בש"פ 8180/12 מדינת ישראל נ. אבו נאסר אשרף

1.

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא ) מיום 13.11.2012 שניתנה ב-מ"ת 17932-09-11, במסגרתה שוחררו המשיבים לחלופת מעצר. לצידו, הונחה בפני בקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים לתקופה של 90 ימים נוספים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). הדיון בשני ההליכים, שעוסקים שניהם, למעשה, בשאלת ההצדקה להמשך מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, אוחד. השאלה המרכזית שהעלה הדיון המאוחד בפני התמקדה במצב שבו בית משפט זה הכיר, זה מכבר, בכך ששחרורם של המשיבים לחלופת מעצר היא, באופן עקרוני, הדרך הראויה, אך בחינת החלופות המוצעות שבה מובילה למסקנה כי לא נמצאת בהן חלופה מתאימה, שיש בה כדי להסיר ספקות באשר לשמירת הציבור מפני המשיבים.

2.

נגד המשיבים הוגש ביום 8.9.2011 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 17844-09-11) שבו יוחסו להם, בשבעה אישומים נפרדים, עבירות רבות שעניינן התארגנות עבריינית לצורך גניבת כלי-רכב וסחר בהם, ולצידן שלל עבירות נוספות, ובכללן עבירות שעניינן החזקה והובלה של נשק ותחמושת, שיבוש מהלכי משפט ועוד. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים וכך אמנם הוחלט.

3.

משלא הסתיים משפטם של המשיבים במהלך תשעה חודשים, הוגשו בעבר שתי בקשות להארכת מעצרם מעבר לתקופה זו. כפי שצוין לעיל, הבקשה שבפני היא הבקשה השלישית מסוג זה. בשתי הפעמים הקודמות שבהן הגיע העניין לבית משפט זה נמצאה הצדקה להארכת המעצר, אך נקבע גם שעניינם של המשיבים מתאים לבחינתן של חלופות מעצר, בעיקר בשים לב להתמשכות ההליך המשפטי (החלטת השופט י' עמית בבש"פ 4363/12 מדינת ישראל נ' אבו נאסר (לא פורסם, 12.6.2012) והחלטת השופט ח' מלצר בבש"פ 6380/12 מדינת ישראל נ' אבו נאסר (לא פורסם, 23.9.2012)).

4.

השאלה של חלופת מעצר חזרה ונבחנה לאורך החודשים האחרונים על-ידי בית המשפט קמא. בעקבות החלטתו של השופט

עמית מיום 12.6.2012 בחן שירות המבחן את חלופות המעצר שהציעו המשיבים, אולם מצא אותן בלתי מספקות. נוכח עמדתו זו של שירות המבחן הורה בית המשפט קמא על המשך מעצרם של המשיבים, תוך שמירת זכותם להציע חלופות הולמות יותר.

5.

מן ההחלטה האחרונה שיצאה מלפני בית משפט זה בעניין – זו של השופט מלצר – נשבה רוח חזקה של עידוד למציאת פתרון של חלופות מעצר, על דרך שיפורן. במישור המעשי, החלטה זו הורתה על המשך מעצרם של המשיבים עד למתן החלטה אחרת, למשך לא יותר מ-90 ימים בעניינם של המשיבים 2-1 ולא יותר מ-75 ימים בעניינו של המשיב 3.

6.

ברוח החלטתו של השופט מלצר , הציעו כל המשיבים חלופות מעצר מעודכנות, שנבחנו על ידי שירות המבחן ובהמשך על ידי בית המשפט קמא. בית המשפט קמא מצא כי בעיקרו של דבר החלופות המוצעות, חרף שיפורים מסוימים שחלו בהן, אינן נותנות מענה לצורך בפיקוח אמיתי על המשיבים. אף על פי כן, הורה בית המשפט קמא על שחרורם של המשיבים לחלופות המעצר שהוצגו בפניו, כשהנימוק המכריע שניתן לכך היה עמדתו העקרונית של בית משפט זה בהחלטותיו הקודמות בזכותן של חלופות מעצר במקרה זה. באופן ספציפי יותר כתב השופט שפירא בעניין זה כך:

"ייאמר מיד כי החלטתי הנוכחית היא פועל יוצא של החלטות בית המשפט העליון. ככל שהדבר נוגע למסוכנות ועילת מעצר, הרי שכל אלו עומדים בעינם. כמו כן, לא התרשמתי שחל שינוי מרחיק לכת ביכולתם של המפקחים המוצעים לפקח על המשיבים. הרושם העולה מתסקירי שירות המבחן במיוחד בכל הנוגע למשיבים 1-2, לא בא לידי ביטוי, כך לטעמי, בצורה מבוססת באופן התנהגותם. מוכן אני להניח כי הם אכן רוצה לסייע בידי המשיבים השונים, ואולם לא התרשמתי שבאיזון שבין מחויבותם למשיבים ובין מחויבותם לשלטון החוק חל שינוי של ממש שהוא מעבר לשינוי הצהרתי מהפה אל החוץ. עם זאת, מחויב אני להחלטותיו של בית המשפט העליון, ובהתאם, ובכפוף לסייגים שיפורטו, יאושרו חלופות המעצר" ( שם , בעמ' 3).

7.

בהמשך ההחלטה, הצביע בית המשפט קמא על חוסרים בהסדרי הפיקוח שהוצגו בפניו. לגבי המשיב 1 ציין בית המשפט קמא כי לא התרשם שחל שינוי ב"תפיסת חייהם" של המפקחים המוצעים וכי "עיקר השינוי הוא בהבנתם את התשובות שמצפים לשמוע מהם". התרשמותו היתה דומה לגבי הפיקוח המוצע על המשיב 2. לגבי המשיב 2 הוסיף בית המשפט קמא והצביע על בעיות הנובעות מחפיפה בשעות עבודתם של המפקחים, באופן שעלול ליצור מצב של היעדר פיקוח בשעות אחר הצהריים.

8.

במסגרת הערר טענה המבקשת כי בית המשפט קמא טעה בכך ששחרר את המשיבים לחלופות מעצר שלגביהן היו לו עצמו ספקות. לשיטתה, החלטותיו הקודמות של בית משפט זה לא נועדו לשלול את שיקול דעתו של בית המשפט הבוחן את חלופות המעצר.

9.

בגדרי בקשתה להארכת מעצר, טענה המבקשת כי האופן המאורגן, המתוכנן והנחוש שבו בוצעו העבירות המיוחסות למשיבים, בצירוף עברם הפלילי, מעיד על מסוכנותם, וכי לכך יש לצרף את החשש לשיבוש מהלכי משפט והימלטות מהדין. היא הצביעה על כך שחלק מן העיכובים בהליך נבעו מהתנהלותם של חלק מן המשיבים.

10.

השאלה שבה התמקד הדיון שבפני היתה כיצד יש ליישב בין העמדה העקרונית המצדדת בחלופות מעצר בעניינם של המשיבים לבין הבדיקה הפרטנית החוזרת ושוללת את חלופות המעצר המוצעות, בשל העדרם של מפקחים מתאימים – בין מבחינת גישתם ובין מבחינת הזמן הפנוי העומד לרשותם לצורך הפיקוח.

11.

לאחר שבחנתי את הדברים הגעתי לכלל דעה שבית המשפט קמא פירש את החלטתו של השופט מלצר כמכריעה לגוף העניין יותר מכפי שהיא למעשה. השופט מלצר כתב כי אם חלופות המעצר שיוצעו על-ידי המשיבים לא יהיו מספקות הם יישארו במעצר שלא יעלה על 90 יום לגבי

המשיבים 2-1 או על 75 יום לגבי המשיב 3. דומה שבית המשפט קמא קרא החלטות אלה כמורות על כך שמעצרם של המשיבים לא יוארך אף אם לא יימצאו בעניינם חלופות מעצר ראויות. בנסיבות אלה, הוא בחר לקבל חלופות מעצר שעוררו בו ספקות ממשיים. לאחר שעיינתי בדברים, אני סבורה שהדרך הנכונה לפרש את החלטותיו הקודמות של בית משפט זה בעניינם של המשיבים היא שעל בית המשפט קמא לבחון בלב פתוח את חלופות המעצר המוצעות, אך אם חרף זאת יגיע לידי מסקנה שהמפקחים המוצעים אינם מתאימים – שיקול הדעת מסור בידו.

12.

מפרספקטיבה זו, כאשר אני חוזרת ובוחנת את העניין שבפני, אני מוצאת לנכון לקבל את הערר בעניינם של המשיבים 1 ו-2. בכל הנוגע למשיבים 1 ו-2 בית המשפט קמא ציין כי למעשה אינו רוחש אמון למפקחים שהוצעו, מהיבט האיזון "בין מחויבותם למשיבים ובין מחויבותם לשלטון החוק". אלה הם דברים קשים, ואם זוהי התרשמותו של בית המשפט קמא אין לקבל חלופת מעצר המבוססת על פיקוח שלהם. בכל הנוגע למפקחים שהוצעו לגבי המשיב 3 הבעיה היתה מצומצמת יותר. בית המשפט קמא ציין במפורש ששני המפקחים שהוצעו הם "מפקחים ראויים" אולם חששו התמקד בקשיים הנובעים משעות העבודה שלהם, במובן זה שהאחת עובדת ביום והאחר בלילה, כך שבשעות היום הוא אמור לנוח ולפקח כאחת. בסופו של דבר החליט בית המשפט קמא לאשר את חלופת המעצר שהוצעה לגביו, בכפוף לכך "שבכל עת ישהה אחד מהם עם המשיב". ההחלטה בעניינו של המשיב 3 לא היתה קלה עבורי, בין היתר בשים לב לכך שבית המשפט קמא נתן משקל בהחלטתו לכך שהוא נעדר עבר פלילי, בשעה שלאמיתו של דבר יש לו עבר פלילי המתבטא בגזר דין ללא הרשעה בבית משפט לנוער בגין ביצוע עבירות שונות, ובנוסף לכך הרשעות תעבורה רבות. המבקשת הוסיפה וטענה כי המשיב 3 הפר תנאי מעצר בית מלא שהושת עליו בבית משפט השלום לתעבורה. אולם, החלטתי לתת משקל לאמון שרחש בית המשפט במפקחים ובמובן זה לתת למשיב 3 הזדמנות נוספת להוכיח כי הוא ראוי לאמון שניתן בו. אכן, אני ערה לקושי עליו הצביע בית המשפט קמא בעניין סדרי עבודתם של המפקחים. אולם ככל שמדובר במפקחים ראויים, שנבחנו על ידי בית המשפט קמא וזכו לאמונו, ובשים לב לכך שהקושי האמור לא מתבטא בחפיפה בין שעות העבודה של המפקחים ואינו מונע הסדר שבו אחד מהם שוהה עם המשיב 3 בכל רגע נתון – אני סבורה שאין לשלול חלופה זו. שנבחנה ואושרה על-ידי בית המשפט קמא.

13.

לעומת זאת, כמוסבר לעיל, לא ראיתי לנכון לשחרר את המשיבים 1 ו-2 לחלופות מעצר. כמו כן, לא ראיתי מוצא מהארכת מעצרם של כלל המשיבים עד תום ההליכים זו הפעם השלישית, בהתחשב במסוכנותם. הבעייתיות הכרוכה בכך היתה אמורה להיות מעודנת באמצעות חלופות מעצר, אך לא בכל מחיר.

13.

התוצאה היא אפוא כדלקמן: בקשת המדינה להארכת מעצרם של כלל המשיבים לתקופה נוספת של 90 יום מאושרת בזאת, ולעת הזו מתקבל עררה על שחרורם של המשיבים 2-1 לחלופות מעצר. מנגד, חלופת המעצר שעליה הורה בית המשפט קמא בעניינו של המשיב 3 תישאר על כנה. המשיב 3 ישוחרר לחלופת מעצר בבית המשפט המחוזי לאחר מילויים של כל התנאים שנקבעו על ידו בהחלטה מיום 13.11.201.

14.

לא התעלמתי מן הקושי הכרוך בכך שהמשיבים 1 ו-2 מוסיפים לעת הזו להישאר במעצר עד תום ההליכים חרף ההכרה העקרונית בכך שחלופת מעצר מתאימה היא פתרון ראוי. אולם, חלופת מעצר מתאימה, כשמה כן היא, אמורה להתאים להשגת מטרותיו של המעצר, ובעניינו, להפחית את המסוכנות הנשקפת מהמשיבים. אמונו של בית המשפט במפקחים ובמחויבותם לתפקידם החשוב היא אבן הבריח של שחרור לחלופת מעצר. זהו תנאי בלעדיו אין. יש לקוות כי בסופו של דבר יוכלו להימצא מפקחים מתאימים גם בעניינם של המשיבים 1 ו-2. באותה מידה, האמון שרחש בית המשפט למפקחים בעניינו של המשיב 3 עמדה לזכותו, חרף הקשיים שעליהם הצבעתי לעיל בעניינו.