בש"פ 8135/08 אבי אוחיון נ. מדינת ישראל

בפניי שני עררים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.9.2008 (כב' השופט ד' צרפתי) לעצור את העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בהסכמת הצדדים נשמעו העררים במאוחד.

כתב האישום וההליכים בבית המשפט המחוזי

1.

העוררים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, עבירות בנשק וקשירת קשר לפשע. העורר בבש"פ 8031/08, דוד איטח (להלן: איטח ), עומד לדין גם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. על פי המתואר באישום הראשון, איטח ונאשם נוסף, שלומי אוחיון (להלן: שלומי ), הם חברים המנהלים עסקים משותפים ובהם בית קפה בטבריה אשר שימש גם כמועדון למשחקי קלפים (להלן: המועדון ). העורר בבש"פ 8135/08, אבי אוחיון (להלן: אבי ), הוא אחיו של שלומי. כפיר ויניב דדון (להלן: כפיר ויניב

או האחים דדון ) הם אחים ובני דודה של שלומי ואבי. לכפיר וליניב הייתה שותפות עסקית עם שלומי ואיטח בקשר עם חלק ממשחקי הקלפים שנערכו במועדון. ביום 1.6.2008 ביקשו כפיר ויניב לשוחח עם שלומי ואיטח משום שסברו כי הם אינם מקבלים כספים המגיעים להם מהמועדון. בשיחת טלפון עם שלומי הזמינם זה להגיע למועדון באומרו כי הוא ואיטח נמצאים במועדון. כפיר ויניב הגיעו למקום בשעה 16:00 לערך, שלומי ואבי ניגשו אל כפיר ושלומי הטיח בכפיר דברים בתוקפנות. כפיר ביקש משלומי שיאפשר לו לדבר עם איטח שישב על כסא במרפסת אך שלומי ואבי חסמו את דרכו. בד בבד התקדם יניב לעברו של איטח וצעק לעברו "על מה אתם כועסים". אבי משך את יניב לאחור, הרחיק אותו מאיטח ושלומי דחף אותו. לפתע משכו שלומי ואבי את כפיר הצידה, יניב התקדם לעברו של איטח וזה קם ממקומו והחווה בידו הימנית תנועה מאיימת הדומה לתנועה של מי שמתעתד לשלוף אקדח ממכנסיו. בשלב זה הוציאו שלומי ואבי אקדח מרכבו של אבי, שלומי אחז באקדח וירה מספר יריות לעבר כפיר והמשיך לירות לעברו גם לאחר שכפיר נפל ארצה. יניב, שעמד בגבו לאירוע, הסתובב לעבר שלומי וכשראה את מעשיו צעק לעברו. או אז הסתובב שלומי, כיוון את האקדח לכיוונו של יניב וירה לעברו מספר יריות, אך יניב הספיק להתגונן מפגיעת הכדורים באמצעות כסא שהרים. שלומי חדל מהירי רק לאחר שיניב הפיל עצמו ארצה והעמיד פני מת. שלומי, איטח ואבי נמלטו מן המקום כשהם מותירים את כפיר מתבוסס בדמו. כתוצאה מהירי נפצע כפיר באורח אנוש. הוא פונה לבית החולים ובמשך חודש היה נתון בסכנת חיים ונאלץ לעבור מספר ניתוחים (בשבועיים הראשונים הרדם והונשם). יניב נפצע קל מרסיס שפגע ברגלו.

האישום השני מיוחס לאיטח בלבד, אשר מיד לאחר האירוע הגיע לביתו שבטבריה, הורה לאשתו להכין תיק עם חפצים אישיים ואמר לה שעליהם לעזוב מיידית את העיר. אשתו עשתה כדבריו והם עזבו בחופזה את הבית. עת יצאו מן הבית השליך איטח את החולצה שלבש בעת האירוע לפח האשפה שברחוב והשניים נסעו לבית גיסתו של איטח בקרית שמונה ולא יצאו את פתח הבית עד יום 5.6.2008, אז נסעו במטרה להגיע לבית הוריו של איטח בחולון.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של שלומי, איטח ואבי עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. במהלך הדיון מיום 28.8.2008 הודיע בא-כוחו של שלומי על הסכמה למעצרו עד תום ההליכים ועל כן נשמעו טיעונים רק ביחס לאיטח ולאבי, הם העוררים שבפנינו. לאחר שבחן את טענות הצדדים ועיין בתיק החקירה, קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי) את הבקשה והורה על מעצרם של איטח ואבי עד תום ההליכים נגדם. בית המשפט קבע כי נגד איטח ואבי ראיות לכאורה להוכחת המיוחס להם ובהן גרסתו של יניב דדון (עליה חזר בהודעתו במשטרה, בשחזור שנערך עימו ובעימותים בינו ובין איטח ושלומי), המבססת לכאורה את ביצוע העבירות נשוא כתב האישום כמו גם את מעורבותם של איטח ואבי בביצוען, בציינו כי גרסה זו נתמכת בחומר הראיות לרבות ראיות שנמצאו בזירת האירוע (מיקומם של כתמי דם וקליעי אקדח) ופלטי השיחות לפני האירוע ואחריו. בית המשפט ציין עוד כי על פניו לא הוצג כל מניע לכך שיניב יעליל לשווא על העוררים וכי את "ההתפתחות" הנטענת ביחס להודעות שמסר ניתן להסביר בדינאמיקה של החקירה, בקושי "לחצות את הקווים" ולהפליל את איטח ואבי כמו גם בקושי לשחזר את קורותיו של אירוע טראומטי לרבות חלקים שאינם עומדים ב"מרכז חווית האירוע" אך יש להם חשיבות לתיק. בעניין זה הוסיף בית המשפט כי שאלת מהימנותן של ההודעות מקומה במסגרת התיק העיקרי וציין כי אל גרסתו של יניב מצטרפות אמרותיו של כפיר, קורבן הירי עצמו, אשר הוקלט משוחח עם אמו ומספר לה את עיקרי אירוע הירי, על פי הנטען ללא ידיעתו ובהנחיית המשטרה. גרסתו של כפיר לאירועים באותה שיחה תואמת בעיקרה את גרסת יניב והוא מציין בה שאין בכוונתו למסור את הדברים בהודעתו במשטרה ועל כן אין תמה כי בהודעתו לא הפליל כפיר את איטח ואת אבי. בית המשפט הוסיף וציין כי מכל מקום הסתירות בין ההקלטה של כפיר ובין הודעתו במשטרה מקומן להתברר במסגרת ההליך העיקרי וכי בשלב המעצר יש לייחס לאמרה המוקלטת משקל לכאורי ממשי. כמו כן ציין בית המשפט כי לא ניתן לשלול בשלב זה את כוחה הראייתי הממשי של נוכחות אבי ואיטח בזירת האירוע, בהדגישו כי מגרסאותיהם של יניב וכפיר לאירועים נראה שאין מדובר בנוכחות מקרית. כמו כן ציין בית המשפט כי מן התיעוד הרפואי עולה בבירור שכפיר נפצע אנושות וכי השימוש באקדח, ריבוי הירי וריבוי הפגיעות מעידים, גם אם באופן נסיבתי, על כוונה לקטול.

בית המשפט קבע עוד כי אל מול גרסאותיהם של יניב וכפיר לאירועים נשוא כתב האישום לא עומדת כל גרסה הגיונית אחרת. הוא מציין בהקשר זה את העובדה ששלומי מאשר את דבר קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות לצורך הבקשה שבנדון וכן את הפירכות והסתירות המהותיות העולות מן הגרסאות שמסרו איטח ואבי. כך, גרסתו של אבי לפיה כלל לא היה במקום האירוע וכי שהה בבית הוריו במהלך היום כולו נסתרת לכאורה באמצעות איכון מכשיר הטלפון הנייד שלו (לגביו הוגשה חוות דעת מטעם מהנדס חברת הסלולר), אשר אוכן בשעה 15:57 מחוץ לבית הוריו בסקטור החולש על מתחם המועדון (אך לא במועדון עצמו). גרסתו של אבי באותו היום נעלם מכשיר הטלפון הנייד שלו, אין לה לגישתו של בית המשפט משקל מאיין נוכח צירוף המקרים הנדיר המתחייב מגרסה כזו, נוכח העובדה שבאותו יום התקבלה בטלפון הנייד שיחה מחברתו של אבי וכן נוכח העובדה שאף לפי הודעתו במשטרה של כפיר (שכאמור לא הפליל את אבי ואיטח) נכח אבי בזירת האירוע. כך מלמדים מחקרי התקשורת גם על ניסיונות רבים של מירה איטח להתקשר לאבי מיד לאחר אירוע הירי ועל שיחות של שלומי לאבי לאחר האירוע. בהקשר זה הוסיף בית המשפט וציין כי אבי הרחיק עצמו מקשר עם שלומי ואיטח ביום האירוע, אך אמו אישרה בהודעתה כי שלומי ואיטח היו בביתם בשעות הצהריים. עוד ציין בית המשפט כי גם גרסתו של איטח לפיה במהלך ישיבה עסקית במועדון בהשתתפות יניב וכפיר ולאחר ששלומי עזב את הישיבה מוקדם יותר הגיע לפתע רעול פנים שירה בכפיר, הינה גרסה תמוהה ביותר ואינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון, וכי איטח מסר גרסאות סותרות באשר לפרטי ההתרחשות, כי קשה ליישב את גרסתו לאירועים עם גרסתו לפיה החליט לחזור לזירה על מנת לקחת את רכבו, כי מהודעות נוספות עולה לכאורה שהוא עזב את הזירה רגלית וכי קיימות סתירות בין גרסתו של איטח ובין גרסתו של שלומי לסיבת עזיבתו של שלומי את המקום. כך גם מפנה בית המשפט להתנהגותו המפלילה של איטח לאחר אירוע הירי כמתואר באישום השני, התנהגותו בבית גיסתו (הימנעות מיציאה מהבית, ניתוק טלפונים) והשלכת החולצה שלבש בעת האירוע. בית המשפט ציין כי העובדה שאיטח לא הזכיר בפני החוקרים אירוע דומה שאירע מספר ימים קודם לכן במועדון כפי שעולה מגרסת שלומי ונתמך חלקית בידיעות מודיעיניות, תמוהה אף היא. בית המשפט ציין כי המכלול כולו מתיישב יותר עם התנהלותו של עבריין לאחר ביצוע עבירות מאשר עם התנהלות של קורבן עבירה, והוא הוסיף וקבע כי הסבריו של איטח לפיהם ידע שבכל מקרה תעצור אותו המשטרה ולכן המתין להתבהרות הדברים הם, לכל הפחות, בלתי משכנעים. לבסוף ציין בית המשפט כי התנהגותו המפלילה של שלומי לאחר האירוע והעובדה כי לפי מחקרי תקשורת שוחח עם המעורבים ועם עורכי הדין אשר ייצגו את איטח ואבי, מחזקות אף הן את הראיות לכאורה כנגד איטח ואבי.

3.

בנסיבות אלה קבע בית המשפט המחוזי כי נגד איטח ואבי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס להם וקיימת עילת מסוכנות סטטוטורית נוכח העבירות החמורות המיוחסות להם ובנוסף קיים חשש כי שחרורם עלול להביא להימלטות מן הדין, השפעה על עדים ושיבוש מהליכי משפט בציינו כי איטח כבר ניסה לכאורה להימלט מחקירה משטרתית. לגישת בית המשפט ההנחה לפיה פעלו הנאשמים לכאורה בצוותא ובתכנון מוקדם מצדיקה השלכת החששות האמורים גם על אבי חרף גילו הצעיר, עברו הפלילי הנקי והעובדה שלא ניסה להימלט, והוא הזכיר כי אבי, ככל הנראה, בדה במשטרה את "העלמות" הטלפון הנייד שלו ביום האירועים במטרה לשבש את החקירה. לכך הוסיף בית המשפט את העובדה שככל הנראה נעשו בין שלומי, איטח ואבי ניסיונות לתאם עדויות לאחר אירוע הירי ולכל הפחות בתקופת ההימלטות וכן את העובדה שיניב וכפיר הם בני משפחתם של שלומי ואבי וקיים חשש ממשי כי אם ישוחררו, ואף לחלופת המעצר המגבילה ביותר, יגרמו לשיבוש מהלכי משפט ולהשפעה על אותם עדים. נוכח האמור לעיל קבע בית המשפט כי כל חלופת מעצר לא תסכון ביחס לאיטח ואבי ועל כן לא בחן חלופת מעצר קונקרטית בעניינם.

טענות הצדדים

4.

מכאן העררים שבפניי. לטענת איטח שגה בית משפט קמא בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו וכן בקובעו כי אף חלופת מעצר לא תסכון. לגישת איטח, חומר הראיות לכאורה בתיק אינו מבסס עבירה של קשירת קשר וביצוע בצוותא של העבירות המיוחסות לו ברמה מספקת לצורך מעצרו עד תום ההליכים ולטענתו כל חלקו בכתב האישום מתמצה בכך שעם התלקחות המהומה בין הצדדים החווה בידו, לכאורה, תנועה מאיימת של מי שמתעתד לשלוף אקדח ממכנסיו. לטענתו, תנועה זו המיוחסת לו בהודעתו של יניב ועצם נוכחותו בזירת האירוע אין בהן כשלעצמן כדי לקשור אותו לעבירות המיוחסות לו והוא מוסיף וטוען כי כל מעורבותו מבוססת על ספקולציה נסיבתית. לכל היותר, כך טוען איטח, ניתן להצביע על התלהטות יצרים ספונטנית שהובילה לתוצאה שלא נצפתה על ידו והגרסה שמסר במשטרה, בעייתית ככל שתהיה, איננה יכולה להוות חיזוק לתשתית ראייתית לכאורית שלא גובשה. איטח מוסיף וטוען כי הסכמתו הדיונית של שלומי ביחס לקיומן של ראיות לכאורה תקפה לגביו בלבד, וכי גם אם אשמתו של שלומי מוכחת מחומר הראיות לכאורה אין בכך כדי לייתר את הצורך להידרש באופן ממצה לשורת הממצאים השוללים את זיקתו שלו לתכנון הירי וביצועו. איטח מוסיף וטוען כי גרסתו של יניב, ללא קשר למהימנותה, ושורת הממצאים המאמתים לעניין מיקום הירי וזהות היורה אינם יוצרים תמונה עובדתית המאפשרת להתחקות אחר תפקידו ומעמדו באירועי הירי או להוכיח תכנון שהוא היה שותף לו. לטענת איטח תיאור ההתרחשות שקדמה לירי מעלה תמונה עובדתית ברורה של מהלך דינאמי ובלתי צפוי להבדיל ממזימה רב שלבית וחלקו המסתכם באותה תנועת יד המיוחסת לו אין בו כדי לבסס ולו לכאורה את הנטען כלפיו. עוד טוען איטח כי ניכרת התפתחות בגרסאות הניתנות לאירוע ולהבנת אותה תנועה שהחווה בידו מ"תנועה בלתי הגיונית" (הודעתו של יניב מיום 3.6.2008) ל"תנועת איום" ועד לפרשנות סדורה ומובנית לפיה מדובר בסימון מתוכנן לפתיחה בירי לעבר כפיר. איטח מוסיף וטוען כי גם בשיחה המוקלטת בין כפיר לאימו אין כפיר מייחס לו כל חלק באירוע וגרסתו של יניב לפיה באותן שניות ספורות בהן צעד לעברו הביאו שלומי ואבי את כלי הנשק מרכבו של אבי אינה סבירה בהתחשב בתנאי הזירה ובהיקף השטח. בהקשר זה טוען איטח כי הודעתו של יניב צריכה להיבחן בזיקה למגבלות ולכשלים קוגניטיביים המערימים קושי מובנה להתחקות אחר משמעות התנועה ועוד הוא טוען כי כפי שלא ניתן לייחס ליניב מניע לקשור לאירוע גורמים שלא היו מעורבים בו, כך קשה לייחס לו מניע לתכנון בצוותא של רצח בדם קר בשל מחלוקת עסקית בשווי אלפי שקלים בודדים. כמו כן טוען איטח לקיומם של ממצאים השוללים תכנון מוקדם, בהם העובדה שיניב וכפיר הם שיזמו ביום האירוע שרשרת התקשרויות לשלומי ולאיטח, הגיעו ביוזמתם למועדון ומצאו אותו ריק ורק לאחר מאמצי איתור נוספים נעתרו איטח ושלומי להיפגש עימם בזירת האירוע ולטענתו התלקחות האירועים במקום מרכזי ופתוח, לאור היום ובסמוך לכביש הראשי אינה עולה בקנה אחד עם האפשרות שצפה או תכנן בצוותא שימוש בכלי נשק. כך גם, לטענת איטח, הוצאת הנשק לכאורה מרכבו של אבי מסורבלת, קוטעת את רצף האירועים, אינה מתיישבת עם האפשרות של תכנון מראש ומעידה כי הוא לא ידע על קיומו של הנשק בהישג יד בסביבת הזירה. איטח מציין עוד כי בזירת האירוע נמצאה סכין אך זהות בעליה לא פוענחה וכיוון חקירה זה נזנח אף שיש בו כדי להחליש את האפשרות של תכנון ירי בצוותא, וכן הוא טוען כי אופן עזיבתו את המקום לאחר האירוע והשארת חפציו האישיים בזירה הולמת בהלה ואובדן עשתונות לאחר התפתחות בלתי צפויה יותר מאשר תכנון בצוותא של העבירות המיוחסות לו. כמו כן, לגישתו של איטח לא ניתן להוכיח לגביו את "מבחן השליטה הפונקציונאלית" ולטענתו משקלה הראייתי של נוכחות בזירת העבירה הינו אפסי בשלב המעצר כל עוד המסקנה בדבר ביצוע בצוותא איננה המסקנה היחידה הנגזרת מנוכחות זו. לפיכך טוען איטח כי יש לערוך בעניינו בדיקה ממצה של חלופות המעצר שיש בידו להציע ולחלופין להורות לשירות המבחן לערוך תסקיר בעניינו.

5.

אבי טוען אף הוא כי שגה בית משפט קמא בקובעו שקיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו וכי עוצמתן של הראיות מצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. לטענתו, בחינת הראיות המצויות בתיק, ניסיון החיים והשכל הישר מובילים למסקנה כי אירוע הירי לא תוכנן מבעוד מועד וכי ניסיונה של התביעה לצייר "מלכודת" שטמנו לכאורה הוא, איטח ושלומי נובע מחולשת הראיות נגדו. לביסוס הטענה כי אין מדובר באירוע מתוכנן מציין אבי כי האירוע התרחש לכאורה לאור יום, בטבורה של עיר במקום סואן המצוי בבעלותם של שלומי ואיטח; כי המפגש המקורי אמור היה להתקיים בבית הוריהם של שלומי ואבי; כי איטח קיים קשר טלפוני עם האחים דדון לאורך כל יום האירוע; כי שלומי (אף לגרסת האחים דדון) לא היה מצויד באקדח על גופו וכן כי במקום נשארו חפצים אישיים שונים השייכים לאיטח. אבי מוסיף וטוען בהקשר זה כי יניב עצמו אינו מתאר את האירוע כמלכודת, כי איטח עזב את זירת האירוע רגלית והדבר אינו עולה בקנה אחד עם קביעת בית המשפט המחוזי לפיה איטח ואבי החנו את רכביהם עם הפנים לכיוון היציאה כחלק מהתכנון המוקדם ועוד הוא טוען כי בית המשפט התעלם מהימצאותה של סכין בזירת האירוע אף שבחקירתו של יניב קיימות אינדיקציות לכך שהאחים דדון הגיעו למקום מצוידים בסכינים. אבי מוסיף וטוען כי ביום האירוע הוא שהה בביתו ובני משפחתו אישרו זאת, והוא מדגיש כי שלומי ואיטח אינם ממקמים אותו בזירת האירוע. כמו כן טוען אבי כי בית המשפט המחוזי בחר להתעלם מחוות דעתו של מומחה מטעם החברה הסלולארית אליה שייך מכשיר הטלפון הנייד שברשותו, לפיה בשעה 15:57 (שעת תחילת האירוע) הוא לא שהה במועדון. לטענת אבי, גרסתו של יניב רצופת סתירות ופירכות ומניעיו נקמניים גרידא ומכל מקום, אף לדברי יניב לא היה לאבי חלק של ממש באירוע והוא נשאל מספר רב של פעמים מה היה תפקידו של אבי באירוע הירי אך לא הצליח להשיב על כך בבירור. אבי מוסיף ומלין על כך שבניגוד לאיטח ושלומי חוקרי המשטרה בחרו שלא לעמת אותו עם יניב ולטענתו אף מכתב האישום עולה כי כל פעולותיו בזירת האירוע הסתכמו לכאורה בבידוד של כפיר מאחיו על-ידי משיכתו הצידה יחד עם שלומי. כמו כן טוען אבי כי אמרתו המוקלטת של כפיר לאמו, אשר נמסרה כחודשיים לאחר קרות האירוע ולאחר ששמע מיניב את שמסר למשטרה, ולאחר מכן - הכחשתו את האמור בהקלטה - נועדה לצייר תמונה לפיה הוא לא הפליל את שלומי ואבי במתכוון. לטענתו, גם אמרת אמם של האחים דדון לפיה הקלטה זו אינה הפעם הראשונה שכפיר מספר לה על אירוע הירי תמוהה שכן היא שוחחה עם המשטרה פעמים רבות ולא מצאה לנכון לספר על כך ואף המשטרה לא טרחה לשאול מה סופר לה. ביחס לחלופת מעצר טוען אבי כי נוכח החלק המינורי המיוחס לו באירוע, עברו הפלילי הנקי, העובדה כי שירת ביחידה צבאית מובחרת, גילו הצעיר ודפוס החיים הנורמטיבי שלו מן הראוי היה לבחון אפשרות לשחררו לחלופת מעצר. אבי מציין כי חלופת המעצר שהוצעה ביישוב משמר הירדן בביתו של מר אבי חן שהינו משקם אסירים מטעם הרשות לשיקום האסיר זכתה בעבר לאמונם של בתי המשפט והוא נכון להוסיף לכך איזוק אלקטרוני. לפיכך מבקש אבי כי נורה על שחרורו לחלופת מעצר ולמצער על בחינתה של החלופה באמצעות תסקיר מטעם שירות המבחן.

6.

המשיבה מצידה טוענת כי דין העררים להידחות, והיא מדגישה כי אירוע הירי לא היה בגדר התפתחות ספונטאנית, כי אין בחומר הראיות אינדיקציה לתרחיש מסוג זה ומכל מקום מדובר בגרסה כבושה השונה מהגרסאות שמסרו העוררים במשטרה. לטענת המשיבה ניתן ללמוד על התכנון המוקדם מהובלת האחים דדון לבית אימו של שלומי, מאופן החנייה של כלי-הרכב, מכך שלדברי כפיר אבי ושלומי הוציאו את הנשק מרכבו של אבי וכן מן העובדה שנעשה ניסיון לפצל במהלך האירוע בין כפיר ליניב. אשר לאיטח טוענת המשיבה כי תפקידו היה למשוך את יניב אליו, בעת שחבריו החזיקו את כפיר. אומנם לא היה לאיטח מגע ישיר עם האקדח אך לא נראה כי שלומי ואבי היו מסכימים שאיטח יהיה נוכח במקום אלמלא נטל חלק בתוכנית ולטענתה אין היגיון בכך שהשניים היו מתכננים את הירי מבלי לשתף בכך את איטח שכן הוא בעל המועדון והסכסוך העסקי עם האחים דדון הוא שלו, ומכל מקום אין לשלומי אינטרס חזק יותר משל איטח לפגוע באחים. המשיבה מוסיפה וטוענת כי רק שותפים צריכים לתאם גרסה ביניהם כפי שאכן אירע בענייננו לאחר מעשה ועוד היא טוענת כי אם אכן מדובר בירי של רעול פנים לא ברור מדוע התקשרה אשתו של איטח בין היתר לאבי לאחר האירוע. אשר לאבי טוענת המשיבה כי אף שזה טוען שביום האירוע לא יצא מביתו, בשעה 15:57 נרשם איכון ממכשיר הטלפון הנייד שלו במרכז העיר טבריה, והיא מדגישה כי טענתו של אבי בדבר העלמות המכשיר מופרכת שכן בסמוך לאירוע אוכנו שיחות נכנסות לאותו מכשיר מחברתו. לבסוף טוענת המשיבה כי לא יכולה להיות מחלוקת באשר לעילות המעצר נגד העוררים - מסוכנותם והחשש מפני שיבוש מהלכי משפט - ולטענתה לא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של שחרור העוררים לחלופת מעצר.

דיון

7.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות לכאורה הגעתי לכלל מסקנה כי דין העררים להידחות.

כידוע, לצורך בחינת קיומן של ראיות לכאורה על בית המשפט לבחון האם חומר הראיות שנאסף מבסס סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו. בית המשפט אינו נדרש בשלב המעצר לשאלות של מהימנות עדים או למשקלן של העדויות אלא אם כן מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין (ראו בש"פ 7908/08 אבו סלאח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.9.2008)). בענייננו, ביסודן של הראיות לכאורה נגד העוררים ולמעשה בבסיס כתב האישום כולו ניצבת גרסתם של יניב ושל כפיר (בדברים שאמר לאימו) באשר לאירוע הירי, ובשלב זה המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשניים; ראשית, בעוד שמגרסת יניב וכפיר עולה כי אירוע הירי היה מתוכנן מראש כ"מלכודת", טוענים העוררים כי חומר הראיות לכאורה יכול להצביע לכל היותר על אירוע ירי שהיה ספונטאני ובלתי מתוכנן. שנית, אבי טוען כי הוא כלל לא היה במועדון בעת האירוע. איטח לעומתו אישר כי היה במקום אך טען כי הירי בוצע על ידי רעול פנים וכי בעקבות הירי ותוצאותיו הוא נבהל ונס מן המקום.

8.

בכל הזהירות המתבקשת בשלב זה נראה לי כי האופן שבו ניתח בית משפט קמא את הראיות לכאורה והמסקנות שגזר מניתוח זה בדין יסודם. כפי שציין בית המשפט, ליניב ולכפיר אין מניע לטפול אשמת שווא על בני משפחתם, אדרבא, נראה כי "חציית הקווים" קשתה עליהם ודווקא העובדה שכפיר הסתייג בהודעתו מן הדברים שאמר לאימו בשיחה המוקלטת מחזקת מסקנה זו. גרסתו של יניב אף נתמכת בממצאים אובייקטיביים דוגמת התיעוד הרפואי בדבר פצעי הירי של כפיר (ראו למשל הודעת הרופא שלמה ישראלית מיום 18.6.08) וכן תרמילים, שרידי קליעים וכתמי דם שנמצאו בזירה (ראו דו"ח פעולה מיום 1.6.08 ודו"ח ביקור בזירת עבירה מיום 16.6.08). אכן, בשלב זה קיים קושי לקבוע בבירור האם אירוע הירי היה אירוע מתוכנן או שמא מדובר בהתפתחות ספונטאנית שלא קדם לה כל תכנון (לרבות סימני השאלה העולים לגבי הימצאותה של סכין בזירת האירוע), אך קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העוררים לאירוע הירי והמצדיקות את מעצרם עד תום ההליכים. כך, מיוחסת לאיטח תנועה מאיימת שהחווה בידו הימנית "הדומה לתנועה של מי שמתעתד לשלוף אקדח ממכנסיו" ובהודעתו מיום 3.6.08 אמר יניב "ואז דוד קם מהכיסא והתחיל לצעוק ואמר אל תתעסקו איתי תיזהרו ממני והוא עשה תנועה כשהוא מסובב את ידו הימנית לאחור כאילו והוא מנסה להוציא משהו, לא היה ברור לי כי זו הייתה תנועה לא הגיונית..." (שם, שורות 41-39). בעימות בין יניב לשלומי הוסיף יניב ואמר "אני לא אשכח את היד של דוד (לא ברור) עשה וסימן לך, סימן לך לירות!" (עמ' 7 לתמליל), ובעימות בין יניב לאיטח אמר יניב שאיטח עשה "תנועה של מוציא נשק" ואחר כך אמר "הוא עושה תנועה אחורה של היד מאחורה, כאילו נשק, הוא כבר רומז הכל מסתכל..." (עמ' 3 ו-6 לתמליל). איטח טוען אומנם כי תנועת היד המיוחסת לו אין בה כשלעצמה כדי ללמד על תכנון מוקדם, כי גרסתו של יניב בהקשר זה התפתחה וכי בדברים שאמר כפיר לאימו בעת שהוקלט לא נזכרת מעורבותו באירוע, אך יש לזכור כי בנוסף לאותה תנועת יד איטח הוא מבעלי המועדון וכי הסכסוך הכספי שעמד במוקד האירוע התגלע בין האחים דדון ובין איטח ושלומי; כמו כן, עולה מן הראיות לכאורה כי שלומי ואבי ניסו להרחיק את האחים דדון מאיטח: כפיר ביקש לדבר עם איטח אך שלומי ואבי חסמו את דרכו, וכאשר יניב התקדם לעבר איטח משך אבי את יניב לאחור, הרחיק אותו מאיטח ושלומי דחף אותו. התנהגותם זו של שלומי ואבי כ"שומריו" של איטח מלמדת לכאורה על מעמדו הבכיר של איטח באותה חבורה ועל מעורבותו העמוקה בסכסוך הכספי שהסלים לבסוף לאירוע ירי שאך בנס לא הסתיים באסון גדול יותר. לכך יש להוסיף את ההתנהגות המיוחסת לאיטח לאחר אירוע הירי ואף שלטענתו הוא פעל כפי שפעל מתוך בהלה ובשל החשש מפני קשירתו לאירוע הירי, הרי שבשלב זה, ובוודאי בהצטבר אל יתר הראיות שפורטו, יש בהתנהגותו זו כדי לסבכו והיא ניתנת, על פניה, לפירוש כהתנהגות מפלילה. הנה כי כן, קיימות בשלב זה ראיות לכאורה להוכחת מעורבותו של איטח באירוע החורגות מנוכחות גרידא ואלה מצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים בשל המסוכנות הרבה הנלמדת מן המעשים המיוחסים לו ובשל החשש מפני שיבוש מהלכי משפט, המתגברים נוכח עברו הפלילי שהינו מכביד ביותר. בדין קבע אפוא בית משפט קמא כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של איטח ואת החשש מפני שיבוש מהלכי משפט על ידו בדרך של חלופת מעצר.

9.

אשר לאבי. אבי טוען כאמור כי ביום האירוע שהה בביתו וגרסה זו נתמכת, בעיקרה, בהודעותיהם של בני משפחתו (ראו הודעות תמר אוחיון מיום 3.6.08 ו-4.6.08 והודעת סוזן שבו מיום 4.6.08) ובדברי איטח ושלומי (ראו הודעת איטח מיום 6.6.08, שורה 78; הודעת שלומי מיום 4.7.08, עמ' 29). יחד עם זאת, יניב וכפיר קושרים במפורש את אבי לאירוע מה גם שביום האירוע בשעה 15:57 נרשמה שיחה יוצאת בת עשרים שניות ממכשירו של אבי. אף שלעמדת המומחה המועדון כנראה אינו נמצא בסקטור שבו אוכן המכשיר אותה עת, הוא גרס כי "סביר ביותר להניח" שהמכשיר לא נמצא אותה עת בביתו של אבי. כמו כן בהודעתו במשטרה מיום 18.8.2008, שבה לא הפליל את הנאשמים, ציין כפיר שאבי נכח במועדון בעת האירוע. זאת ועוד, אף שיניב לא תמיד הצליח להסביר בצורה ברורה מה היה חלקו של אבי באירוע, הרי שקיימות אינדיקציות שונות למעורבותו בו. כך, למשל, בהקלטתו אמר כפיר לאימו כי אבי ושלומי הלכו יחד להביא את האקדח מן הרכב של אבי; בהודעתו מיום 3.6.08 אמר יניב "שלומי ואבי לא נתנו לכפיר לדבר עם דוד איטח כאשר אבי ושלומי חוסמים את הדרך לכפיר על מנת שכפיר לא יתקרב לדוד איטח, אני צעקתי לדוד על מה אתם כועסים והלכתי לכיוון של דוד איטח ואז בא אבי אוחיון ומשך אותי אחורה...", ובהמשך "פתאום שלומי ואבי משכו את כפיר הצידה..." (שם, שורות 38-34). כאשר נשאל יניב באותה חקירה מה היה חלקו של אבי באירוע השיב "מעבר לכך שאבי מנע ממני להתקרב לדוד איטח אבי משך אותי ואת אחי כפיר מדוד איטח על מנת שלא נתקרב לדוד איטח ואני אומר לך עוד פעם שאבי אוחיון הוא הגב של שלומי והוא צמוד אליו כל הזמן" (שם, שורות 72-71), אך יחד עם זאת ציין ש"לא הספיק לראות" אם אבי החזיק את כפיר בזמן ששלומי ירה (ראו תמלול חקירת יניב מיום 11.6.08, עמ' 25). בהתחשב בכל האמור לעיל נראה כי הראיות לכאורה בהחלט מובילות למסקנה כי אבי היה מעורב באירוע החמור המתואר בכתב האישום במידה המלמדת על המסוכנות הנשקפת ממנו חרף גילו הצעיר ועברו הנקי. עילה נוספת למעצר קמה במקרה דנן בשל שיחות התיאום שהתקיימו לכאורה בין המעורבים בפרשה לאחר האירוע וכן בשל הקירבה המשפחתית שבין שלומי, אבי והאחים דדון ובשל הקשר החברי והעסקי שבין שלומי ואיטח. כל אלה יוצרים חשש מוגבר מפני שיבוש מהלכי משפט אם ישוחררו העוררים לחלופת מעצר.

מן הטעמים המפורטים לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא לעצור את העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

העררים נדחים.