בש"פ 8170/06 מדינת ישראל נ. מיכאל בוכגנדלר

1.זוהי בקשה שניה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצרים), תשנ"ו-1996, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 19.10.06, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 1192/05 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

2.ביום 4.12.2005 הגישה המדינה כתב אישום נגד המשיב ואדם נוסף (להלן – הנאשם הנוסף ). כתב האישום מייחס למשיב, במסגרת שלושה אישומים שונים, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בנשים לשם עיסוק בזנות, סרסרות למעשי זנות ושיבוש מהלכי משפט.

על פי האישום הראשון, ביום 17.9.2005 הובאה י' מאוזבקיסטן לישראל שלא כדין. בסמוך להגעתה, נלקחה י' לדירה בתל אביב, לשם הגיע המשיב אשר הציג עצמו כ"בעל הבית" שלה. המשיב אמר לי' כי היא חייבת לו 2000$, עלות הבאתה לישראל, ולכשתאסוף את הסכום הזה מעבודתה, עליה להחזיר לו את הכסף. המשיב הורה לי' כי תעבוד אצלו במשך שנה על מנת "להחזיר את החוב", תקבל 50 ש"ח לשעה, וכעבור שנה, אם תחפוץ בכך, תוכל להמשיך לעבוד עבורו בתנאים טובים יותר. המשיב העסיק את י' בזנות, בכך שקיבל הזמנות מלקוחות, ולאחר מכן הסיע (הוא או מי מטעמו) את י' אל הלקוחות. המשיב נתן בידיה של י' טלפון סלולארי, אך אסר עליה לקחת מספרי טלפון של לקוחות, או ליתן להם את המספר שלה. מעת הגעתה, ובמהלך התקופה, סיפקה י' שירותי מין ל-5 עד 12 לקוחות ביום, אשר שילמו עבור שירותי המין 700-450 ש"ח לשעה.

על פי האישום השני, ביום 26.9.2005, הגיעה א' לישראל מקאזכסטן, לשם עיסוק בזנות. עם הגיעה ארצה, פגשה א' בפלוני שהעבירה לדירה מסוימת, והודיעה כי תעבוד אצל המשיב, שיבוא לקחתה למחרת. בסמוך לאחר מכן הגיע המשיב עם אחר, והודיע לא' כי הוא "בעל הבית" שלה, וכי היא חייבת לעבוד עבורו במשך שנה, שבסיומה תהיה חופשייה. המשיב הודיע לא' כי תקבל 50 ש"ח לשעה עבור כל לקוח. המשיב העביר את א' לדירה בתל אביב, והורה לא' שלא לצאת מהדירה כי "ברחוב יש הרבה משטרה". כן רכש המשיב בגדים עבור א' לעבודתה בזנות, ואמר לה כי עליה להשיב לו את הכסף מעבודתה. המשיב נתן לא' פתק עם פרטים מזויפים, וציווה עליה ללמוד את הפרטים בעל פה, ולאחר מכן להשמיד את הפתק. כן אמר לה כי בהתאם לפרטים שבפתק, יוכנו עבורה מסמכים מזויפים. א' קיבלה טלפון סלולארי מהמשיב, אשר הורה לה להיות זמינה בכל עת. משלא ענתה פעם אחת לטלפון בשל כך שנרדמה, הזהירה המשיב ש"אם דבר כזה יחזור שוב תשלם קנס". בסמוך לאחר שנעצרה י', העביר המשיב את א' לדירה אחרת, במטרה לחבל בהליך שיפוטי. מעת הגעתה, ובמהלך התקופה סיפקה א' שירותי מין ל-1 עד 7 לקוחות ביום, אשר שילמו עבור שירותי המין 500-350 ש"ח לשעה.

האישום השלישי שהוגש נגד המשיב מתאר מערכת עובדתית הדומה בעיקרה לזו שתוארה באישום השני, אלא שהיא מתייחסת הפעם לנ', אשר הגיעה לישראל מאוזבקיסטן, לאחר שהוברחה דרך מצרים באופן בלתי חוקי, לשם עיסוק בזנות.

3.יחד עם כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב (והנאשם הנוסף) עד תום ההליכים. בבקשתה טענה המדינה כי מצויות בידיה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, וכי עבירות אלו מקימות עילת מעצר של מסוכנות לביטחון הציבור. המדינה הדגישה כי עילת מעצר זו עשויה לקום גם כאשר לא ננקטה אלימות נגד הנשים. בדיון בבקשה הסכים המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, אולם טען כי מעשיו מסתכמים ב"תיווך" בלבד. על כן, ולאור עברו הנקי והיותו בעל משפחה ואב לילד רך בשנים, ביקש לשחררו לחלופת מעצר.

בהחלטתו מיום 4.1.2006 קבע בית המשפט (כבוד השופט רוזן ) כי אדם הסוחר בנשים לשם עיסוק בזנות דינו מעצר עד תום ההליכים, וכי עבירת הסרסרות מקימה אף היא עילת מעצר, בשל היותה נגזרת ממעשה הסחר בנשים. בית המשפט קבע כי המשיב היה חוליה בשרשרת הסחר, חוליה שאינה משנית בלבד, וכי לא ניתן לראותו כחריג לכלל המחייב מעצר עד תום ההליכים בעבירות מסוג זה.

4.על החלטה זו ערר המשיב לבית משפט זה (בש"פ 3178/06). בתום הדיון, הסכימו הצדדים להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, על מנת לאפשר למשיב להעלות טענה לגבי מועד הדיונים, או כל טענה אחרת שימצא לנכון. בעקבות זאת, הגיש המשיב לבית משפט קמא בקשה לעיון נוסף, בה טען כי חלוף הימים והחלפת ההרכב הדן בתיק, שבעטיה צפוי משפטו להתחיל רק כשנה לאחר הגשת כתב האישום, מחייבים את שחרורו לחלופת מעצר. בהחלטתו קבע בית המשפט כי "נקודת מרכז הכובד" אכן השתנתה, אך לא עד כדי כך שניתן יהיה להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

5.ביום 21.8.2006, בחלוף כמעט תשעה חודשים מעת מעצרו של המשיב, הגישה המדינה בקשה להאריך את מעצרו ב-90 ימים נוספים (בש"פ 6775/06), החל מיום 4.9.2006. בעת הגשת הבקשה היה התיק קבוע לארבעה מועדי הוכחות בחודש דצמבר 2006, כולם לאחר תום ההארכה שהתבקשה. בפתח הדיון באותה בקשה הודיעה המבקשת לבית המשפט, כי נקבע מועד לראשית ספטמבר 2006, לגביית עדות מוקדמת של ארבע עדות התביעה. לאור הודעה זו, הסכים המשיב להארכת המעצר המבוקשת, בתנאי שתישמר זכותו לשוב ו"לפתוח" את נושא ההארכה, אם לא תסתיים העדות המוקדמת במועד שנקבע ולא ייקבעו תאריכים נוספים במהלך ההארכה. המבקשת הסכימה לתנאים אלו. לאור זאת, ומשסבר בית המשפט ( השופט רובינשטיין ) כי לא ניתן להלום הארכה שהיא אך "גשר" להארכה נוספת בלא קיומם של הליכים במשפטו של המשיב בתקופת ההארכה המבוקשת, האריך בית המשפט את מעצר המשיב ב-45 יום בלבד.

6.וזה מהלך המשפט עד כה. ביום 4.12.2005 הוגש כתב אישום נגד המשיב והנאשם הנוסף. בשלב מאוחר יותר הוגש כתב אישום נגד חשוד שלישי בפרשה. ביום 22.2.2006 מסר המשיב תגובה מפורטת לכתב האישום, ונקבעו שלושה מועדי הוכחות לסוף אוקטובר 2006. ביום 1.3.2006 הוגשה בקשה לאיחוד משפטם של שלושת הנאשמים בפרשה. הבקשה התקבלה והתיק נקבע בפני הרכב אחר, אשר בפניו קוימה ישיבת הקראה ביום 4.4.2006. באותו מועד נקבע התיק לארבעה מועדי הוכחות חדשים, כולם לחודש דצמבר 2006. ביום 13.6.2006 הגישה המדינה בקשה לשמיעת עדות מוקדמת של ארבע עדות התביעה. ביום 9.8.2006 הוגשה הבקשה בשנית, וזו הפעם הוכתרה כ"בקשה דחופה". הבקשה נדחתה בהחלטה מנומקת. לאחרונה, נדחו מועדי הדיון מדצמבר 2006 לינואר 2007, הראשון בהם 4.1.2007.

7.בבקשה שלפניי שבה המדינה ומבקשת להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים. לטענתה, המעשים המיוחסים למשיב מצביעים על סכנתו הגבוהה לביטחון הציבור, ולכך יש להוסיף את טיבה של עבירת הסחר בבני אדם. בשל אלו, טוענת המשיבה כי לא ניתן להבטיח את בטחון הציבור באמצעות חלופת מעצר כלשהי. המשיבה ערה לכך כי שמיעת הראיות בתיק זה טרם החלה, ואינה חולקת על עינוי הדין הנגרם בכך למשיב. עם זאת, לטענתה, העומס המוטל על בתי המשפט והבעיה המערכתית הכרוכה בכך, אין בהם כדי להצדיק את שחרור המשיב.

המשיב טען אף הוא נגד התמשכות ההליך, בהדגישו כי כבר כיום ברור שהמדינה תבקש הארכה נוספת, שכן חלק מהדיונים קבועים לאחר תום ההארכה המבוקשת. בהקשר לכך ציין המשיב, כי השופט רובינשטיין נתן החלטתו מתוך הנחה כי נקבע דיון לראשית ספטמבר, אך בדיעבד התברר כי לא זו בלבד שמועד כזה לא נקבע (אף שהתבקש, כזכור), אלא שאף המועדים שהיו קבועים לדצמבר 2006 בוטלו. המשיב מוסיף וטוען, כי המקרה שלפנינו אינו נמנה על המקרים החמורים של סחר בנשים הבאים לפני בית המשפט. על כן, ולאור הזמן שחלף מעת מעצרו והעובדה שעד היום טרם נתקיימה ישיבת הוכחות אחת במשפטו, מבקש המשיב לשחררו לחלופת מעצר בביתו.

8.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. הבעיה המערכתית אותה ציינה המבקשת ידועה. לצערי, בקשות להארכות מעצר של נאשמים אשר משפטם טרם החל, או מתנהל באיטיות מסיבות כאלו או אחרות, אינן בגדר תופעה נדירה. בקשות כאלה באות בפני בית משפט זה כמעט כדבר שבשגרה. כל העושים במלאכה היו מעדיפים לסיים את משפטו של נאשם, הנתון במעצר, תוך תשעת החודשים שהמחוקק ראה לנגד עיניו. דא עקא, שהעומס הכבד מנשוא המוטל על בתי המשפט אינו מאפשר עמידה בסד זמנים זה. מצב זה גורם לעיתים למקרים דוגמת זה שלפניי, בו מתבקשת הארכה שנייה מעבר לתשעת החודשים הראשונים בלא שהתקיימה ולו ישיבת הוכחות אחת בתיק, כאשר אלו שנקבעו יתקיימו בשלהי תקופת ההארכה המבוקשת. ברם, חרף התמשכות זו במשפטו של המשיב, חוששני שהשמירה על בטחונו של הציבור מחייבת, לעת הזאת, את המשך מעצרו של המשיב, מחמת מסוכנות.

על חומרת העבירות בהן מואשם המשיב עמד בית משפט זה לא אחת (ראו, כדוגמה, בש"פ 7542/00 חנוכוב נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 27.10.2000, מפי השופט

מ' חשין ). אף אם אסכים עם טענת בא כוח המשיב, כי מאחר שהמשיב לא נהג באלימות פיזית כלפי הנשים שבגופן סחר, מעשיו אינם מצויים במדרג החמור של עבירת הסחר בבני אדם, עדיין אינני רואה אפשרות לשחררו לחלופת מעצר. כל כך, משום שקיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב שימש כחוליה – וחוליה משמעותית – בשרשרת הסחר. השתתפות זו בעבירת הסחר, כשלעצמה, די בה כדי להעיד על מסוכנותו של המשיב. לכך יש להוסיף כי מהאישומים עולה באופן ברור, שהמשיב לא רק ראה עצמו כ"בעל הבית" על גופן של אותן שלוש נשים שסחר בהן לשם עיסוק בזנות, אלא גם נהג בהן מנהג בעלים, בחייבו אותן לעבוד בגופן עבורו במשך שנה לפחות, על מנת לפדות את עצמן מאדנותו.

לסיכום, מעצרו של המשיב מוארך ב-90 ימים נוספים, החל מיום 19.10.2006, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 1192/05 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.