בש"פ 8092/10 מוחמד בכר נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

המבקש הורשע בבית משפט השלום בחיפה לאחר שמיעת ראיות בעבירות של מסירת הודעה כוזבת וניסיון לקבלת דבר במרמה. בגין כך נגזרו על המבקש 6 חודשי מאסר על תנאי, וכן קנס בסך 1,500 ש"ח. ביום 20.3.2008 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את ערעור המבקש על הרשעתו ועונשו, וזאת במעמד המבקש ובא-כוחו דאז. הבקשה שלפניי הינה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. הבקשה הוגשה ביום 4.11.2010, קרי- בחלוף למעלה משנתיים וחצי ממועד מתן פסק-הדין. המבקש, המייצג את עצמו, טוען כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור כיוון שסעד את אחיו במחלתו הקשה וכן פונה מדירתו מחשש לקריסה; וכי בעקבות כך היה שרוי בלחץ ובחוסר יציבות.

לאחר עיון בבקשה ובחומר שצורף לה, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הכלל הוא כי יש לקיים את המועדים הקבועים בדין, וכי אורכה להגשת הליך ערעורי היא בגדר היוצא מן הכלל. בהתאם להלכה הפסוקה, הארכת מועד בפלילים תינתן רק בהתקיים "טעם ממשי המניח את הדעת" (ראו: בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.2006)).

בנסיבות המקרה דנן, הבקשה הוגשה באיחור של למעלה משנתיים וחצי ממועד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אשר ניתן במעמד המבקש ובהיותו מיוצג. משכו הארוך של האיחור מחייב כי משקלו של הטעם להצדקת האיחור יהיה בהתאם. לא שוכנעתי כי המבקש עמד בנטל זה. בבקשה לא ניתן הסבר ממשי לאיחור הממושך בהגשת ההליך, בהתחשב בכך שפינוי המבקש מדירתו ארע בשנת 2007, ובהתחשב בכך שהאח אותו סעד המבקש לפי טענתו נפטר בשנת 2008. יוער כי הבקשה להארכת מועד לא נתמכה בתצהיר ערוך כדין (התצהיר שהוגש אינו חתום בפני עורך-דין), ואף בכך יש כדי להוות טעם לדחיית הבקשה. לכל אלה יש להוסיף כי המבקש לא התייחס בטיעוניו לסיכויי ההליך אולם על-פני הדברים ניתן להניח כי אין מדובר בסיכויים טובים, בהתחשב בכך שהמדובר בערעור "בגלגול שלישי", אשר אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו של המבקש. משקלם המצטבר של שיקולים אלה מוביל למסקנה כי בנסיבות העניין ראוי להעדיף את עקרון הוודאות המשפטית, סופיות הדיון והצבת גבול להתמשכות ההליכים.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה להארכת מועד נדחית, בלא שהתבקשה תגובה.