בש"פ 8190/10 יאסין אבו אלקיעאן נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט צ' גורפינקל) מיום 14.10.2010 בתיק ע"ח 11434-10-10. לפיה, נדחה ערר על החלטת בית המשפט (השופט מ' דרורי) בפ"ל 5516-07-10 מיום 26.10.2010 שדחתה את בקשתו של העורר

לעיון חוזר בתנאי השחרור שנקבעו לו במסגרת תיק 5515-07-10.

כתב האישום

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(3) + 39(א) + 38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ) ותקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 ; עבירת נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה ;

עבירת מסירת פרטים כוזבים לפי סעיף 62(4) לפקודת התעבורה ;

עבירת נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיפים 10(א) ו-38(1) לפקודת התעבורה ;

עבירת נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

2.

לפי המתואר בכתב האישום, ביום 16.7.2010, בשעה 2:10 לערך, נראה העורר נוהג ברכב מסוג מזדה וכאשר הבחין בו שוטר, העורר עצר את רכבו, החליף חולצות עם נוסע שלידו והתחלף עימו במקומות הישיבה. לאחר מכן הציג העורר את עצמו בפני השוטר בשם ובמספר זהות כוזבים. בבדיקת נשיפה, נמצא אלכוהול בדמו של העורר בריכוז של 605 מיקרוגרם. כן העורר אינו מורשה לנהיגה, ובאותה עת נהג ללא פוליסת ביטוח תקפה.

הליכי המעצר בעניינו של העורר

3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי למשיבה יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו הלכאורית של העורר. בבקשה צוין גם כי העורר נעצר עד ליום 16.7.2010 וכי הגשת ערר על החלטת המעצר נדחתה. ביום 18.7.2010 שוחרר העורר למעצר בית עד ליום 23.10.2010. עוד נטען כי ביום 21.7.2010 הפר העורר את תנאי שחרורו, בכך שעזב את מקום מגוריו. לנוכח כך, ולנוכח העובדה שלעורר עבר פלילי מכביד, המשיבה טענה שיש לעצרו עד תום ההליכים. לאחר דיון בבקשה, הורה בית המשפט (השופט מ' צימרמן) על מעצרו של העורר עד לקבלת תסקיר מבחן בעניינו, תוך שהוא קובע כי העורר הפר את תנאי מעצר הבית ודוחה את הסברו של העורר לפיו נעדר מביתו לצורך טיפול רפואי .

4.

ביום 17.8.2010 הורה בית המשפט (השופט מ' דרורי) על שחרור העורר למעצר בית עם איזוק אלקטרוני. בית המשפט ציין כי העורר הפר את תנאי מעצר הבית הקודמים, ובשל כך ישב במעצר. ואולם, לאחר פעולות מצד העורר הוצע משגיח שונה. כן התאפשר הוספת איזוק אלקטרוני והגדלת סכום ההפקדה. כן מדובר בעורר בן 24 שמעולם לא ישב במאסר או ישב במאסר לתקופה קצרה, ולכן סביר להניח שהעורר למד את הלקח וכך החשש שמא יפר שנית את תנאי מעצר הבית פוחת. גם הגדלת סכום ההפקדה ואיזוק אלקטרוני מהווים הרתעה נוספת מפני הפרת תנאי מעצר הבית. ביום 20.9.2010 הגיש העורר בקשה לעיון נוסף בהחלטה זו. בבקשה טען העורר כי בהתחשב בחלוף הזמן עילת המעצר בעניינו אינה קיימת עוד או לכל הפחות איננה נמצאת בעוצמה שמחייבת את הגבלת חירותו באופן שנקבע. כן חווית המעצר והתקופה הארוכה בה הוא נתון להגבלות על חירותו מרתיעות באופן אשר מקטין את מסוכנותו אשר הייתה קיימת בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו. על כן, ביקש לבטל את ההגבלות שנקבעו בתנאי שחרורו.

5.

ביום 26.10.2010

קבע בית המשפט

(השופט מ' דרורי), בהיעדר הצדדים,

כי אין כל שינוי נסיבות מעבר לזמן שחלף ממועד החלטתו הקודמת המפורטת לעיל. על כן, בקשת העורר נדחתה.

על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי.

החלטת בית המשפט המחוזי נשוא הערר

6.

ביום 14.10.2010 דחה בית המשפט המחוזי את הערר. בית המשפט קבע כי ככלל יש לקיים דיון במעמד הצדדים, ואולם כאשר ברור שאין יסוד לבקשה והתוצאה צפויה מראש לא בכל מקרה יש לזמן את הצדדים לדיון. בית המשפט הוסיף כי לפי הדין התנאים לקיום דיון בבקשה לעיון חוזר הם גילוי עובדות חדשות, שינוי נסיבות או מעבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה. בבקשה לעיון חוזר שהגיש העורר לא פורטו עובדות חדשות או נסיבות שהשתנו. כן לא עבר זמן ניכר מאז מתן ההחלטה, שניתנה חודש לפני הגשת הבקשה לעיון חוזר. על כן, כך קבע בית המשפט, היה ברור כי גם אם יתקיים דיון במעמד הצדדים, אשר היו משמיעים טענות ארוכות, דין הבקשה היה להידחות. לפיכך, בית המשפט צדק כאשר דחה את הבקשה לעיון חוזר, אם כי מוטב היה שיציין שהבקשה נדחית על הסף ללא דיון. בית המשפט הוסיף בעניין גופו: העורר שוחרר ל-5 ימי מעצר בית, אולם הפר את תנאי השחרור. מאחר שנהיגתו בשכרות לא הסתיימה בתאונה, לא הייתה חובה להורות על מעצרו הממשי, אולם הנסיבות החמורות שהתגלו הצדיקו שחרור בתנאים מגבילים. על כן, בנסיבות אלה, שחרור למעצר בית, בייחוד לאחר ההפרה הקודמת של מעצר הבית, הינו סביר והעובדה שהעורר נתפס נוהג בשעות הלילה, אינה מלמדת שאם ישוחרר ממעצר הבית בשעות היום לא ינהג בשעות אלה. לפיכך, קבע בית המשפט שגם ההחלטה גופא הייתה מוצדקת. על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית משפט זה.

הערר

7 .

העורר טען כי שגה בית המשפט קמא בכך שדחה את טענת העורר כנגד הכרעת בית משפט השלום, שניתנה בהיעדר הצדדים, מבלי שנתבקשה תגובת המשיבה ומבלי שניתנה לעורר זכות טיעון. העורר טען כי שגה בית המשפט קמא בקובעו שניתן לוותר על נוכחות הצדדים כאשר לאחר עיון בבקשה מתברר שאין לה בסיס. שכן, קביעה זו משמעה פגיעה קשה בזכות הטיעון ובזכות הייצוג של העורר. העורר טען בנוסף ששגה בית המשפט קמא בקובעו שלא התקיימו התנאים לעיון חוזר בבקשתו. בחינת מעבר הזמן מאז מתן ההחלטה נשוא הבקשה היא תלוית מקרה ונסיבותיו, ובהקשר זה יש לבחון את עילת המעצר ועוצמת המסוכנות אשר קיימת בעניינו של המבקש. העורר המשיך וטען כי עילת המעצר בעניינו אינה מצדיקה את המשך החזקתו בתנאים מגבילים משך תקופה כה ארוכה. כמו כן, מאז האירוע הוא שהה בתנאי מעצר במשך חודש ימים וחודשיים וחצי במעצר בית מלא הכולל איזוק אלקטרוני. העורר הוסיף כי חוויית המעצר ממש וחווית מעצר הבית מרתיעות ברמה שיש בה כדי לבטל את מסוכנותו או לכל הפחות להקטינה. העורר טען גם כי הדיון הראשון בעניינו, הקראת כתב האישום, קבוע לסוף חודש נובמבר ובכוונתו לכפור במיוחס לו ולפיכך ההליכים בעניינו עתידים להתקיים מספר חודשים. העורר הדגיש כי בית משפט השלום טעה כאשר ציין שקביעת מועד זה הייתה בפניו של העורר. על כל פנים, כך נטען, העונש אשר העורר צפוי לקבל לא יכלול מאסר בפועל, אלא לכל היותר עבודות שירות. בהתחשב באמור לעיל, ביקש העורר מבית משפט זה לבטל את התנאים המגבילים או להקל עליהם באופן משמעותי.

8.

המדינה מתנגדת לבקשה, לטענתה לא חלף זמן מספיק המצדיק עיון חוזר ובפרט בשים לב להפרת מעצר הבית.

דיון והכרעה

9.

אכן, בית משפט השלום צריך היה לקיים דיון במעמד הצדדים, אולם הן בדיון בפניי והן בפני בית המשפט המחוזי לא עמד בא כוח העורר על טענה זו וביקש הכרעה לגוף העניין. לגוף העניין סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו במכלול הנסיבות שתוארו כי אין עילה לעיון חוזר. העילה הנטענת היא חלוף הזמן, אך הזמן שחלף הוא קצר. התיק קבוע לתגובה לאישומים ליום 28.11.2010. בכוונת העורר לכפור.

רק במועד זה ניתן יהיה לדעת ולהעריך כמה זמן עתיד המשפט לקחת. לעת הזו אין כל עילה לעיון חוזר, והערר נדחה.