פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
8122/10 - א'
בפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המבקשים:
1.
ZYTCER TRANS
.S.R.L
זיצר
2. שלום זיצר
3. דב זיצר
4. אברהם זיצר
נ ג ד
המשיבים:
1. מנחם מאור
2. אלחנן מאור
3. עזבון המנוח יעקב פלג ז"ל
4. ענת פלג
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.8.2010 (כב' השופט ע' גרשון). בהחלטה האמורה התקבלה באופן חלקי בקשת המשיבים לכוף את המבקשים בקנס לפי פקודת בזיון בית משפט.
2.
החלטתו של בית-המשפט המחוזי ניתנה ביום 30.8.2010 בהעדר הצדדים, והומצאה לבא-כוח המערערים ביום 15.9.2010. סעיף 8 לפקודת בזיון בית משפט קובע כי צו המטיל עונש לפי הפקודה "...יהא ניתן לערעור באותם התנאים הנוהגים בערעור על פסק-דין פלילי המטיל עונש כיוצא בזה". בהתאם לסעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ), המועד להגשת ערעור בפלילים הינו 45 ימים. זהו, אפוא, גם המועד להגשת ערעור על צו לפי פקודת בזיון בית משפט. בנסיבות המקרה דנן, חלה במהלך תקופת 45 הימים האמורים, פגרת חג הסוכות. בפקודת בזיון בית משפט וכן בחוק סדר הדין הפלילי אין הוראה מיוחדת לעניין השפעת תקופת הפגרה על מניין הימים. לפיכך, חל ההסדר הקבוע בסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפרשנות ) אשר לפיו ימי הפגרה יבואו במניין הימים, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה. (לתחולתו של סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות בערעורים או בבקשות רשות ערעור בפלילים, ראו למשל: ב"ש 783/86 עזר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.9.1986); לתחולתו של סעיף 10(ג) הנ"ל בערעורים או בבקשות רשות ערעור על צו לפי פקודת בזיון בית משפט, ראו: בש"פ 9310/09 צח עוז בע"מ נ' לביא (לא פורסם, 21.12.2009); בש"פ 4266/06 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה-טירה נ' נסאר (לא פורסם, 13.7.2006)). בהתחשב בכל אלה, המועד האחרון להגשת הערעור במקרה דנן היה ביום 31.10.2010. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 4.11.2010, קרי- באיחור של 4 ימים.
3.
לטענת באת-כוח המערערים, האיחור נבע מסברה מוטעית לפיה נוכח ההיבט האזרחי הטמון בהליך הביזיון, פגרת הסוכות לא באה במניין הימים. לפי הטענה, רק כאשר מזכירות בית-המשפט סירבה לקבל את כתב הערעור מחמת איחור בהגשתו, נודע למבקשים כי יש להתייחס להליך הנדון כאל הליך פלילי גם בהיבט של מניין ימי הפגרה. עוד נטען כי המדובר בטעות בעניין פרוצדורלי, וכי מדובר באיחור של ימים ספורים בלבד. המשיבים מתנגדים לבקשת האורכה.
4.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, תוך חיוב המבקשים בהוצאות מתאימות.
בהתאם לסעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי, ניתן להאריך מועד להגשת ערעור בפלילים, ומכאן שניתן להאריך גם מועד להגשת ערעור על צו לפי פקודת בזיון בית משפט. לצורך כך, על מבקש האורכה להוכיח "טעם ממשי המניח את הדעת" להצדקת האיחור (ראו: בש"פ 9310/09 צח עוז בע"מ הנ"ל, פס' 3; לגישה לפיה לצורך הארכת מועד להגשת ערעור על צו לפי פקודת בזיון בית משפט, נדרשים טעמים ממשיים הקרובים במהותם ל"טעם מיוחד", ראו: בש"פ 4445/01 גל נ' קצובשווילי , פ"ד נו(1) 210 (2001), וכן: בש"א 3061/02 מוסלם נ' מוסלם (לא פורסם, 25.6.2002)).
כאמור, המבקשים טוענים כי טעו טעות שבדין בכך שסברו כי ימי הפגרה לא באים במניין הימים לצורך הגשת ערעור על צו לפי פקודת בזיון בית משפט, בדומה לדין הנוהג בהליכים אזרחיים. המשיבים עונים מנגד כי המבקשים היו מודעים לאופי הפלילי של הערעור נשוא ההליך שלפניי, שכן כתב הערעור נושא בראשו את הכותרת "בפני כב' בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים". עובדה זו אכן מעוררת תהיות. יחד עם זאת, בהתחשב במכלול נסיבות העניין אני סבורה כי המבקשים עמדו בנטל להוכיח "טעם ממשי מתקבל על הדעת" – ואף טעם המתקרב במהותו ל"טעם מיוחד" - לצורך האורכה המבוקשת. בהקשר זה יצוין כי טעות שבדין יכולה בנסיבות מתאימות לעלות כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד, וכי ראוי לבחון בהקשר זה את מהותה של הטעות, טעמיה והגיונה, מידת סבירותה והשלכותיה על זכויותיהם של בעלי-הדין האחרים ועל מידת הסתמכותם על סופיות ההליך (ראו: בש"א 6997/00 סרגובי נ' סילברסטון (לא פורסם, 23.11.2000); רע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם 29.1.2002); בש"א 805/08 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2008)).
בנסיבות העניין שלפניי אני סבורה כי ראוי להתחשב בכך שהליך הבזיון נושא אופי דואלי, הכולל שילוב של מאפיינים אזרחיים ופליליים; וכי האופי הדומיננטי של ההליך דנן הוא אזרחי בעיקרו (ראו: בש"פ 4445/01 גל הנ"ל). לפיכך, טעותם של המבקשים אשר סברו כי ימי הפגרה אינם באים במנין הימים, לא היתה מופרכת. לכך יש להוסיף כי האיחור בהגשת ההליך לא היה ממושך; כי המשיבים לא הצביעו על נזק או הסתמכות ממשית בגין האיחור; וכי במסגרת ההליך המקדמי שלפניי, אין בידי לשלול כי הערעור מעורר שאלות הראויות לכאורה להתברר (ראו והשוו: בש"פ 4266/06 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה-טירה הנ"ל, פס' 5).
בהתחשב במכלול השיקולים האמורים, אני רואה להאריך את המועד להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בגין הטורח שנגרם להם עקב טעות המבקשים והגשת תגובה בהליך שלפניי, בסך 2,500 ש"ח. המזכירות תתייק החלטה זו בתיקי השופטים שיישבו בדין.
ניתנה היום, כ"ב בכסלו
תשע"א (29.11.2010).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת