גם בירורה של גרסת העורר אל מול הראיות שתוארו לעיל ייעשו כולם במסגרת ההליך העיקרי, וקיומן של סתירות מסוימות בראיות הקושרות לכאורה את העורר לאישום המיוחס לו אינן יכולות לפגוע בקביעה בדבר דיות הראיות הנסיבתיות לכאורה לצורך מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו [ראו: בש"פ 6169/12 קסנטיני נ' מדינת ישראל (25.8.2012), פסקה 16].

20.

לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לשלוש החלופות שנסקרו בעניין ניאמצ'יק , דעתי היא כי הראיות הנסיבתיות שהובאו נגד העורר נכנסות בגדרי האפשרות השלישית. זאת, כיוון שככל שראיות אלה תימצאנה מהימנות וייקבעו על בסיסן ממצאים עובדתיים בהליך העיקרי, וככל שתלובנה התמיהות העולות בעניינם של אחמד וחרופה, דבר שלא ניתן לשלול בשלב זה, הרי שניתן יהיה, לכאורה, להגיע למסקנה הגיונית מרשיעה כנגד העורר. לכן, די בראיות שהובאו נגד העורר כדי להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בשלב זה.

21.

לפני סיום, אציין כי העורר לא טען לפני כנגד קיומה של עילת מעצר בעניינו. אציין רק כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי שלאור התנהלותו של העורר במסגרת ההליכים המתנהלים נגדו כפי שתוארה לעיל, המקימה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, ולאור אופי העבירה המיוחסת לו המקימה עילת מעצר סטטוטורית בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק זה, לא היה מקום לבחון חלופת מעצר פרטנית בעניינו.

אשר על כן, הערר נדחה.